בג"ץ קיבל את העתירות נגד הדחת ראש השב"כ: "בניגוד לדין, רה"מ בניגוד עניינים"; נתניהו: "פסק דין שערורייתי"

בית המשפט העליון קבע כי החלטת הממשלה לסיים את כהונת ראש השב"כ התקבלה בהליך לא תקין ובניגוד לדין. בתוך כך, נקבע כי הממשלה לא עמדה בחובתה להביא את סוגיית סיום כהונת ראש השב"כ לפני הוועדה המייעצת לעניין מינויים לתפקידים בכירים; כי ההחלטה התקבלה כאשר ראש הממשלה עמד בניגוד עניינים נוכח החקירות בעניינם של מקורביו; כי ההחלטה התקבלה ללא תשתית עובדתית; וכן מבלי שהתקיים שימוע כדין לראש השב"כ. נוכח הודעת ראש השב"כ על כוונתו לסיים את כהונתו, נקבע כי בנסיבות העניין אין צורך במתן סעד מעשי.

● לקריאת פסק הדין המלא של בג"ץ

לאחר פרסום פסיקת בג"ץ, היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הודיעה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי לנוכח החלטת בג"ץ עליו להימנע ממינוי ראש שב"כ - קבוע או ממלא מקום.

בהתייחסות ראשונה לפסק הדין של בג"ץ, שקבע כי הליך ההדחה של ראש השב"כ, רונן בר, היה מנוגד לדין, כינה הערב ראש הממשלה נתניהו, את פסק הדין "שערורייתי". במסיבת עיתונאים ראשונה שכינס מזה כחצי שנה אמר נתניהו כי פסק הדין "פוגע בחוק במפורש, הוא פוגע בדמוקרטיה, הוא פוגע בבטחון המדינה". ראש הממשלה רמז כי אין בכוונתו לציית להנחיית היועמ"שית, אשר בעקבות פסק הדין אסרה על רה"מ למנות ראש שב"כ - קבוע או ממלא מקום. "הממשלה בראשותי תמנה ראש שב"כ", אמר נתניהו, והוסיף: "אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמה קשה נגד חמאס והם במלחמה קשה בממשלה שנגד חמאס".

דברי נתניהו מגיעים אחרי שמוקדם יותר הערב קראו שר המשפטים, יריב לוין, ויו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ, לנתניהו שלא לקיים את הנחיית היועמ"שית ולמנות ראש שב"כ חדש.

הממשלה ביקשה מבג"ץ למחוק את העתירות, היועמ"שית התנגדה

כזכור, במרץ האחרון החליטה הממשלה לפטר את בר וכי כהונתו תסתיים עד ה-10 באפריל או כאשר ימונה לו מחליף קבוע. בעקבות החלטת הממשלה לפטר את בר, הוגשו עתירות לבג"ץ על ידי מפלגות האופוזיציה וארגונים ציבוריים, ובהם התנועה לאיכות השלטון, משמר הדמוקרטיה הישראלית, התנועה לטוהר המידות ומפקדים למען ביטחון ישראל. בסוף אפריל הודיע בר כי יסיים את תפקידו ב-15 ביוני.

פסק הדין מגיע אחרי שהממשלה ביקשה מבג"ץ למחוק את העתירות, בטענה כי אלה התייתרו בעקבות הודעת בר על סיום תפקידו. היועמ"שית התנגדה לכך, והסבירה כי נדרשת הכרעה עקרונית בדבר מעמדו של ראש השב"כ, אשר תחול על מחליפיו של בר בעתיד.

נשיא העליון: "החלטת הממשלה חסרת תקדים"

נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, דחה את עמדת הממשלה ולפיה העובדה שראש השב"כ הודיע על כוונתו להתפטר מייתרת את הצורך להכריע במחלוקת. לפי עמית, החלטת הממשלה היא חסרת תקדים בתולדות המדינה.

עמית קבע עוד כי סמכות הממשלה לפטר את ראש השב"כ אינה "מוחלטת" וכי חלים עליה כללי המשפט המינהלי. חוק השב"כ, הזכיר נשיא העליון, נועד לאזן בין הצרכים הביטחוניים של ישראל ובין מחויבותה לעקרונות שלטון החוק ולשמירה על זכויות האדם. משכך, החוק קובע כי השב"כ יפעל בממלכתיות, באי-תלות ומבלי שתוטלנה עליו משימות בעלות אופי מפלגתי-פוליטי.

עמית עמד על הפגמים המשמעותיים שנפלו בהליך ההחלטה על ההדחה. בראש ובראשונה, הממשלה נדרשה להביא את ההדחה בפני ועדת גרוניס למינויים בכירים, ועל הוועדה היה לערוך שימוע לבר.

