וונגן בשוייץ / צילום: Shutterstock
הכותבת היא עו"ד, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
הורים ניהלו מאבק משפטי ממושך בנוגע להסדרי השהות של ילדיהם, ובמהלכו הוצאו, כמקובל, צווי עיכוב יציאה מהארץ נגד הילדים, במטרה למנוע את חטיפתם לחו"ל על־ידי אחד ההורים. לבקשת האם, לפני כשנה, הסיר בית המשפט לענייני משפחה באופן זמני את צו עיכוב היציאה של אחד הילדים, שהיה אז בן 15, כדי שיוכל לטוס למחנה אימונים באירופה. מסיבה שלא הובהרה בפסק הדין, ובניגוד לנוהג המקובל, בית המשפט לא דרש מהאם להפקיד ערובה לשובו של הילד לארץ במועד.
● בבניין בתל אביב, הפיצוי החריג והדייר שיקבל מאות אלפי שקלים
● התביעה שתכריע: האם רשות המסים גובה מס מוגזם על משכירי דירות
● היחסים בין בני הזוג עלו על שרטון. האם זה יכול לתקוע פרויקט פינוי־בינוי?
הילד טס למחנה האימונים באופן עצמאי וללא ליווי הוריו, המתגוררים בארץ. ההשתתפות במחנה הייתה אמורה להימשך חודש, אך בפועל, הנער כלל לא הגיע אליו, אלא עבר לשווייץ, שם אסף אותו בעלה הנוכחי של האם לביתו. בשנה שחלפה מאז, הבן החל בלימודי השפה המקומית, מתוך שאיפה להישאר לגור עם בעלה של האם, ולהשתלב בלימודים אקדמיים באותה מדינה.
כעת, משמתקרב הילד לגיל 17, הוא הודיע כי אינו מעוניין לשוב כלל לארץ, בין היתר, משום שאינו רוצה לשרת בצבא. האב, שהתנגד להגירה החד-צדדית של הילד, ניסה ליצור קשר עם בנו במשך חודשיים, ואף הציע להיפגש עמו בחו"ל, אך הבן לא שיתף פעולה. לבסוף, פנה האב לעזרת בית המשפט.
האם, מצידה, תומכת בעמדת הילד, וטוענת כי לאור גילו ובגרותו הנפשית, יש לאפשר לו חופש פעולה עצמאי, להיעתר לבקשתו, ולאפשר לו להישאר בחו"ל עם בעלה. בית המשפט מינה לבן אפוטרופוס לדין, כדי שתייצג את עמדתו ואת האינטרסים שלו באופן ישיר ונפרד מהוריו. האפוטרופוס לדין תמכה בעמדת האם, וטענה כי בתחילה חזרתו של הילד לארץ נמנעה בשל העדר טיסות עקב המלחמה, אך עם הזמן, התחזקה כוונתו לממש את חלומו ללמוד בחו"ל.
3,000 שקל עבור כל שבוע איחור
בית המשפט דחה בתוקף את עמדת הילד, וביקר את החלטתו להציב את האב ואת בית המשפט בפני עובדה מוגמרת, פשוט באמצעות אי־התייצבות. נקבע כי גם אם מדובר בילד בוגר, וגם אם אמו מכבדת את רצונותיו ושאיפותיו, הוא אינו רשאי לקבל החלטות כאלה ללא הסכמה מפורשת של שני הוריו או ללא החלטה שיפוטית. השאלה האם טובתו של הילד היא לגדול בארץ זרה, אצל בעלה של האם, שאין לו כל קשר משפטי לילד, וללא הוריו הביולוגיים, היא שאלה שיש לברר לגופה, ובירור כזה יכול להתבצע רק בישראל, על־ידי מומחים שימנה בית המשפט. עוד הבהיר בית המשפט כי עם שובו לארץ, יפגוש באופן אישי את הנער, כדי לשמוע ישירות את עמדתו ורצונותיו.
בית המשפט דחה גם את החשש כי הנער ינטור טינה לאביו על כך שהכריח אותו לשוב לארץ, וכי הדבר עלול רק יחמיר את מערכת היחסים ביניהם. נקבע כי עם שובו לארץ, ישולב הילד בהליך טיפולי עם האב, וייתכן שטיפול כזה דווקא יגשר על הפערים ביניהם, כך שהאב יסכים לבסוף לבקשת הילד לעבור להתגורר בחו"ל בתנאים מסוימים. בנוסף, הציע בית המשפט לנצל את ההזדמנות לחזק את הקשר של הילד עם אחיותיו הצעירות המתגוררות בארץ.
לגבי השאלה המעשית, כיצד יוכל בית המשפט בישראל לאכוף את החלטתו על הילד השוהה בחו"ל, קבע בית המשפט כי אף שאינו מטיל את האשמה לאי־חזרתו של הילד על האם, ברור שיש לה השפעה ושליטה על שיתוף הפעולה של הילד עם החלטת בית המשפט, במיוחד לאור מגוריו אצל בעלה. לאור זאת, הורה בית המשפט כי אם הילד לא ישוב בתוך שבוע, תשלם האם לאב 3,000 שקל עבור כל שבוע איחור, עד לחזרתו. בנוסף, חויבה האם לשלם לאב 5,000 שקל כהוצאות משפט.