נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית / צילום: דוברות הרשות השופטת
אדם פרטי אינו יכול לתבוע בשם כל אזרחי המדינה על נזקים בריאותיים ממוניים שנגרמו להם. המדינה לבדה היא היכולה להגיש תביעה ייצוגית שכזו - כך קובע היום (ב') נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית.
● "אני מבין באיך לסדר את העגבנייה": כך הסביר רמי לוי את הטעות שעלתה לו רבע מיליון שקל
● בלעדי | שלושה סעיפי אישום בלבד: הסדר הטיעון של רונאל פישר נחשף
הנשיא עמית קיבל את ערעורה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, על אישור תביעות ייצוגיות נגד חברת פולקסווגן בשל פרשת "דיזלגייט". את התביעה הגישו שלמה גולן, עירית תמיר ורפי בר-עוז, ועמית קבע שיש לאחד את אותן תביעות עם התביעה שהגישה המדינה נגד יצרנית הרכב הגרמנית. תביעתה של המדינה הוגשה ב-2020 ובירורה עוכב עד להכרעה לגבי התביעות הפרטיות.
זיוף נתוני פליטת הגזים המזהמים ברכבים
הפרשה נחשפה בשנת 2015 כאשר התברר, כי פולקסווגן הטמיעה במכוניות הדיזל שלה רכיב שיש בו תרמית, אשר זייף את נתוני פליטת הגזים המזהמים בעת בדיקות מעבדה. התביעות הוגשו נגד פולקסווגן, חברת-הבת אאודי והיבואנית צ'מפיון מוטורס, בשם כל הציבור שנחשף לגזים המזהמים של מכוניות אלו, דהיינו למעשה כל תושבי ישראל.
עוד ציין הנשיא עמית, כי במישור העקרוני יש מקום לתביעות כאלה - אך במישור הדיוני והנזיקי הדבר אינו אפשרי במסגרת דיני התביעות הייצוגיות. כמו כן, עמית דוחה את עמדת המיעוט של השופטת רות רונן, לפיה ניתן לרכך את הצורך בעילת תביעה אישית כדי שהתובע יוכל להגיש תביעה ייצוגית; גישתה היא למעשה ביטולה של דרישה זו הקבועה בחוק, הוא אומר.
"אמנם בענייננו מדובר במקרה 'קל' מבחינת היותה של פולקסווגן נתבע חזק ובעל כיס עמוק, ונוכח התנהגותה החמורה לכאורה. ואולם, זיהום יכול להיגרם גם על ידי נתבעים חלשים יותר, אשר פעלו ללא כוונת זדון. בד בבד עם הרצון להחיל הסדרים המקדמים את שיקול ההרתעה ביחס למי שנוטלים על עצמם סיכונים לגרימת זיהום סביבתי, יש לספק למזיקים את ההגנות שהוקנו להם בדין. זאת, במיוחד כשעסקינן בכלי רב עוצמה כתובענה הייצוגית", מדגיש עמית. "במקרה דנן, אין לפנינו קבוצת ניזוקים מובחנת, נזק מובחן או קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק, ומשכך לא קיימת עילת תביעה אישית".
"רונן מתבססת על היכולת לפסוק פיצוי לטובת הציבור במסגרת תביעה ייצוגית", מסביר עמית, "אך פיצוי לחוד ועילת תביעה לחוד. גישתה של רונן ראויה מבחינת התכלית שהיא מבקשת לקדם - 'המזהם ישלם' - אך היא אינה עולה בקנה אחד עם החוק והפסיקה".
"בהעדר עילה מהותית - לא ניתן לאשר הגשת תובענה ייצוגית"
גם במישור הנזיקי אין לאשר את התביעה, ממשיך עמית: "לא הוצגו ראיות מדעיות שמלמדות על קיומו של עודף תחלואה כתוצאה מהזיהום שנגרם על ידי פולקסווגן, אף לא ברמת הוכחה של 'אפשרות סבירה'. משאלו הם פני הדברים, איני סבור כי הונח לפנינו בסיס לקביעה כי הוכח במקרה דנן נזק לכאורי, לא לקבוצת ניזוקים ספציפית ולא בכלל... בהעדר קיומו של יסוד הנזק, לא עומדת לרשותנו מסגרת חוקית שמאפשרת לתבוע פיצוי מפולקסווגן; ובהעדר עילה מהותית - לא ניתן לאשר הגשת תובענה ייצוגית".
עמית מוסיף, כי הוא מתקשה למצוא את העילה הקונקרטית שמכוחה ניתן להגיש את התביעה וכיצד יש לתרגם אותה לפיצוי מעשי. "ככל שלא ניתן לאתר עילת תביעה שמכוחה ניתן לתבוע תביעה פרטית, הרי שעסקינן ביצירת עילה מכוח חוק תובענות ייצוגיות, בניגוד להלכה הקובעת כי חוק זה אינו יוצר עילות יש מאין", הוא קובע.
גם ויתור על עילת תביעה אישית אינו מספיק כדי לאשר את התביעה, ממשיך עמית. "לא די בכך שפליטת מזהמים, ובענייננו, פליטת תחמוצות חנקן, עשויה להזיק לציבור בהקשרים מסוימים. אלא, יש להוכיח כי פליטת תחמוצות החנקן באופן שבו נפלטה אכן עשויה לגרום לנזק, ובנוסף לכך יש להוכיח כי היא גרמה לנזק בפועל".
השופטת דפנה ברק-ארז הצטרפה לעמית במסקנה המעשית בתיק זה, אם כי לדעתה העקרונית קיימת "אפשרות של הגשת תובענה ייצוגית במצבים של עוולות חשיפה המונית גם בגין נזקים ממוניים שנגרמו לכלל הציבור... אין לסתום את הגולל על האפשרות של הגשת תובענות ייצוגיות בגין נזק ממוני שנגרם לכלל הציבור בעקבות חשיפה לזיהום, או לשלול באופן קטגורי הליכים מסוג זה".
כאמור, רונן סברה בדעת מיעוט שיש לאשר גם בפרשת "דיזלגייט" הגשת תביעות ייצוגיות בידי תובעים פרטיים, ולא רק בידי המדינה.
את היועצת המשפטית ייצגו עורכי הדין אסנת דפנה, נועה בר-צבי וחגית פלאוט-באב"ד; את התובעים הייצוגיים ייצגו עורכי הדין מיכאל בך, רון לדרמן, גלעד הלר, יעקב דוידוביץ', סימון אלישקוב ואופיר עמיאל; ואת פולקסווגן, אאודי וצ'מפיון מוטורס - עורכי הדין רון פלג, רונן זיו, נועם גילאון ויונתן רום.