חיילים בגבול תאילנד-קמבודיה / צילום: Reuters, Athit Perawongmetha
הבה נתחיל בחדשות הטובות: דונלד טראמפ כבר הרים טלפון אל מנהיגי תאילנד וקמבודיה, ודחק בהם להפסיק את האש, "ולעשות שלום" במלחמת הגבול שלהם. הם נענו לו, אם כי "שלום" היה המצב בין הארצות האלה פחות או יותר עד תחילת החודש.
● פרשנות | טראמפ "לא עומד בשום צד": מה מלמדים אותנו שישה חודשים של עסקאות ושל שורות תחתונות
● פרשנות | המערכה הבאה? טייוואן מתחמשת מול האיום הסיני, העולם מתמרן והמבט לישראל
אין צל של ספק שבימים הבאים דונלד טראמפ יתפאר פעם אחר פעם שהוא השכין עוד שלום בקצה העולם. הוא יספר על חשיבות התערבותו ויגזים בסכנות שארבו לדרום מזרח אסיה אילולא התערב. אין זה מן הנמנע שהוא יפחית את המכס (36%ֿ) שהוא עמד להטיל על שתי הארצות, אם ראשי הממשלות שלהן יעשו מעשה בנימין נתניהו וימליצו להעניק לו את פרס נובל לשלום. אתם רואים, בזמן שאתם בזבזתם את זמנכם על ג'פרי אפשטיין, אני עשיתי שלום, הוא יגיד.
ברשימת מוקדי ההתלקחות הסבירים ביותר של 2025, אם אמנם רשימה כזאת הוכנה מבעוד מועד, ספק אם סביבתו של מקדש בודהיסטי על גבול קמבודיה־תאילנד הייתה מגיעה אל אחד מ־20 המקומות הראשונים.
גם אם חלק ניכר של המלחמות על פני כדור הארץ הן חסרות שחר ומעוטות תוחלת, עדיין אפשר לנסות ולמצוא בהן היגיון כלשהו. במלחמת הגבול הזו, שהתחילה להתלקח באמצע יוני, והתרחבה באופן דרמטי ביום ה' שעבר, אין היגיון ואין תוחלת. אמנם עשרות כבר נהרגו בה, וכמעט 140 אלף בני אדם בצידו התאי של הגבול נאלצו להימלט מבתיהם, אבל המלחמה הזו מגוחכת מעיקרה.
הגבולות המתלקחים
היא נוגעת לסכסוך גבול בן מאה שנה, עוד מזמן שצרפת שלטה בקמבודיה, ותאילנד הייתה ידועה לעולם החיצון כ"סיאם". הצרפתים טענו אז לבעלות על שטח המקדש. כשנולדה ממלכת קמבודיה העצמאית, לפני 70 שנה ויותר, היא עמדה על ריבונותה. ב־1962 הסכסוך הגיע אל בית המשפט הבין לאומי בהאג, והוכרע לטובת קמבודיה. תאילנד חרקה שיניים, אבל קיבלה את ההחלטה. עם זאת, היא הוסיפה לתבוע חזקה על שטחים סמוכים למקדש.
הגבול מעולם לא היה שרוי במצב מלחמה קבוע, אם כי מלחמות, סכסוכים והפיכות צבאיות התקרבו אליו מפעם לפעם, ואיימו על שלומו. אבל גם גבולות שקטים יחסית נושאים בחובם פוטנציאל של חוסר יציבות. ההיסטוריה המודרנית מלאה עימותים שהתחילו בגלל אי הסכמות של מה בכך על גבולות.
באסיה הסכנה הזו זוקפת את ראשה מפעם לפעם: הגבול בין סין להודו על מורדות ההימליה; הגבול בין הודו לפקיסטן בקשמיר החצויה; הגבול הימי בין סין לשורה של ארצות בים סין הדרומי ובים סין המזרחי; לפני 45 שנה פרצה מלחמה איומה בין סין לווייטנאם בגלל מחלוקת על גבול; אינדונזיה ומלזיה נקלעו לסכסוך צבאי בשנות ה־60. לא כללנו כאן את שתי מלחמות־הדמים של קוריאה ושל וייטנאם.
מה הופך סכסוכי גבול רדומים לעימותים צבאיים פעילים? קשה לדעת. לפעמים ניצוץ קטן להחריד הוא המצית את הגבול. הסכסוך הזה התחיל, לפי הדיווחים, כאשר חיילים קמבודיים נתקלו בחיילים תאיים סמוך למקדש, ושרו את המנון ארצם. לפי הידוע, עד אותו הזמן היו יחסי ידידות בין החיילים משני עברי הגבול. אבל פתאום הם עלו אלה לאלה על העצבים. יריות נורו, חיילים נפצעו, גאווה לאומית נפגעה, והרי לכם מתכון למלחמה.