עמית קבע כי ראש הממשלה נתניהו היה מצוי בניגוד עניינים במועד קבלת ההחלטה על ההדחה. זאת, על רקע חקירות מקורביו במסגרת פרשת הדלפת המסמכים המסווגים ופרשת קטאר-גייט. ניגוד העניינים בלט במיוחד כי נתניהו הודיע בעצמו, בכמה הצהרות תקשורתיות, כי החקירות עשויות להשפיע על מצבו האישי והפוליטי. משראש השב"כ מעורב בעצמו בניהול אותן חקירות, לסיום כהונתו עשויה להיות השפעה משמעותית על התפתחותן, נפסק. במצב זה, נתניהו היה מצוי בניגוד עניינים והייתה לו מניעה מלהיות מעורב בהדחת בר.

עמית אף קבע כי החלטת הממשלה התקבלה ללא תשתית עובדתית מספקת. למעשה, ההחלטה לא התבססה על ראיות כלשהן ובישיבת הממשלה על ההדחה לא הוצג תשתית עובדתית לטענה בדבר אובדן האמון בבר. "זולת עמדתו הכללית והבלתי מנומקת של ראש הממשלה כי בחודשים האחרונים 'איבד אמון' בראש השב"כ וביכולותיו המקצועיות, לא הוצג בפני הממשלה דבר. בכך אין די", נכתב בפסק הדין. "יחסי אמון אינם מלת קסם ועל ראש הממשלה הייתה מוטלת החובה לבסס את טענתו בדבר אובדן האמון ואף להציג ראיות או דוגמאות קונקרטיות". על הראיות, מציין עמית, היה להוכיח מדוע מבחינה אובייקטיבית לא ניתן לקיים עוד יחסי עבודה תקינים עם ראש השב"כ.

פגם נוסף בהליך, שעליו עמד עמית, נוגע להיעדר השימוש שנערך לבר והעובדה כי לא ניתנה לו הזדמנות להיחשף לטענות המפורטות כלפיו ולהתכונן לכך. על רקע זה, קובע עמית, בחירתו של בר שלא להגיע לישיבת הממשלה שדנה בהדחתו לא נחשבת כאילו ויתר על זכויותיו.

"חומרת הפגמים בהחלטה והצטברותם - כל אלה מעידים על זניחת מושכלות יסוד הנוגעים לשירות הביטחון הכללי ולמעמדו של ראש שב"כ כבעל תפקיד ממלכתי א-פוליטי ובלתי תלוי, אשר חב בראש ובראשונה חובת נאמנות לציבור", כתב עמית.

עמית הוסיף: "נאמנותם של ראשי מערכת הביטחון אינה נאמנות מפלגתית-פוליטית לממשלה מסוימת או נאמנות אישית לראש ממשלה כזה או אחר. היא נאמנות לציבור הישראלי כולו, שהפקיד בידיהם את היקר מכל: את חייו ואת ביטחונו".

השופטת ברק-ארז הצטרפה לדברים ועמדה על הצורך במתן הכרעה עקרונית, הצופה פני עתיד. לדבריה, האופי המהיר של פיטורי ראש השב"כ מלמד כי הקושי שהתעורר במקרה של בר עלול לשוב בעתיד.

ברק-ארז קבעה כי הימצאותה של ישראל במלחמה אינה מפחיתה מחובת הממשלה לפעול כדין. בכל הנוגע להפעלת סמכויות השב"כ לאכיפת החוק כלפי אזרחים, לשב"כ שמור מרחב של שיקול דעת מקצועי-עצמאי, נטול השפעה מצד גורמים פוליטיים. ראש השב"כ, הסבירה, הוא אחד משומרי הסף שאמורים להבטיח את ההפרדה בין אכיפת החוק לבין התחום הפוליטי, וכי הקפדה נחרצת ובלתי מתפשרת על קיומו של הליך תקין בכל הנוגע לפיטוריו היא חלק מיישומם של עקרונות אלו.

המשנה לנשיא, השופט נועם סולברג, היה בדעת מיעוט - וסבור היה שאין מקום לפרסם פסק דין עקרוני אחרי הודעת בר על סיום כהונתו. לדבריו, העתירות הפכו לתיאורטיות ולא יהיה נכון להכריע בהן בכל זאת. "גם כאשר מנסים לגרור אותנו, השופטים, לזירה הציבורית והפוליטית - כל עוד אין צורך מעשי-מיידי בהכרעתנו, אל לנו להיענות לכך. זאת, נוכח עקרון הפרדת הרשויות, כמו גם חשיבות אמון הציבור בבית המשפט", כתב סולברג.

בר: "הבסיס לפיטוריי מקורו בציפייה לנאמנות אישית לרה"מ"

בדיון שהתקיים בבג"ץ ב-8 באפריל קבעו השופטים, כי בר יישאר בתפקידו עד למתן החלטה אחרת, וכי הצדדים ינסו להגיע להסכמות בנושא.

