בריכת דגים בניר דוד / צילום: אסף סולומון
במחלקת הקפואים בסופרמרקטים מתחולל בעשור האחרון שינוי שמנוגד כמעט לכל מגמה אחרת בסל הקניות הישראלי: בזמן שמחירי מוצרי המזון בישראל טיפסו בכ־22%, מחירי הדגים ירדו ב־8%.
● פרשנות | ישראל הייתה כפסע מחתימת הסכם סחר עם ארה"ב, אבל אז האמריקאים נעלמו
● כך בנו שלושה חברים מותג ששווה מיליונים - על־ידי הפיכת קרם ההגנה למוצר מגניב
● רמי לוי בראש, שופרסל מאבדת גובה: מה חושבים הישראלים על רשתות המזון?
כך למשל, ברשת השיווק אושר עד שלט גדול מכריז: "פילה אמנון ב־8.90 שקלים לק"ג". בעבר, מחיר כזה היה בגדר פנטזיה, אך על־פי בדיקה של משרד החקלאות, המחיר לק"ג של אמנון קפוא אכן צנח מ־37.1 שקל בממוצע לפני עשור ל־23.6 שקל היום. כלומר, ירידה דרמטית של 36%, כאשר רשתות זולות כמו אושר עד מצליחות להציע מבצעים תחרותיים עוד יותר.
כך דווקא תחום שעד לא מזמן נתפס כמותרות בקרב הציבור, הפך לדוגמה לרפורמה שהצליחה, גם אם באופן חלקי, לבלום את יוקר המחיה: הורדת מכסים, פתיחת השוק ליבוא והוזלה משמעותית.
מאחורי הסיפור הצרכני החיובי מסתתרת תמונה מורכבת יותר: חוות גידול מקומיות שקרסו, מגדלים שנאבקים בתקנות מחמירות ודגים טריים שממשיכים להתייקר. הניסיון "להציל את הייצור המקומי" באמצעות תמיכה ממשלתית וטכנולוגיה מתקדמת עוד לא הוכיח את עצמו, אך בארגון מגדלי הדגים אופטימיים: "עוד 10 שנים ייצור הדגים בישראל יהיה כפול מהיום".
מבקר המדינה שיבח
הרפורמה ביבוא הדגים התבצעה בשני שלבים על־ידי משרד החקלאות: אחד ב־2016 בתקופת השר אורי אריאל (הבית היהודי) והשני ב־2022 בכהונה של עודד פורר (ישראל ביתנו). במסגרת המהלך הופחתו מכסים על רוב הדגים הפופולריים בהם אמנון, קרפיון ובורי, וניתן פיצוי למגדלים המקומיים.
דוח מבקר המדינה מ־2021 שיבח את הורדת המכס הראשונה, ציין כי היא הגבירה את התחרות, והמליץ למשרד האוצר "לבחון את יישום השיטה גם בענפים אחרים בהתייחס להשפעתם על המחיר לצרכן, מחד, ועל המרווח הקמעונאי, מאידך". זו, כנראה, הייתה אחת המוטיבציות לביטול רוב המכסים על יבוא דגים בהמשך.
ההשפעה הייתה דרמטית כאמור בעיקר ביחס לפילה אמנון, הדג הקפוא הנמכר ביותר בישראל. מתוך הפחתת מכס של 8.4 שקלים לק"ג, הוזלה של כ־6.5 שקלים התגלגלה לצרכנים. כלומר, עיקר המהלך לא נבלע אצל היבואנים או הקמעונאים - אלא הורגש ממש בקופה. לכך הצטרפה גם ירידה במחיר היבוא, בעיקר מסין.
במקרה של הדניס, התוצאות פחות מרשימות: רק 0.3 שקלים לק"ג מתוך 2.5 שקלים שהופחתו במכס ב־2022 התגלגלו לצרכנים. יחד עם עלייה במחירי היבוא באותו הזמן, המחיר של הדניס היה גבוה יותר ב־2023 מבשנים קודמות.
חשוב לציין כי בעוד שיבוא האמנון הוא מאסיבי (22.9 אלף טונות בשנת 2023), יבוא הדניס הוא פחות מעשירית מכך (1.8 אלפי טונות). כך שהדג המיובא העיקרי הוזל משמעותית, מה שדחף כלפי מטה את כל קטגוריית הדגים הקפואים במדד המחירים לצרכן.
ואולם, כשזה נוגע ליבוא דגים טריים, המצב שונה. על־פי הלמ"ס, מחירם עלה ב־28% בעשור האחרון (מאז 2015), כמעט כל העלייה חלה מאז 2021. הסלמון שולט ב־85% מיבוא הפילה הטרי, אך עליו לא הוחל מכס אף פעם, כך שהרפורמה למעשה לא השפיעה עליו. עיקר ההתייקרות, כנראה, נובע מכך שמאז 2021 מחיר הסלמון בעולם כמעט והכפיל את עצמו, והחל להתמתן רק בעת האחרונה. נכון להיום עדיין חל מכס בגובה 5.5 שקלים על יבוא דגי קרפיון, אמנון ובורי טריים (הדגים העיקריים שמגדלים בארץ).
