חימושים משוטטים של חברת UVISION / צילום: Reuters, IMAGO
בעולם התעשיות הביטחוניות כולם לומדים מכולם, וכך טורקיה - בדומה למקרים קודמים - מצאה פתרון חדש לשיגור כטב"מים מתאבדים, על בסיס חדשנות ישראלית־גרמנית. בה בעת, פקיסטן עוזבת את האמצעים מתוצרת אמריקאית לטובת אלו הסיניים, וטייוואן פונה לשוק הסטארט־אפים הביטחוניים של ארה"ב. על כל זאת בפינת התעשיות הביטחוניות של גלובס.
● עם טווח של 5,500 ק"מ: איך צפוי להיראות הטיל העתידי של איראן?
● הפיקוח על יצוא מוצרים ביטחוניים לישראל מתהדק. אלה המשמעויות
טורקיה למדה מישראל וגרמניה לשגר כטב"מים מתאבדים ממכולות
תחום הדיפנס־טק פונה יותר ויותר אל אמצעים התקפיים זולים וכמותיים, במיוחד בתחום כלי הטיס הבלתי מאויישים. במסגרת זאת, חברת רוקטסאן הטורקית חושפת מערכת שיגור חדשה לחימושים משוטטים (כטב"מים מתאבדים) מדגם ארן (EREN), שמוסווית בתור מכולה תמימה למראה. זה מאפשר למשאית או לספינה שנושאת מכולות לשאת אותה, מבלי לדעת כי באותו כלי נמצאים 12 כטב"מים מתאבדים, בעלי משקל של כ־35 ק"ג, טווח של כ־100 ק"מ ומשך פעילות של יותר מרבע שעה.
בה בעת, רוקטסאן חשפה גם משגר לטילי קרקע־קרקע מדגם אטמג'ה (Atmaca), שמוסווה בתור מכולת מטען. לטורקיה יש את הצי הימי החזק ביותר במזרח הים התיכון, וליכולת שכזו יש משמעויות רבות: היא תקצר באופן דרסטי את טווח הפגיעה ביעד, ואת יכולת האויב להגיב באמצעות מערך ההגנה האווירית. אטמג'ה הם טילים בעלי טווח של כ־250 ק"מ וראש נפץ של כ־220 ק"ג. בעצם ההצבה על ספינה, הטווח יהפוך למוגבל אך ורק לטווח הפעילות של הספינה שגדול פי כמה.
ההמצאה הטורקית היא לא חסרת תקדים אלא משקפת את מרוץ הלמידה בין התעשיות הביטחוניות העולמיות: הענקית הביטחונית הגרמנית ריינמטאל הציגה לפני כשנה משגר מכולה של 126 כלי טיס, שמיועד לשגר את החימושים המשוטטים מדגמי הירו של UVISION, שמקום מושבה בצור יגאל. לפי אתר TWZ, המכולה בגודל מכולת מטען סטנדרטית מחולקת לשלושה מערכים, שמונים כ־42 תאים כל אחד. זה עשוי להצביע על מערכת מודולרית, שמאפשרת להתאים את עצמה למכולות של 10, 20 או 40 רגל - כאשר ככל שהמכולה גדולה יותר, כך ניתן לשגר ממנה יותר מל"טים מתאבדים.
המעצמה הגרעינית שעוזבת את המסוקים האמריקאים לטובת תוצרת סינית
בתום ארבעה עשורים עם מסוקי קוברה אמריקאים, פקיסטן החלה לקבל מסין מסוקי תקיפה מדגם 10ME/P. הגרסה הפקיסטנית של המסוק הסיני כוללת, בין השאר, מנועים משודרגים ומערכות אלקטרו־אופטיות מתקדמות, אבל על אחת כמה וכמה בהתחשב בהסלמה האחרונה בין אסלאמבאד לבין הודו והאמצעים שהופעלו במהלכה - המסוקים החדשים מסמנים עד כמה פקיסטן בוחרת לעזוב את התוצרת הביטחונית המערבית לטובת זו הסינית.
