מסיושי סאן, מנכ''ל סופטבנק / צילום: ap, Alex Brandon
ביום שני בלילה הודיעה ענקית ההשקעות היפנית סופטבנק על השקעה של 2 מיליארד דולר במניות אינטל . ההודעה של סופטבנק הגיעה שעות ספורות אחרי דיווח דרמטי נוסף הנוגע לאינטל. בבלומברג פורסם כי הממשל האמריקאי מתכנן לרכוש 10% מהחברה האמריקאית במחיר שמוערך בכמעט 11 מיליארד דולר, באמצעות שימוש במענקים. שני הדיווחים שלחו את המניה לזינוק של יותר מ־11% בפתיחת המסחר ביום שלישי.
● שנים של מימושים: כך הכין ניר צוק את הקרקע לפרידה מפאלו אלטו
● למנהל ההשקעות הזה יש מניה מועדפת: "חברה סופר מעניינת שצומחת בקצבים מדהימים"
אבל נראה שקו המחשבה של מנכ"ל סופטבנק הרבה יותר גדול מכמה מיליארדים בודדים על אינטל. בחודשים האחרונים הוא פועל במרץ כדי להיכנס כמעט לכל פינה בשוק השבבים וה־AI עם השקעות ענק בחברות הגדולות בתחום. האם התוכנית השאפתנית שלו תצליח, ומה חלקה של אינטל?
כדי להבין את האסטרטגיה של סאן, צריך לחזור מעט אחורה. בשנת 2019 ענקית ההשקעות היפנית סופטבנק עשתה טעות שתירשם בספרי ההיסטוריה שלה. היא מכרה את כל החזקותיה באנבידיה, 4.9% מהמניות, שהיו שוות אז כ־3.3 מיליארד דולר (ברווח גדול, שכן סופטבנק השקיעה בה 700 מיליון דולר), בגלל צורך במזומנים. אילו סופטבנק הייתה שומרת את המניות הללו, הן היו שוות היום כמעט 220 מיליארד דולר.
לא עבר זמן רב וסופטבנק נקלעה לבעיה חמורה הרבה יותר מרווח מפוספס בצל קריסתה של Wework של אדם נוימן. סופטבנק הפסידה יותר מ־14 מיליארד דולר באירוע ההוא, שעלה לה בחובות גדולים מהם התחילה להתאושש רק לאחרונה.
רצף של עסקאות בשוק הרותח
לפני שנים ספורות התרחיש שבו אינטל על המדף היה נשמע דמיוני. אבל היום, אחרי שצנחה ב־50% בפחות משנתיים, אין ספק שהחברה במשבר. היא מפגרת מאחורי המתחרות כמעט בכל פרמטר. בייצור שבבים מתקדמים, TSMC הטיוואנית תפסה את ההובלה. בעיצוב שבבים לתחום ה־AI, אנבידיה הפכה לשליטה הבלתי מעורערת, ואפילו בתחום המעבדים למחשב והשרתים מעמדה מתערער בגלל התחרות מ־AMD .
כך, הסנטימנט של המשקיעים על המניה כל כך שלילי, שהיא נסחרת כיום בשווי נמוך מהנכסים שלה. לפי הפייננשל טיימס, שבועות לפני ההודעה על ההשקעה, מייסד סופטבנק מאסיושי סאן קיים שיחות עם מנכ"ל אינטל החדש ליפ־בו טאן על האפשרות לרכוש את פעילות ייצור השבבים של אינטל.
אבל הרכישה הנוכחית של מניית אינטל היא רק אחרונה בסדרה. סופטבנק היא בעלת השליטה (90%) בחברת השבבים הבריטית ARM בשווי של 134 מיליארד דולר. ARM היא השחקנית הגדולה בתחום ייצור מעבדי הסמארטפונים בעולם וגם נכנסת לתחומים כמו הדאטה סנטרס. בנוסף, סופטבנק השקיעה 7.5 מיליארד דולר בחברת הבינה המלאכותית OpenAI והתחייבה בשנה האחרונה להגדיל את ההשקעה בה ל־30 מיליארד דולר. היא הגדילה את חלקה באנבידיה ל־3 מיליארד דולר (לעומת מיליארד דולר קודם לכן) ואף רכשה לאחרונה מניות של TSMC ב־330 מיליון דולר ומניות חברת התוכנה אורקל ב־170 מיליון דולר. בנוסף, סופטבנק רוכשת את מעצבת השבבים האמריקאית Ampere Computing ב־6.5 מיליארד דולר ובשנה שעברה רכשה חברת שבבים בריטית - Graphcore בסכום שהוערך בבריטניה ב־600 מיליון דולר.