השוק גדל, הייצור נחתך
פתיחת השוק ליבוא הגדילה אותו משמעותית. צריכת הדגים בישראל קפצה מ־48 אלף טונה בשנת 2013 ל־75 אלף טונה עשור לאחר מכן. כלומר, ישראלים הגדילו את צריכת הדגים שלהם ביותר מ־50%. גם אם לוקחים בחשבון את גידול האוכלוסייה באותן שנים, מדובר בעלייה ניכרת בצריכה לנפש.
היבוא הפך את הדגים - ובעיקר הקפואים - לנגישים הרבה יותר למשקי בית ממעמד נמוך ובינוני. אלא שדווקא בזמן שהביקוש התרחב, התעשייה המקומית הלכה ונשחקה.
בעוד שרוב השוק מלכתחילה היה מבוסס על יבוא, ייצור הדגים המקומי ירד מ־9.4 אלף טונה דגים בשנת 2013, ל־6.2 אלף טונה בלבד עשור לאחר מכן.
חן פלור, מנכ"ל ארגון מגדלי הדגים, טוען כי המגמה הזו הייתה צפויה: "כשהוצע מתווה הורדת המכסים הראשון ב־2016, הבאנו מחקר של פרופ' אמיר היימן מהפקולטה לחקלאות, שאמר שאם המכס יירד לאפס, ייצור הדגים בישראל יצטמצם בעשרות אחוזים. וכמו שאנחנו רואים, זה בדיוק המצב היום".
הענף המקומי מתמקד בגידול של אמנון, בורי וקרפיון, לצד מגוון זנים כמו לברק, ברמונדי, בס, אדמונית, דניס, פורל ועוד. לדברי פלור, "גידולי הדגים בגליל למשל נמחקו לגמרי, כי הם לא יכלו להתחרות ביבוא האמנונים הקפואים מסין. ככלל, על כל אלף טונה שמגיעים מסין, הייצור המקומי יורד ב־100 אלף טונה".
אין הרבה דגים בים
גם הדיג המסורתי בים התיכון נפגע. גיל ססובר, יו"ר איגוד הדייגים, העיד בפודקאסט "מקורב לצלחת" של התאגיד כי שפע הדגים בים יורד בגלל "התחממות, בנייה של נמלים ואוניות, ובגלל הדיג עצמו".
אך לצד גורמי סביבה, לדבריו יש גם רגולציה מחמירה שפוגעת בדייגים. "ב־2016 עברה רפורמה שהטילה מגבלות כמעט בכל מישור אפשרי: על ציוד, על גודל הצי, על מרחבי דיג ועל עונות. לא בחרו מסלול אחד - אלא עשו הכול". התוצאה: פחות צעירים נכנסים לענף. ססובר אומר כי כמעט כל הדור הבא של הדייגים מגיע מהחברה הערבית.
פלור מארגון מגדלי הדגים מדגיש את חוסר השוויון ברגולציה בין הייצור המקומי ליבוא: "יש בישראל שני רגולטורים שונים, משרד החקלאות לייצור המקומי ומשרד הבריאות ליבוא. כיום הנטל הרגולטורי נוטה יותר מדי לטובת היבואנים ומאפשר לייבא דגים מסין שלא עומדים בסטנדרטים שהייצור המקומי מחויב בהם".
דוגמה לכך, לדבריו, היא תאריך התפוגה של הדגים: "לדג ישראלי יש תאריך תפוגה של 6 ימים בלבד, לעומת 12 ימים לדג טרי שמיובא מחו"ל".
זרז של חדשנות
למרות הכול, בארגון מגדלי הדגים מתעקשים להישאר אופטימיים. מבחינת המנכ"ל פלור, התמיכות הישירות של משרד החקלאות, כ־40 מיליון בשנה ב־2025-2026, הן רק שלב ביניים. הוא היה רוצה שהמדינה תתשתף בהשקעות בפיתוח, ומספר כי כבר היום מקימים "מתקנים אינטנסיביים, ומגדילים את מגוון הדגים".
ואכן, על־פי משרד החקלאות, גידול הברמונדי והדניס במערכות RAS (Recirculating Aquaculture Systems) - מתקני גידול סגורים השולטים בטמפרטורה, זרימה ואיכות המים - חווה זינוק משמעותי.
הלחץ התחרותי מול היבוא הופך לזרז של חדשנות. "הארגון משקיע כיום במחקר, פיתוח והטמעת טכנולוגיות חדשות. המטרה שלנו היא להכפיל את ייצור הדגים בישראל בתוך עשור", אומר פלור. "בדניס ובלברק, למשל, המחירים לא ירדו גם אחרי פתיחת השוק - אבל הביקוש דווקא עלה. אנחנו מתכוונים למקד את המאמץ בזנים האלה, ולחזק גם את הדגים המסורתיים. אנחנו רוצים להחזיר את הצבע ללחיים של המגדלים".