נשיא ארה''ב דונלד טראמפ / צילום: ap, Jacquelyn Martin
החדשות מדוחא מתקבלות בתדהמה כללית בתקשורת, האמריקאית והעולמית. תגובות רשמיות עדיין לא נשמעו. 'תדהמה' היא מלה טעונה כשהדברים נוגעים להיקף, לדמיון ולהעזה של פעולות ישראל מחוץ לגבולותיה, ובעיקר הרחק מחוץ לגבולותיה.
● שאלות ותשובות | מבצע החיסול בדוחא: מי היו היעדים, ומה צפויה להיות ההשפעה על העסקה להחזרת החטופים?
● פרשנות | הנקמה תוגש קרה: קטאר תשיב בדרך כואבת, ולא צבאית
ישראל הרגילה את העולם לצפות להפתעות דרמטיות. אבל הדרמטיות של ההפתעה הזו עולה על כל קודמותיה. כרוכה בה התנערות מרוב כללי ההתנהגות המקובלים ובמיוחד מרוב הציפיות המקובלות.
גם מי שיסכימו בהחלט, שחמאס הוא יעד צבאי לגיטימי באשר הוא, עשויים להתקשות להבין את הגיאוגרפיה של הפעולה הזו ואת תזמונה. ישראל בוודאי תסביר בשעות הבאות, על רקע מקהלה גלובלית מתעצמת של גינויים.
הפעולה הזו מעוררת אסוציאציות היסטוריות. היא מזכירה את הפשיטה המדהימה של ישראל על מערב ביירות, באפריל 1973, שניתן לה השם "מבצע אביב נעורים". סיירת מטכ״ל, חטיבת הצנחנים, השייטת והמוסד חיסלו שלושה מבכירי פתח בבתיהם לצד עשרות מחבלים. הפעולה ההיא הביאה אל שיאה את תגובת ישראל לטבח הספורטאים במינכן בקיץ 1972.
ההבדל בין דוחא לביירות הוא בזה שביירות כבר היתה שוות ערך של המערב הפרוע, ויאסר ערפאת היה המושל דה-פאקטו בחלקים ניכרים שלה. לבנון לא הייתה בעלת ברית אמריקאית, שאירחה אלפי חיילים אמריקאיים, מטוסים ומיתקני מודיעין. נשיא ארה״ב לא ביקר בביירות חודשים אחדים לפני ההתקפה הישראלית, ולא קיבל מטוס פרטי במתנה משליטי לבנון. כל זה ניתן לו בדוחא.
להכריח את קטר להתנרמל
מסעו של הנשיא לקטאר, באמצע מאי, ביסס את מעמדה של קטר והשלים את הרהביליטציה שלה, בייחוד בעיני שכנותיה. ב-2017, רוב מדינות המפרץ לצד מצרים הטילו עליה סנקציות חמורות, שנמשכו עד 2021. היא נחלצה מהן כמעט ללא פגע. כשלון הסנקציות היה ביטוי של עקרות הניסיון להכריח את קטאר להתנרמל ולהתנהג על פי גודלה היחסי ועל פי ציפיותיהן של שכנותיה.
אלא שכל מהותה של קטאר מקרינה חוסר נורמליות. יומרותיה האזוריות והבינלאומיות הפכו אותה למשתתפת פעילה, לפעמים פעילה מאוד ופעילה מדיי, בסכסוכים לא-לה. מיוחס לה חזון התפשטות אידיאולוגי, טבול ברוטב האחים המוסלמיים. במובן הזה היא מזכירה את החזון המשיחי של אבות המדינה הסעודית בשליש הראשון של המאה ה-20. ההבדל בינה לביניהם הוא עושרה המופלג.
חוויית הסנקציות לא זו בלבד שלא ציננה את תאבונה של קטר להרפתקאות מדיניות וצבאיות מסמרות שיער, אלא הגבירה אותו. נראה שעמידתה בסנקציות העניקה לה תחושת חסינות. היא מיוסדת גם על היחסים המיוחדים עם ארה״ב, ועל הפלירט הבו־זמני עם איראן ועם טורקיה. קשה לחשוב על מדינה כלשהי בעולם המסוגלת לנהל דיפלומטיה כזאת מבלי להיכוות.
ובכן, נראה בעליל שהיא נכוותה. פקעה סבלנותה לפחות של אחת הנפגעות העיקריות מן הציניות הגלויה של תמרוניה. השאלה היא כמובן אם שבירת-כלים כזאת מניבה השגים אסטרטגיים.
