בית המשפט הכלכלי דחה השבוע את בקשתה של חברת הנדל"ן אאורה, שבשליטת יעקב אטרקצ'י, להעביר לבית המשפט העליון את הערעור על התביעה הנגזרת נגד אטרקצ'י שאושרה באפריל האחרון. הערעור, המוגדר "דיון חוזר", יתקיים אפוא בפני שלושה שופטים בבית המשפט הכלכלי עצמו.
● האשמות הדדיות ומחלוקות על מיליונים: נחשף סכסוך ענק בצמרת משרדי עורכי הדין
● המבקר: אסדרה לקויה למניעת מעילות והונאות בתאגידים העירוניים
● פעם נוספת: עורך דין השתמש בבינה מלאכותית והפנה לסעיף חוק שאינו קיים
אאורה טענה כי הסוגיות שלגביהן אושרה התביעה הנגזרת צריכות להתברר בפני בית המשפט העליון, כיוון שהן עקרוניות ו"בעלות חשיבות מיוחדת". אטרקצ'י תמך בבקשה והוסיף כי הדיון בעליון נדרש לצורך "יצירת ודאות משפטית". שופטי המחלקה הכלכלית - חנה פלינר, אריאל צימרמן וסיגל יעקבי - דחו כאמור את הבקשה.
"התעשר מביצוע העסקה על חשבון החברה"
באפריל האחרון אישר שופט בית המשפט הכלכלי, קובי שרביט, לנהל תביעה נגזרת נגד אטרקצ'י, על כך שניצל הזדמנות עסקית של אאורה לטובת עסקיו הפרטיים. מדובר היה בעסקה מ-2018 לרכישת קרקע בקריית אונו לצורך הקמת קמפוס חדש של הקריה האקדמית אונו.
אטרקצ'י רכש את הקרקע באמצעות חברה פרטית תמורת 57 מיליון שקל, ובהמשך נמכרו הזכויות לקבוצת תדהר הראל תמורת 100 מיליון שקל. בכך, טענו בעלי המניות התובעים, אורן דה לנגה וד"ר הראל פרימק, אאורה הפסידה עשרות מיליוני שקלים כתוצאה מהזדמנות עסקית שניטלה ממנה.
בית המשפט דחה אז את טענת אטרקצ'י כי מותר היה לו לפעול בנפרד מאאורה, בהתאם ל"הסכם תיחום פעילות". מדובר בהסכם המגדיר מראש את התחומים שבהם בעל השליטה מורשה לפעול בנפרד מהחברה הציבורית שבשליטתו. השופט שרביט קבע כי ההסכם לא היה בתוקף, וכי הוכח לכאורה שאטרקצ'י "התעשר כתוצאה מביצוע העסקה והרווח שהופק ממנה, שלא על-פי זכות שבדין ועל חשבון החברה".
שרביט הוסיף בהחלטתו לגבי אאורה כי "לאור תחום פעילותה היה מדובר בהזדמנות עסקית 'של החברה', אשר למר אטרקצ'י לא הייתה זכות לנצל לאור חובת האמון בה הוא חב כלפי החברה, מבלי להציע ראשית את ההזדמנות לחברה".
אאורה ביקשה לקיים דיון חוזר בהחלטה ואף להעביר את הדיון לבית המשפט העליון. לפי החברה, ההחלטה כללה תקדים בכך שיישמה לראשונה את האיסור שנקבע בפסיקת העליון לגבי ניצול הזדמנות עסקית, גם אם זו אינה מצויה בליבת הפעילות של החברה אלא רק ב"מעגל השני" של עסקיה.
"לחם חוקה של המחלקה הכלכלית"
במקרה של הקרקע בקריית אונו מדובר היה בעסקה לגבי נדל"ן מסחרי, בעוד שאאורה עוסקת בעיקר בנדל"ן למגורים. לכאורה מדובר היה בתחומים נפרדים, אך שרביט קבע כי לפי כלל "המעגל השני" הם משיקים זה לזה, ועל כן אאורה הייתה צריכה לקבל את ההזדמנות לבצע את העסקה בקריית אונו.
תקדים נוסף שעליו הצביעה אאורה בבקשתה להעביר את הדיון לעליון נגע להליך האישור של הסדר תיחום פעילות. שרביט קבע כי הסדר כזה צריך לעבור את הליך האישור המשולש בתוך החברה, בדומה לעסקאות עם בעלי שליטה. ההליך כולל את אישור ועדת הביקורת, הדירקטוריון והאסיפה הכללית של בעלי המניות. שרביט אף פסק כי על ההסדר לעבור אישור מחדש מדי שלוש שנים. קביעה זו, טענה אאורה, מהווה "חידוש גמור".
בהחלטתם לדחות את בקשת אאורה להעביר את הדיון לעליון, קבעו השופטים כי הנושאים התקדימיים שעליהם הצביעה החברה בהחלטת שרביט "הם לחם חוקה של המחלקה הכלכלית", ועל כן אין הצדקה להעבירם לעליון.
הדיון החוזר באישור התביעה הנגזרת צפוי אפוא להישאר בבית המשפט הכלכלי. השופטים אף הטילו על אאורה הוצאות בגובה 12 אלף שקל.
