וולודימיר זלנסקי, ולדימיר פוטין ודונלד טראמפ / צילום: Shutterstock
פסגת טראמפ-פוטין באלסקה הסתיימה, והשלום באוקראינה עדיין לא נראה באופק. עם זאת, מתחילים להתבהר שני התרחישים הסבירים ביותר לסיום הפלישה הרוסית.
● פרשנות | האוזניים בישראל היו צריכות להזדקף למשמע התפנית של טראמפ
● כותרות העיתונים בעולם | מערכת הנשק הרוסית שהגיעה לאיראן ומדאיגה את ישראל
אוקראינה עלולה לאבד שטחים אך לשרוד כמדינת לאום ריבונית ובטוחה - אם כי מצומצמת. לחלופין, היא עלולה לאבד גם שטח וגם ריבונות, ולשוב להיות מדינת חסות של מוסקבה.
איזה מהתרחישים יקרה - ומתי - זה עדיין לא ברור אחרי פסגת אלסקה, שהייתה אכזבה למי שקיוו לפריצת דרך דיפלומטית.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין דחה את הלחץ מצד ארה"ב ואירופה להפסקת אש שתשקף את קו החזית הנוכחי, ואחריה שיחות על שליטה באדמות אוקראיניות והתחייבויות לביטחונה של אוקראינה. במקום זאת, פוטין אותת שהוא ימשיך את המלחמה עד שאוקראינה והמערב יסכימו לספק את השאיפות הגאו-פוליטיות הרחבות יותר של מוסקבה.
"אנחנו משוכנעים שכדי שההסדר באוקראינה יהיה יציב וארוך-טווח, כל שורשי המשבר - שנדונו שוב ושוב - חייבים להיפתר, כל החששות הלגיטימיים של רוסיה צריכים להילקח בחשבון, ויש להשיב איזון צודק בתחום הביטחון באירופה ובעולם כולו", אמר פוטין לאחר הפסגה.
בנוסף, פוטין אמר שביטחונה של אוקראינה צריך להיות מובטח - אך שיחות עבר הראו שהשטן נמצא בפרטים הקטנים.
הדגש שלו על "שורשי הבעיה" - ביטוי קבוע שבו הוא משתמש על מניית לציין את רשימת התלונות על הנטייה של אוקראינה למערב והתרחבות נאט"ו - מראה שהוא לא ויתר על מטרותיו הכוללות: לשקם את ההשפעה הפוליטית של רוסיה על אוקראינה, לבנות מחדש את אזור ההשפעה של מוסקבה במזרח אירופה, ולחזור למעמד של מעצמת על עולמית. לשם כך הוא יצא למלחמה ב-2022.
ניסיון הכיבוש הישיר של קייב על ידי רוסיה נכשל, וסביר שהוא מעבר להישג ידה. ההגנה הנחושה של אוקראינה מגבילה את רוסיה להישגים זעירים בשדה הקרב ובמחיר כבד. גם התקוות של אוקראינה לגרש לחלוטין את הפולשים הרוסיים דעכו, בשל מצבו המתוח של הצבא.
זה מותיר שני תרחישים אפשריים שיסיימו את המלחמה הגדולה ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. הנה המשמעות של כל אחד מהם, ומה יכריע אם יתממשו.
חלוקה עם הגנה
ההנהגה של אוקראינה קיבלה בשקט את העובדה שאין לה די כוח צבאי על מנת להשיב חזרה את כל גבולותיה. בשבוע שעבר, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי רמז על נכונותו לנהל משא-ומתן על טריטוריה בשיחות וידאו עם הנשיא טראמפ ומנהיגים אירופיים - לאחר הפסקת אש שתייצב את החזית הנוכחית.
קייב ומדינות אירופה אומרות שלעולם לא יכירו משפטית בכיבושים של רוסיה - צעד שהיה הופך את המשפט הבינלאומי לעידוד לכיבוש במקום טאבו. אך הן מאותתות שיוכלו לחיות עם מציאות של שליטה רוסית דה-פקטו.
התסריט הטוב ביותר עבור קייב ותומכיה באירופה הוא כנראה להגביל את רוסיה למה שהיא כבר שולטת בו - כחמישית מאדמת אוקראינה. הקרמלין ממשיך להתעקש שאוקראינה תיסוג מאזורים שהוא טוען שהם רוסים אך אינו שולט בהם - בעיקר אזור דונצק, שבו אוקראינה מחזיקה בשרשרת ערים מבוצרות שרוסיה טרם הצליחה לכבוש.
אך השאלה הגדולה היא מה יקרה ל-80% הנותרים של אוקראינה.
קייב ובעלות בריתה באירופה שואפות להגן על ביטחונה וריבונותה של השטחים שיישארו באמצעות צבא אוקראיני חזק וסיוע ביטחוני מערבי. קואליציה של מדינות, בראשות בריטניה וצרפת, רוצה לפרוס כוחות באוקראינה כהרתעה מפני תקיפה רוסית עתידית.
