הפצצות מבנים בדוחא, קטאר / צילום: Reuters, Ibraheem Abu Mustafa
מוקדם יותר היום (ג'), ישראל תקפה מתחם של הנהגת חמאס בדוחא, פעולה ראשונה מסוגה בשטחה של המדינה המפרצית שבעבר נחשבה למקלט בטוח לבכירי הארגון. במשך שנים נמנעו מתקיפות ישראליות בקטאר, בשונה ממדינות אחרות שבהן פעלה ישראל נגד אנשי חמאס.
● פרשנות | הנקמה תוגש קרה: קטאר תשיב בדרך כואבת, ולא צבאית
● "15 שנה לא היה כזה": כל השאלות על ניסיון החיסול הדרמטי בקטאר
● המנהיג שמיהר להתייצב לצד חמאס. ומה כתבו בעיתוני העולם על ניסיון החיסול?
● פרשנות | טראמפ מעדיף "זבנג וגמרנו", אבל עשוי לגלות שהזבנג הזה גמר את המשא־ומתן
לפי פרסומים, לאחר חיסול סינוואר באוקטובר האחרון, עברה הלשכה המדינית של חמאס למודל של הנהגה משותפת המורכבת מבכירים הנחשבים לגרעין הקשה של הארגון. בין חברי המועצה נמנים חאלד משעל, המוביל את הנהגת חמאס מחוץ לרצועה, ח'ליל אל־חיה, האחראי על צוותי המשא־ומתן, זאהר ג’בארין, שקיבל את האחריות על פעילות חמאס בגדה המערבית, מוחמד דרוויש, העומד בראש מועצת השורא של חמאס, ניזאר עוואדלה, ומוסא אבו־מרזוק לשעבר ראש הלשכה המדינית של חמאס.
לצד בכירים אלו ישנם שחקנים נוספים, אך המבנה המדויק אינו שקוף. לפי דיווחים בתקשורת הערבית, הבכירים הללו נכללו ברשימת היעדים במבצע האחרון. נכון לשעה זו, בתקשורת הערבית ישנם דיווחים סותרים באשר לתוצאות התקיפה, דובר צה"ל טרם פרסם הודעה רשמית על התוצאות אך בישראל לקחו אחריות מלאה על התקיפה.
פעולת החיסול התקדימית מגיעה יממה לאחר הפיגוע הרצחני בירושלים והמתקפה נגד החיילים בעזה, ובהודעת משרד ראש הממשלה זמן קצר לאחר התקיפה נכתב: "ראש הממשלה ושר הביטחון סברו שהפעולה מוצדקת לחלוטין לאור העובדה שהנהגת חמאס זו היא שיזמה וארגנה את טבח ה-7 באוקטובר, ולא חדלה לשגר פעולות רצחניות נגד מדינת ישראל ואזרחיה מאז, לרבות נטילת האחריות על רצח אזרחינו בפיגוע אתמול בירושלים".
אלו הם היעדים לחיסול.
חאלד משעל: הפנים הדיפלומטיות של חמאס
חאלד משעל הוא אחד המנהיגים הבולטים והוותיקים בחמאס, נחשב כיום לפנים הדיפלומטיות של חמאס. משעל כיהן כראש הלשכה המדינית של הארגון במשך 21 שנה מאז 1996, עד שהוחלף בידי איסמעיל הניה. מאז הוא משמש כראש לשכת הגולה של חמאס, הגוף שמרכז את פעילות ההנהגה מחוץ לעזה, ונחשב כיום לוותיק שבמנהיגי התנועה ולדמות בעלת השפעה רבה ביחסי החוץ שלה. בסוף ינואר 2025 ביקר בקהיר במסגרת מגעים על הפסקת האש בעזה.
ב־1997 ניסה המוסד לחסלו בעמאן באמצעות הזרקת רעל. משעל שרד לאחר שהמלך חוסיין דרש מישראל למסור את הנוגדן - דרישה שישראל נאלצה למלא במסגרת עסקה, שבמסגרתה שוחררו סוכני מוסד שנתפסו ואף הושב לחמאס מייסדו השייח’ אחמד יאסין. ניסיון החיסול הוביל למשבר דיפלומטי חריף בין ישראל לירדן ולמעורבות אמריקאית ישירה.