בהמשך הגיש בר תצהיר לבג"ץ, ובו כתב כי "הבסיס לפיטוריי מקורו בציפייה לנאמנות אישית מצידי לרה"מ". בר הוסיף, כי נתניהו ביקש ממנו להפעיל את השב"כ גם בקשר למחאה נגד הממשלה, ודאג שחילופי הדברים בעניין לא יתועדו. לדברי בר, נתניהו "ביקש מהמזכיר ומהקלדנית לצאת מהחדר".

העותרים טענו, כי פיטורי בר נובעים משיקולים זרים וכי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצוי בניגוד עניינים. זאת, לנוכח חקירת השב"כ והמשטרה נגד יועצי רה"מ בנוגע לקשרים שניהלו עם מקטאר. על רקע זה נטען בעתירות, כי הפיטורים נועדו לבלום את החקירות ולהחליף את בר במועמד "נוח" יותר לממשלה.

היועמ"שית תמכה בעתירות

היועצת משפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, תמכה בעתירות. בעמדה שהגישה לבג"ץ כתבה, כי החלטת הממשלה לסיים את כהונתו של בר "פגומה מיסודה, נגועה בניגוד עניינים אישי של ראש הממשלה בשל החקירות הפליליות של מקורביו ותוביל להפיכת התפקיד למשרת אמון".

עוד כתבה בהרב-מיארה, כי לפיטורי בר יש השלכות החורגות מעניינו האישי, וכי להחלטה יש "השלכות חמורות על עצמאות השב"כ ותפקודו בעתיד, והיא יוצרת תקדים מסוכן בו ניתן להדיח ראשי ארגוני ביטחון באמצע כהונה מטעמים לא ענייניים".

לפי עמדת היועמ"שית, "אם תתקבל עמדת העותרים והיועצת, הרי שנקבל כוח ביון מזוין 'עצמאי' ללא כפיפות לשלטון הדמוקרטי במדינה".

עמדת הממשלה בעתירות

הממשלה, מנגד, הגישה עמדה שלא באמצעות היועמ"שית, בה טענה כי אין לה עוד אמון בבר וכי המשך כהונתו תפגע בביטחון המדינה. "כפיית המשך כהונתו אינה מתקבלת על הדעת ואינה עולה בקנה אחד עם הסמכויות הנתונות לממשלה נבחרת במדינה דמוקרטית אשר אמונה על ביטחון המדינה ואזרחיה. כל יום או לילה נוספים במצב זה עלולים לפגוע פגיעה בלתי הפיכה בביטחון המדינה ובשלום אזרחיה וחייליה. מכאן הדחיפות בביצוע המהלך", נכתב בתגובת הממשלה.

לצד עמדת היועמ"שית, בר הגיש הודעה לפיה פיטוריו תוך כדי קיום חקירות פליליות בעניין מקורבי ראש הממשלה, בתקופה רגישה ובחופזה, מעבירים מסר לשדרת הפיקוד בשירות הביטחון הכללי ולראשי השירות הבאים "כי אם יסור חינם בעיני הדרג המדיני, פיטוריהם יהיו מיד על הפרק".

בר אף חשף, כי נתניהו דרש ממנו "חוות-דעת ביטחונית שהמצב הביטחוני לא מאפשר את עדותו הרציפה במשפטו". לדברי ראש השב"כ, סירובו לבקשת נתניהו הובילה לכך שנטען כלפיו לראשונה לאובדן האמון.

בר הדגיש: "ראש השב"כ אינו 'משרת אמון' ולא 'נאמן אישי' של ראש הממשלה או של גורם מדיני או פוליטי אחר". בר הזכיר גם את פרשת קטארגייט.

לאחר פיטורי בר, הודיע נתניהו על כוונתו למנות לתפקיד ראש השב"כ את האלוף במילואים אלי שרביט, לשעבר מפקד חיל הים. אלא, שנתניהו חזר בו תוך זמן קצר מהמינוי. ככל הידוע, השינוי נבע מכך שגורמים בסביבת רה"מ התנגדו למינוי אחרי שגילו כי שרביט השתתף במחאה נגד ההפיכה המשטרית.

תגובות

מהתנועה לאיכות השלטון נמסר: "התנועה מברכת על פסק דין החשוב והתקדימי של בית המשפט העליון, שקיבל את עתירתנו וקבע כי החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ רונן בר התקבלה בהליך לא תקין ובניגוד לדין. פסק הדין מהווה אמירה נחרצת כי גם בזמן מלחמה, שלטון החוק והעקרונות הדמוקרטיים אינם ניתנים להתפשרות, וכי הקפדה על עצמאות שומרי הסף היא חלק מחוסנה הפנימי של מדינת ישראל".