אסדת קידוח הגז לוויתן / צילום: מארק ישראל סלם, "ג'רוזלם פוסט"
עסקת הענק של חברת ניו־מד אנרג'י עם מצרים, בשווי 35 מיליארד דולר, מחייבת את שוק הגז להכווין את עצמו ליצוא 130BCM נוספים של גז טבעי עד 2040. אחת ההשפעות המהדהדות הורגשה בהקמת צינור ניצנה, שהתעכב במשך כשנתיים עקב אי־חתימת היצואנים, וצפוי להיות מאושר בשבועיים הקרובים - כך נודע לגלובס.
● "המון כסף לאזרחי ישראל": יוסי אבו מספר על מאחורי הקלעים של עסקת הגז עם מצרים ועונה למתנגדים
● העסקה התבטלה, המזל שיחק, והמשקיעים בחברה של יצחק תשובה הרוויחו 8 מיליארד שקל
לאחר חתימת היצואנים, הקמת הצינור תעבור לאישור משרד האנרגיה ומשם הפרויקט יותנע על ידי נתג"ז. כאשר ההערכה היא שב־2028 הצינור יוכל להזרים גז נוסף למצרים, וכך להגדיל משמעותית את היצוא הישראלי.
בסיס המחלוקת: התשלום הכפול של היצואניות
צינור ניצנה, שצפוי להגדיל את כמות הגז שניתן לייצא למצרים ב־6BCM בשנה, ייבנה במימון היצואנים עצמם, דבר הדורש מהיצואנים להגיש הצעות מימון לחלקם מתוך בניית הצינור. אתמול עבר הדדליין שנקבע להגשת ההצעה, בפעם ה־5. בכל פעם בעבר ניתנה הארכה נוספת, כאשר אף אחת מהיצואניות לא הגישה הצעה. אך עתה, היצואניות צפויות לחתום תוך שבועיים, והפרויקט יוכל להתקדם.
בבסיס חוסר שיתוף הפעולה של היצואניות עומדים שני גורמים: האחד, ששברון, שקיבלה פטור ממכרז על בניית מדחס הגז בו, ומובילה את היצואניות, שמרה את אישור ניצנה כקלף כדי למנוע את הפרדת אחד המאגרים הגדולים שברשותה, כפי שדרשו במשרד האוצר. אך בשל המלצות דעת הרוב בוועדת דיין נגד הרעיון, כמו גם האמירה של שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי שארה"ב תתנגד לצעד דרסטי נגד שברון האמריקאית, נראה שהאיום מבחינת שברון הוסר ברובו.
הסיבה השניה, שהעלו דווקא השותפות האחרות במאגרי הגז, היא התנאים הכלכליים של הצינור: היצואניות התנגדו לכך שישלמו על ההקמה שלו, ובנוסף לכך גם ישלמו לנתג"ז על השימוש בו. בכך, משרד האנרגיה שואף למנוע מעלויות הצינור להתגלגל לציבור. אך ברגע שנחתם הסכם היצוא העצום עם מצרים - ההתנגדויות נחלשו והתקבלה ההחלטה לצאת לדרך כמה שיותר מהר, למרות ההסתייגויות מהתנאים.
הסכם ניו־מד יממן פיתוח תשתיות גז
ככלל, הסכם יצוא הגז העצום מול מצרים יממן את הפיתוח של תשתיות ההפקה והיצוא של גז. מאגר לויתן מסוגל להפיק היום 12BCM בשנה בלבד, אך עד 2029 מבטיחים שהוא יגיע כבר ל־21BCM ובהמשך אולי אפילו יותר.
גם תשתיות היצוא יגדלו משמעותית ויהיו מסוגלים לספק למצרים מעל 20BCM בשנה, לעומת 10 היום.
קיבולת הצינור אמורה להיות גדולה אף יותר מהיצוא בפועל, כדי לאפשר תיעדוף של המשק הישראלי בעונות השיא, והשלמת האספקה למצרים בעונות המעבר. היצוא יתאפשר בין השאר בזכות בניית צינור ניצנה, שהוכרז ב־2023 ואישורו התעכב שוב ושוב, כולל הכפלה של המחיר שלו ב־2024.