משעל הצטרף לאחים המוסלמים כבר בתחילת שנות ה־80, היה חבר בלשכה המדינית של חמאס מאז 1992, וב־1996 נבחר לעמוד בראשה. תחת הנהגתו התעצבה הלשכה המדינית כגוף המשפיע ביותר של חמאס מחוץ לעזה. גם לאחר שחדל לשמש יו"ר, נותר משעל דמות בולטת בהנהגת הגולה ונחשב מדי פעם מועמד אפשרי לשוב ולהוביל את התנועה, במיוחד לאחר חיסולם של בכירים כמו הניה וסינוואר.
בהיותו ראש הלשכה המדינית במשך שני עשורים ואחראי על קשרי החוץ, הייתה לו שליטה ישירה ומרכזית על מקורות המימון של חמאס - מה שהפך אותו לדמות עם גישה רחבה לכספי תרומות והשקעות. כלי תקשורת כמו פורבס ו-BBC הזכירו הערכות לפיהן משעל מחזיק הון של מאות מיליוני דולרים, בעיתונות הערבית והישראלית דוּוח לא פעם שמשעל חי ברמת חיים גבוהה, וילות מפוארות בשכונות יוקרתיות בדוחא, אבטחה כבדה, ושגרת חיים נוחה לצד משפחתו. זה עמד בניגוד חד למציאות ברצועת עזה והפך אותו יעד לביקורת ציבורית .
ח'ליל אל-חיה: יד־ימינו של יחיא סינוואר
ח'ליל אל־חיה הוא מבכירי ההנהגה הפוליטית של חמאס ואחת הדמויות הבולטות ביותר בתנועה בשנים האחרונות. הוא נחשב ליד־ימינו של יחיא סינוואר, והמשיך למלא תפקיד מרכזי גם לאחר חיסולו בעיקר כראש צוותי המשא־ומתן של חמאס מול ישראל בתיווך מצרים וקטאר.
אל־חיה הוביל את משלחות הארגון לשיחות על הפסקות אש ועסקאות חטופים, ונחשב לדמות המקשרת בין חמאס לבין מדינות אזוריות כקטאר, סוריה ואיראן. אל־חיה חבר בחמאס מאז הקמתו ב־1987, לאחר שהיה פעיל בשנות ה־80 בתנועת האחים המוסלמים. בעזה נעצר כמה פעמים על ידי ישראל. במהלך השנים איבד בני משפחה רבים בתקיפות ישראליות.
בשנים האחרונות התגורר ח'ליל אל־חיה בדוחא, ומשם הוא ניהל את פעילותו המדינית של חמאס וקשרי התנועה עם העולם הערבי והאסלאמי. ביולי 2024 ליווה את איסמעיל הניה לביקור בטהרן, זמן קצר לפני חיסולו של הניה באיראן, אירוע שהעצים את מעמדו של אל־חיה כאחת הדמויות המרכזיות בהנהגת חמאס מחוץ לרצועה.
לפי AP אל־חיה אמר כי חמאס אינו מתחרט על מתקפת ה־7 באוקטובר , למרות ההרס שהביאה על עזה ועל תושביה. לדבריו, גם אם ישראל תצליח לחסל את חמאס, הדבר לא ימנע התקוממויות פלסטיניות עתידיות.
זאהר ג'בארין: המוח הכלכלי של הארגון
זאהר ג’בארין הוא אחד הבכירים הבולטים בחמאס, המשמש זה שנים כאחראי הכספים הבכיר של הארגון וכראש הלשכה הכלכלית- מכונה המוח הכלכלי של הארגון. ג’בארין מזוהה בתקשורת הבינלאומית כמעין "המנכ״ל" הכלכלי של חמאס, המנהל רשת השקעות ומימון בינלאומית שמניבה לארגון מאות מיליוני דולרים, לרבות זרועות בטורקיה, בלבנון ובמדינות המפרץ.