הופ, הפכנו
במקרה הזה הייתה גם פוליטיקה פנימית טרגית־קומית. תאילנד היא דמוקרטיה להלכה, אבל הצבא מילא תפקיד מרכזי בפוליטיקה שלה מאז ששם קץ למלוכה האבסולוטית, ב־1932. היו בתאילנד מאז 20 הפיכות צבאיות (תלוי בסופרים). בית המשפט, בדרך כלל בשליחות הצבא, הדיח ממשלות בכל מיני תואנות לפחות חמש פעמים.
המלך, אף כי כוחו הפוליטי ניטל ממנו לפני 90 שנה ויותר, מוסיף למלא תפקיד סמלי מיוחד במינו. חוק דרקוני מגן על שמו הטוב של המלך, ומטיל עונשים כבדים על אלה הפוגעים בכבודו. הצבא חזר וטען שהתערבויותיו בפוליטיקה נועדו להגן על הכתר ועל היציבות.
בדור האחרון נמצא לצבא יריב פוליטי רב כוח, מיליארדר פופוליסטי (עוד לפני טראמפ) ששמו טאקסין שינאוואט. הוא ניצח פעמיים בהפרש עצום בבחירות דמוקרטיות. הוא הופל, אבל גם מן הגלות הוא הוסיף לנהל את מפלגתו, באמצעות שליחים: אחותו, גיסו ובאחרונה גם בתו כיהנו כראשי ממשלה לזמנים קצרים, לפני שנמצא תירוץ לסלק גם אותם.
בתו של טאקסין, פטונגטאן שינאוואט, נעשתה ראש הממשלה בשנה שעברה בגיל 37. היא ניסתה לשים קץ לסכסוך הגבול באמצעות קשריה הידידותיים של משפחתה עם האיש החזק של קמבודיה, הון סן, שבנו הוא ראש הממשלה. לשתי המשפחות יש היסטוריה ארוכה של ידידות אמיצה ושל עזרה הדדית. פטונגטאן נהגה בהון סן בכבוד השמור לזקני השבט. אבל הוא גמל לה בהדלפת שיחת הטלפון, שכללה ביטויים של התרפסות כלפיו ושל זלזול במפקדי הצבא התאי.
ההדלפה עוררה שערורייה עצומה בתאילנד. שותפת קואליציונית של פטונגטאן פרשה והשאירה אותה בלי רוב פרלמנטרי, ובית המשפט השעה אותה. הגנרלים רתחו מזעם, אבל אולי גם ליקקו את שפתיהם. סכסוך צבאי עם מדינה שכנה והתנהגות בוגדנית של משפחת שינאוואט יכולים לתת להם תירוץ מושלם להציל את המולדת מידי הפוליטיקאים.
מה יעשו התיירים?
מה קיווה הון סן להרוויח מבגידתו במשפחת שינאוואט? לא ברור. אולי הוא מנסה לעזור לבנו, באמצעות קריאה לאומה להתלכד סביב הדגל; אולי הוא עושה טובה לצבא התאי; ואולי פשוט התבלעה דעתו. הדיקטטור המרושע הזה, הלופת את צווארה של ארצו רבת התלאות זה חצי מאה ויותר, בוודאי אינו מאמין שמלחמה עם תאילנד תועיל לקמבודיה. היא חלשה מבחינה צבאית וכלכלית. לתאילנד יש 361 אלף חיילים עם חיל אויר מודרני.
תאילנד אינה זקוקה למלחמה, בין השאר מפני שהיא תלויה בענף התיירות המשגשג שלה. המוני ישראלים יכולים לאשר. אל האי פוקט הגיעו בשנה שעברה 8.65 מיליון תיירים (לפי העיתון "בנגקוק פוסט"). פוקט אמנם רחוקה מאוד מן הגבול, אבל תיירים אינם אוהבים להגיע לארצות במצב מלחמה. תאילנד מקווה השנה להכנסה של 65 מיליארד דולר מתיירות. הסכום הזה שקול כנגד 12% של התוצר המקומי הגולמי.
כך או כך, לפחות לפי שעה מוטב לתיירים לשמור מרחק ממחוזות הגבול שבהן הוכרז משטר צבאי. זו העצה ששגרירות ארה"ב בבנגקוק נותנת לתיירים אמריקאיים. לא מצאתי עצה כזאת באתר הרשת של שגרירות ישראל, אבל ייתכן שהיא הועברה לישראלים באמצעים אחרים.
לפי Kasikorn, מכון מחקר כלכלי מקומית, השנה עומדים להגיע לתאילנד 350 אלף תיירים ישראלים.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes. ציוצים באנגלית @YoavKarny, ציוצים בעברית @KavHamashve