מנהיגים באירופה מקווים שארה"ב תצטרף להבטחות הביטחוניות לאוקראינה, והם התעודדו בימים האחרונים מהנכונות לכאורה של טראמפ לכך. תפקידה של ארה"ב בעניין עדיין לא ברור.
תרחיש כזה יהיה דומה לסיום של מלחמת קוריאה ב-1953, שהשאירה את חצי האי מחולק, אך דרום קוריאה מוגנת מאז, בין היתר בזכות כוחות אמריקאים.
עבור פוטין, עם זאת, תוצאה בסגנון קוריאה תיחשב ככישלון היסטורי.
הוא יחזיק ב-20% מאדמת אוקראינה - חלקים ממנה הרוסים עד היסוד - אך יאבד את רוב אוקראינה לצמיתות, בזמן שהוא צופה בכוחות מערביים מגנים על מדינה שהוא מתעקש שהיא אחות לרוסיה.
הסיבות האפשריות של פוטין לנסיגה כזו עשויות להיות פחד מהשלכות כלכליות ופוליטיות בלתי-נסבלות על היציבות הפנימית ברוסיה - או פחד מהסלמה של סנקציות בראשות ארה"ב. עם זאת, רוב הפרשנים אינם רואים לכך סימנים ממשיים.
"העמדה הרוסית כרגע היא שהמלחמה אינה בת-קיימא - אבל אוקראינה אפילו פחות בת-קיימא, ועד שהבעיות הכלכליות יחייבו את סיום המלחמה, אוקראינה כבר תפסיד", אמר יאניס קלוגה, מומחה לכלכלת רוסיה מהמכון הגרמני לעניינים בינלאומיים וביטחוניים בברלין.
טראמפ וגורמים אמריקאים אחרים רמזו שוושינגטון יכולה לפגוע בכלכלה הרוסית דרך פגיעה בהכנסות מנפט - עם מכסי גומלין, סנקציות על עסקאות בנקאיות, איסור על צי הספנות החשאי של רוסיה ועוד. רוב האנליסטים מעריכים שניתן להדק את הסנקציות, אך השפעות משמעותיות ייקחו זמן.
ומלבד החשש של פוטין לשלטונו האישי, אין לדעת מתי יבחר לשים את השיקולים הכלכליים לפני האובססיה ההיסטורית שלו לאוקראינה ושאיפתו "להחזיר את רוסיה לגדולתה".
חלוקה עם כפיפות
דרישותיה של רוסיה מאז הפלישה ב-2022 כוללות את צמצום גודלו של הצבא האוקראיני, הגבלת החימוש והסיוע המערבי, ושינוי המשטר - כולל החוקה, ההנהגה, והמדיניות כלפי שפה, היסטוריה וזהות לאומית.
הסכנה הגדולה ביותר לאוקראינה אינה רק לאבד את המזרח והדרום. אלא שהשטח הנותר לא יוכל לעמוד בפני פלישה רוסית שלישית, אחרי אלו של 2014 ו-2022. האיום הזה עלול לכפות על קייב להיכנע לדרישות מוסקבה בנוגע להנהגתה ולמדיניותה - הפנימית והחיצונית.
תוצאה כזו תהפוך את אוקראינה למדינת חסות של רוסיה. עבור אומה השואפת לדמוקרטיה ולהשתלבות עם אירופה והמערב, זו תהיה כניעה של ממש. זה בדיוק מה שהאוקראינים נלחמים למנוע - יותר מאשר אובדן שדות וערים במזרח.
שדה הקרב הפך לדרכו היחידה של פוטין לכפות תנאים כאלה. אף שכוחות רוסיה ממשיכים להשיג רק הישגים מוגבלים מבחינה גאוגרפית, מטרתם העיקרית היא לשחוק את צבא אוקראינה - ואת רצונו של העם להילחם.
אחרי שלוש וחצי שנות מלחמה רצופה, חיילי אוקראינה עייפים, פחותים מספרית, וחסרי שביעות רצון ממפקדיהם. אך הם ממשיכים להתנגד. וטבען של המלחמות בימינו - עם שליטת הרחפנים - נוטה להעדיף הגנה על פני התקפה.
"אני לא רואה את הצבא האוקראיני קורס. אבל לאורך זמן, אם אוקראינה לא תפתור את בעיות גיוס וניהול הכוחות שלה, היא אולי לא תובס ישירות, אבל תתעייף יותר ויותר", אמר מייקל קופמן, מומחה צבאי ממכון קרנגי לשלום בינלאומי בוושינגטון.
היתרונות של רוסיה באוכלוסייה, במספר החיילים והמשאבים הכספיים - הופכים את מאמצי המלחמה ליותר ברי-קיימא, אומרים רוב האנליסטים. "אבל ההיסטוריה של המלחמה הזו מראה שאוקראינה הוכיחה עצמה כגמישה וחסונה", אמר קופמן.
בניגוד לכל הסיכויים, אוקראינה הצליחה עד כה להאריך את ההתנגדות שלה ולהשאיר את תרחיש סיום המלחמה עם סוף פתוח.