מלון ענבל בירושלים, מהנכסים שנבנו על קרקעות הפטריארכיה / צילום: איל יצהר
בית המשפט העליון קיבל את הערעור של הפטריארכיה היוונית־אורתודוקסית וביטל את חיובה לפצות את חברת "הימנותא" שבבעלות קק"ל ב־13 מיליון דולר, בשל פרשת ההונאות בקרקעותיה של הפטריארכיה בירושלים בתחילת המאה ה־21. בפסק הדין השופט עופר גרוסקופף מותח ביקורת קשה על התנהלותם של הימנותא, קק"ל ועו"ד יעקב וינרוט המנוח.
● היועמ"שית: השימוע לפיטוריי לא חוקי, לא אתייצב
● 15 חודשי מאסר לבעלי ומנכ"ל אינובייטיב שגייס ממשקיעים 20 מיליון שקל במרמה
מדובר ב־520 דונם בשכונות רחביה, טלביה וניות, אותן חכרה קק"ל עד 2052-2051; עליהן בנויים מוזיאון ישראל, בית הכנסת הגדול, בתי מלון, מוסדות ציבור ובנייני מגורים - וחלקן פנויות לבנייה. בשנת 2000 הצליחו שלושה נוכלים לשכנע את הרשויות כי הפטריארכיה מעוניינת להחכיר אותן לקק"ל ל־999 שנים תמורת 16 מיליון דולר. הימנותא שילמה סכום זה, ועוד 4 מיליון דולר לעו"ד וינרוט שייצג את הנוכלים.
הפטריארכיה ביקשה לבטל את הערות האזהרה לטובת הימנותא, ובשנת 2007 כתבו הצדדים פרוטוקול ששיקף את ההסכמות ביניהם. הוא כלל שתי חלופות להסכם עתידי: ברירת המחדל ולפיה הפטריארכיה תפצה את הימנותא ב־13 מיליון דולר (הפער בין הסכום ששילמה הימנותא לבין זה שהוחזר לה), והאחרונה תוותר על הערות האזהרה; או שהפטריארכיה תאריך את זכויות החכירה של קק"ל ב־150 שנה תמורת 4.5 מיליון דולר.
הפרוטוקול אושר בישיבה חגיגית שארגן וינרוט בנוכחות השופטים בדימוס אביגדור משאלי ודן ארבל, אותם הזמין לשמש כעדים להצהרות הצדדים בעל־פה על ההסכמות. מימושו הותנה בשורה של תנאים מתלים, כולל אישור המדינה למינויו של תיאופולוס ג'אנופולוס לפטריארך היווני־אורתודוקסי. אולם הפטריארכיה לא חתמה על ההסכם, בנימוק שהצד השלישי (דוד סופר) שאמור היה לממן את התשלום חזר בו, ולכן היא אינה יכולה לשלם.
וינרוט הבמאי והמפיק
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי הפרוטוקול היה הסכם מחייב, וכי הפטריארכיה הפרה אותו, ולכן חייב אותה בתשלום הסכום שננקב בו. אולם העליון קיבל את ערעור הפטריארכיה. השופט גרוסקופף קבע כי לא היה זה הסכם מחייב, וכאמור ביטל את חיובה בתשלום.
לדעת גרוסקופף, "הפרוטוקול אינו אלא מסמך עזר שנועד לסייע בקידום המשא־ומתן - מתווה דרך לפשרה, אשר הנושאים והנותנים מטעם הצדדים אומנם הביעו הסכמה לקדמו, אך בשלב הנוכחי הצדדים לא התחייבו, ולא התכוונו להתחייב, ביחס למי מחלופות הפשרה שפורטו בו". לכן, גם הנסיגה ממנו איננה חוסר תום־לב. הפטריארכיה לא הייתה חייבת לפצות את הימנותא, ו"ממילא הניסיון העיקש של הימנותא וקק"ל לגלגל את נזקי התרמית על כתפי הפטריארכיה - ניסיון שלו עצמו ניתן לייחס מידה לא מבוטלת של חוסר תום־לב - דינו להיכשל".
על וינרוט אמר גרוסקופף כי לא ניתן להתייחס אליו כמתווך ניטרלי - "רחוק מכך". גרוסקופף ציין כי וינרוט היה "שחקן מרכזי בפרשיית התרמית ביחס למקרקעי הפטריארכיה כבר מראשיתה, והיה לו אינטרס מובהק ומוחשי בהגעתם של הצדדים להסכם לאחר שהיא התפוצצה", שכן הסכם כזה היה הדרך האחרונה בה יכול היה לשמור את מיליוני הדולרים שקיבל.