ההתעניינות הפקיסטנית במסוקי Z -10 החלה ב־2015, כשכבר אז הסינים סיפקו שלושה מסוקים לבחינה. חיל האוויר הפקיסטני לא היה שבע מהתוצאות, וכעבור שלוש שנים רכש בכלל מסוקי T 129 אטאק טורקיים בעסקה בסך 1.5 מיליארד דולר. אז, התרחש שיבוש בלתי צפוי, בגלל שארה"ב סירבה לספק מנועים למסוקים - לטובת אותה עסקה. לאחר מכן, הסינים מצאו פתרון לסוגיית המנועים החשובה ככלל ולפקיסטנים בפרט, עם מנוע מקומי בעל תפוקה גבוהה ב־30% מזה שהם לא התעניינו בו.
הדבר סלל דרך לעסקה שבה גם הסינים יצרו בווריאנט הפקיסטני מסוקים שפתחי הפליטה שלהם מופנים מעלה - במטרה להפחית את חתימת האינפרא אדום ב־63%. כך מדווחים בארמי רקוגנישן. בד־בבד, המסוק יכול לשאת 16 טילי אוויר־קרקע מדגםCM-502KG, בעלי טווח של 25 ק"מ, ויכולת "שגר ושכח", טילי אוויר־אוויר, ואף יכולת שיגור רחפנים.
טייוואן מהדקת את קשריה עם אנדוריל
מכון המחקר הביטחוני הבכיר של טייוואן, מכון צ'ונג־שאן הלאומי למדעים וטכנולוגיות (NCSIST), חתם על מזכר הבנות עם חברת אנדוריל האמריקאית, מהסטארט־אפים הביטחוניים החמים ביותר בעולם. לפי דיפנס בלוג, ההסכם כולל שיתוף־פעולה בתחומי המערכות האוטונומיות ויכולות שליטה ובקרה מבוססות בינה מלאכותית, כדי לשפר את מהירות קבלת ההחלטות. במקרה הטייוואני, המהירות היא קריטית במיוחד, בשל החשש מפלישה סינית.
את אנדוריל ייסדו פאלמר לאקי ובכירים ביטחוניים אמריקאים לשעבר ב־2017, כשביוני האחרון החברה השלימה סבב גיוס G של 2.5 מיליארד דולר, ששיקף לה שווי של כ־30.5 מיליארד דולר. זו תוצאה של חברה צעירה שהצליחה להמחיש את מהירות חדשנות הסטארט־אפים, ובעלויות נמוכות ביחס לחברות הגדולות. אנדוריל נחשבת כיום למובילה בתחום הבינה המלאכותית, כולל במערכות נגד כטב"מים, אמצעים בלתי מאוישים ויכולות איסוף מתקדמות.
כך, למשל, בספטמבר אשתקד החברה חשפה את סדרת טילי השיוט ברקודה, שכוללת שלושה טילים, כשהמשותף ביניהם הוא האיום לטווחים רחוקים, והיכולת לשייט באוויר במשך יותר משעתיים. ברקודה־100, הקטן ביותר, מיועד לטווח של כ־157 ק"מ, ונושא ראש נפץ במשקל כ־15 ק"ג. ניתן לשגר אותו מפלטפורמה קרקעית, או מפלטפורמה אווירית.
ברקודה־250, הגרסה הבינונית, מיועד למטרות במרחק כ־370 ק"מ ומסוגלת לשאת ראש נפץ במשקל כ־45 ק"ג. אף היא מיועדת לפלטפורמות אוויריות וקרקעיות. הגרסה הגדולה ביותר, ברקודה־500, מיועדת לשיגור מהאוויר בלבד. היא נושאת ראש קרב במשקל יותר מ־45 ק"ג ומיועדת לטווח של כ־926 ק"מ. בבסיס הסדרה החדשה של אנדוריל עמדה מחשבה על יעילות טכנולוגית וכלכלית, כשלפי החברה - הטילים יהיו זולים יותר ב־30% מהמקבילים בשוק.