אנחנו נלמד בשעות הבאות אם ההסכמה המשוערת שארה״ב נתנה לפעולה הישראלית הייתה יותר מהסכמה שבשתיקה. לשון אחר, האם ארה״ב השתכנעה שפגיעה בריבונותה של בעלת ברית קרובה וחיונית מצדיקה את הנזקים שפגיעה כזאת בהכרח תגרום.
מוטב לזכור שישראל קראה הבוקר תיגר על המדינה הקטארית במידה שהמדינה הזו תראה את עצמה נאלצת להגיב ביותר מגינוי דיפלומטי. האם היא תוציא את עצמה מתהליך המשא-ומתן לסיום המלחמה בעזה? האם היא תעמיד בספק את המשך הנוכחות הצבאית של ארה״ב, חולייה הכרחית במערך פיקוד המרכז האמריקאי?
שאלה נוספת, לא מבוטלת ולא פשוטה, היא זו של תגובת טורקיה, ששותפות אידיאולוגית העמידה אותה לצד קטאר ב-20 השנה האחרונות.
המהלומה החד-פעמית של טראמפ
דונלד טראמפ לימד אותנו במרוצת נשיאויותיו, שהוא מאמין באפקט של "זבנג-וגמרנו". הוא מוכן להלום במלוא העוצמה של אגרופי אמריקה, אבל לעשות כן בהנחת חד-פעמיותה של המהלומה.
זה קרה בינואר 2020, כאשר הורה לחסל את קאסם סוליימאני האיראני בבגדאד, ואחר כך להבליג על פעולת גמול מוגבלת של איראן ושל שלוחיה.
זה קרה כמובן במהלך מלחמת 12 הימים של ישראל נגד איראן, כאשר התערבות אמריקאית נועזת מעבר לשני אוקיאנוסים הסתיימה תיכף לתחילתה, וישראל נדרשה להפסיק מייד את האש.
זה קרה, אולי, בשבוע שעבר בים הקריבי, כאשר ארה״ב חיסלה ספינה של מבריחי סמים ונצואליים, אבל הבליגה על שתי גיחות אגרסיביות של מטוסים ונצואליים מעל ספינותיה.
טראמפ מוכן לחשוף מלתעות, אבל אין לו כל חשק או כוונה לעשות כן לאורך זמן. אם אמנם נתן את הסכמתו לפעולת ישראל בדוחא, הוא עשה כן בהנחת חד-פעמיותה. הוא יקרא לכל הצדדים הנוגעים בדבר לחזור אל שולחן המשא-ומתן, חוץ מזה שאחד הצדדים איבד את השולחן יחד עם כל המסובים.
בעיני טראמפ, פעולות כאלה מועילות רק אם הן עוזרות לכל הצדדים להתרכז בעיקר. התקפתו על הכורים הגרעיניים של איראן אישרה בעיניו את ההבנה הזו: הוא פגע פגיעה חמורה בריבונותה של מדינה זרה, אבל הצליח לשכנע את המדינה הזו לגלות פרגמטיות מפתיעה.
היה מקום לצפות שמדינה כאיראן, המונחית על ידי אידיאולוגיה משיחית, תפתח מלחמת קודש נגד ארה״ב. תחת זאת, היא נצרה מייד את האש. בעיני טראמפ זו הייתה ראיה שאפשר לפגוע פגיעה קטלנית מבלי לשלם מחיר קטלני. אפשר שזו בדיוק הציפייה שהוא מחיל על התקפת ישראל בדוחא.
ההבדל החשוב הוא שאיראן, פגועה כאשר הייתה, הוסיפה לעמוד על רגליה הרועדות, ויכלה להתנהג באופן פרגמטי. מחיקת מלוא המנהיגות של חמאס מורידה את הארגון הזה למעמד של מחתרת מלאה. איך הוא יתקשר עם העולם החיצון מכאן ואילך? טראמפ, הלהוט לעשות עיסקאות, עשוי לגלות שקצת קשה לעשות עיסקה עם ארגון שאין לו עוד נציגים מוסמכים. כמובן, יתכן בהחלט שמניעת עסקה כלשהי הייתה הסיבה העיקרית לפעולה בדוחא, אבל את זה עדיין איננו יודעים.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes. ציוצים באנגלית @YoavKarny, ציוצים בעברית @KavHamashve