הוא הוסיף כי הישיבה בה אושר הפרוטוקל מלמדת שלא היה זה הסכם מחייב: וינרוט היה "הבמאי והמפיק" שלה ב"ניסיון נואש להקנות לפרוטוקול מעמד של זיכרון דברים… במקום לבסס את הסכמת הצדדים לאמור בפרוטוקול בדרכים המקובלות במקומותינו, טורח וינרוט לביים מחזה חריג באמצעות ייבוא שופטים־ניצבים שכמו נלקחו מסרט אחר".
לכולם, ובמיוחד לווינרוט, היה ברור שהצדדים עדיין אינם מוכנים לתת תוקף משפטי לפשרה, קובע גרוסקופף. הדבר ברור מנוסח הפרוטוקול, התנאים למימושו והתנהגות הצדדים לאחר האירוע.
"עסקינן במשא־ומתן שהולדתו, במידה רבה, בחטא", ממשיך גרוסקופף. "משא־ומתן זה הונע על־ידי לחץ בלתי לגיטימי, אשר הפעילה קק"ל על הפטריארכיה - בעיקר עמידתה בסירובה למחוק את הערות האזהרה שנרשמו לטובתה בעקבות עסקת המרמה, אך גם השימוש בסוגיית ההכרה הרשמית של מדינת ישראל בפטריארך תיאופולוס כקלף מיקוח... קק"ל [ביקשה] לגלגל את נזקיה מהתרמית על קופת הפטריארכיה, דהיינו לרפא את מלוא הפסדיה באמצעות גלגולם על כתפי צד ג' תם־לב.
"אם התנהלות זו מצד גוף ציבורי מעוררת שאלות ערכיות, הרי שהעובדה שלצורך מהלך זה גויסו שני מנופי לחץ פסולים - האחד, הכרת המדינה במינוי הפטריארך תיאופולוס (פעולה המעלה חשש לשימוש למטרה זרה בכוח המדינה); השני, סירוב למחוק את הערות האזהרה (גם כשהיה ברור כי נרשמו שלא כדין) - מעוררת תהיות במישור החוקיות".
ניסיון לגלגל את הנזק
לסיום אומר גרוסקופף: "אין ספק כי פרשיית המרמה, שהיא 'המשגה הגורלי' שהוליד את הטרגדיה בה עסקינן, היא פרשה חמורה מאוד. היא חמורה בשל נבזותם של הנוכלים, אשר גזלו מקק"ל בתחבולה שפלה סכומי עתק; היא חמורה אף בשל התנהלותו של עו"ד וינרוט, שסירב להשיב את שכר־הטרחה העצום שקיבל, גם לאחר שהתברר מעשה המרמה של לקוחותיו; ולבסוף היא חמורה גם בשל רשלנותם של אנשי קק"ל, שאפשרו את גזילת כספי הציבור, וסירבו להודות במשך למעלה מעשור שנפלו קורבן להונאה".
הפטריארכיה, לדבריו, הייתה הגורם היחיד שאין לייחס לו אחריות לפרשה זו, והיא השתרבבה אליה רק בשל התעקשות קק"ל "להוסיף ולהתכחש למעשה המרמה; לסרב למחוק את הערות האזהרה שנרשמו שלא כדין; ולהוסיף ולנהל בעניין זה נגד הפטריארכיה הליכים משפטיים חסרי תוחלת.
"אם לא די בכך, במקביל להליכים המשפטיים ביקשה קק"ל, בסיועו האינטרסנטי של עו"ד וינרוט, לנסות ולגלגל אל פתחי הפטריארכיה את נזקי התרמית באמצעות משא־ומתן לפשרה", חוזר ואומר גרוסקופף. "במשא־ומתן לא בחלה קק"ל בהפעלת אמצעי לחץ בלתי לגיטימיים על הפטריארכיה, בדמות סירוב מתמשך למחוק הערות אזהרה שנרשמו שלא כדין, וניצול הליך ההכרה הרשמית של מדינת ישראל בפטריארך תיאופולוס". למרות זאת, קק"ל ניהלה את ההליך המשפטי ודרשה סכומים גבוהים בהרבה מהנזק שנגרם לה.
השופטת יעל וילנר הסכימה עם גרוסקופף, בעוד הנשיא יצחק עמית סבר כי יש לדחות את הערעור, שכן לשיטתו הפרוטוקול היה הסכם מחייב.
הימנותא חויבה בתשלום הוצאות בסכום חריג של 150 אלף שקל.
את הפטריארכיה ייצגו עורכי הדין יאיר עשהאל ואסף עולמי ממשרד ש. פרידמן, אברמזון ושות'., ואת הימנותא - עורכי הדין נדב ויסמן ורועי דלח.