דיווחים שונים בתקשורת העולמית טוענים שסאן עדיין לא מרוצה מהמצב, שכן מניית החברה שלו נסחרת בדיסקאונט של עשרות אחוזים על הנכסים שהיא מחזיקה, אך לפחות במובן אחד הוא יכול להיות מרוצה. מניית סופטבנק שברה בחודש שעבר את שיא כל הזמנים שלה וממשיכה לטפס מאז. זה לא אירוע של מה בכך. לקח לה 25 שנה לחזור לשיא, מאז שהתרסקה בהתפוצצות בועת הדוט.קום. המשקיעים בסופטבנק בינתיים מפרגנים ושלחו מתחילת אוגוסט את המניה לזינוק של כמעט 50%, מה שמשלים עבורה הכפלה בשווי השוק בשנה ל־164 מיליארד דולר.
"אינטל כרגע נמצאת בסנטימנט שהוא על הפנים ונסחרת מתחת לשווי המכונות שלה. זה מתאים לפרופיל של השקעות מגלומניות של מישהו שהוא חושב שישנה את העולם", אומר שחר כהן, מנכ"ל ומייסד לוסיד קפיטל.
מנגד, אוראל לוי, שותף מייסד ומנהל השקעות ראשי ב־ANEK Capital, מציע "לא לזלזל כל כך מהר. זו השקעה מוזרה של סוטפבנק כי אינטל היא לא סטארט־אפ, אלא חברה ותיקה. אבל לשני בעלי מניות כאלה שמשקיעים - סופטבנק וממשלת ארה"ב - יש הרבה כוח ומשאבים. הם לא בעלי מניות שמתכוונים להפסיד. כרגע ההשקעה הזו של סופטבנק היא 'נייס טו האב'".
אניה גימן, מנהלת דסק מניות חו"ל בלידר שוקי הון מוסיפה כי "במשך מספר עשורים אינטל הייתה בחזית הטכנולוגיה. אך לאורך הדרך לא השכילה לבצע את ההשקעות הנכונות ונותרה הרחק מאחורי TSMC. ובכל זאת היא עדיין המועמדת הפוטנציאלית היחידה לתת 'פייט' אמיתי ל־TSMC. כדי לחזור להיות רלוונטית אינטל צריכה לבצע השקעות הוניות גדולות ולכן היא חייבת משקיע עוגן גדול ואסטרטגי עם כיסים עמוקים כמו הממשל או סופטבנק". כמה גדולות? מנכ"ל אינטל מתחילת המילניום, קרייג בארט, טען במאמר שפרסם לפני מספר שבועות כי היא צריכה 40 מיליארד דולר.
לוי: "מבחינת המשקיעים, הסיכון יורד כשנכנסים שני משקיעים כאלה. אינטל היא נכס לאומי של ארה"ב ואולי אפילו 'גדולה מכדי ליפול'". גימן מסכימה ומציינת כי "תקופה ארוכה שהמשקיעים מנסים לסמן תחתית באינטל. כניסה של משקיע טכנולוגיה גדול כמו סופטבנק עשויה לדרבן אותם שאכן התחתית מאחורינו. כמו כן, העובדה שכעת הממשל וסופטבנק ניצבים מאחורי החברה מספקת רצפה עבור המשקיעים".
השקעה פוליטית יותר מעסקית?
אבל ייתכן שגם שיש בכך תועלת פוליטית. לוי אומר כי "הפערים הטכנולוגיים בין אינטל למתחרות לא יכולים להיסגר תוך שנתיים שלוש, השאלה היא האם סאן משקיע באינטל כי הוא מנסה לחשוב איפה אינטל תהיה בעוד 5־10 שנים או כי האמריקאים רמזו לו שהוא יכול ליהנות מכך".
גימן מוסיפה כי "אין ספק שתמיכה ממשלתית מספקת כרית בטחון. אולם, בסופו של דבר, מדובר בהשקעה קטנה עבור סופטבנק ולכן ברור שיש פה אינטרסים נוספים. האינטרס הראשון יכול להיות טמון בסינרגיות פוטנציאליות עם האחזקה שלה בחברת השבבים ARM. האינטרס השני ולדעתנו המרכזי, ככל הנראה קשור למלחמת הסחר. למנכ"ל וליו"ר סופטבנק יש אינטרס להביע תמיכה בטכנולוגיה ובייצור אמריקאי, במסגרת גישת ה-'יד רוחצת יד' שטראמפ מנהיג בעולם".