בשנת 1993 נעצר בישראל, נידון למאסר עולם ועוד 35 שנים בגין פעילות טרור במהלך האינתיפאדה הראשונה, ושוחרר ב־2011 במסגרת עסקת שליט. מאז הוא מזוהה בעיקר עם איסטנבול כבסיס פעילות, אף שיש פרסומים שהציבו אותו לפרקים גם בלבנון . לאחר חיסולו של סאלח אל־עארורי בינואר 2024, ג’בארין קיבל את הנהגת חמאס בגדה.
מוחמד אסמאעיל דרוויש: יו"ר מועצת השורא של התנועה
מוחמד אסמאעיל דרוויש הוא דמות חבויה יחסית בהנהגת חמאס, המכהן מאז אוקטובר 2023 כיו"ר מועצת השורא של התנועה. דרוויש מתגורר בדוחא שבקטאר, ומשם מנהל את פעילותו המדינית והקשרים של חמאס עם מדינות מרכזיות באזור, בהן טורקיה ואיראן.
בינואר 2025 נפגש באנקרה עם נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן, לפי דיווחים בתקשורת במרץ אותה שנה הצהיר כי חמאס מוכן להימנע מהשתתפות ישירה בממשל העתידי של רצועת עזה - והציע להקים ממשלה לא מפלגתית או ממשלת מומחים זמנית שתנהל את ענייני הרצועה בתקופת הביניים.
ניזאר עוואדלה: דמות מפתח בעסקאות
מבכירי חמאס הוותיקים וממקורביו של מייסד התנועה, השייח’ אחמד יאסין. לאורך השנים כיהן כחבר בלשכה המדינית של חמאס ונחשב לדמות מפתח בהנהגה הפוליטית ברצועה. בשנות ה־90 נעצר על ידי ישראל, ריצה עונשי מאסר, ושוחרר בהמשך במסגרת עסקאות שבויים. ב־2021 התמודד בבחירות הפנימיות של חמאס מול יחיא סינוואר והפסיד בהתמודדות. חלק מבני משפחתו נהרגו בתקיפות ישראליות בעזה, והוא נותר עד היום אחת הדמויות הבכירות והמשפיעות בתנועה.
לפי כתבה בעיתון הסעודי שרק אל אווסט הוא מתואר כדמות מפתח בעסקאות עם חמאס. אף שאינו דמות ציבורית בולטת כמו משעל או אל־חיה, השפעתו עמוקה ומשמעותית בעיקר בזירה הדיפלומטית החשאית.
מוסא אבו־מרזוק: כתובת מרכזית של חמאס בזירה המדינית
מוסא אבו־מרזוק הוא ממייסדי חמאס ואחת הדמויות הבולטות בהנהגתו הפוליטית. בתחילת שנות ה־90 כיהן כראש הלשכה המדינית של הארגון (1992-1996), ולאחר מכן שימש כסגנו במשך שנים ארוכות (1997-2013). אבו־מרזוק נודע כאחראי על בניית מערך הקשרים המדיניים והכספיים של חמאס, ופעל ליצירת ערוצים מול מדינות ערביות, רוסיה ואף ממשלים מערביים. הוא חי בארה"ב בסוף שנות ה־80 ותחילת ה־90 עד שנעצר שם ב־1995, והוחזק קרוב לשנתיים במעצר לפני ששוחרר לירדן. לאחר שהות ממושכת בדמשק, עזב את סוריה עם פרוץ מלחמת האזרחים ב־2012 והתבסס מאז בקטאר .
בעשור האחרון הוא משמש כתובת מרכזית של חמאס בזירה המדינית: השתתף בפגישות פיוס בין חמאס לפת"ח, קיים מגעים עם גורמים בינלאומיים, וביקר במוסקבה ב־2024. בריאיונות שונים אף הצהיר כי חמאס נכון לדיאלוג עם וושינגטון. לאחר חיסולם של איסמעיל הניה ויחיא סינוואר ב־2024, הוערך כי לאבו־מרזוק יש את הפרופיל לשמש מנהיג זמני של התנועה.