עידן הבינה המלאכותית / צילום: Shutterstock
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.com. בטוויטר @ChananSteinhart
בנושא שנצלול אליו היום, 2.1 הוא מספר הקסם. מספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת במהלך חייה מכונה קצב הפריון הכולל. כאשר הוא עומד בממוצע על 2.1, הקבוצה כולה נמצאת במצב המכונה "רמת התחלופה" - מצב שבו האוכלוסייה ביחידה הגאוגרפית הנמדדת תישאר יציבה, לא תקטן או תגדל לאורך זמן (בלי להביא בחשבון הגירה). קצב פריון זה נחשב לאחד המדדים החשובים ביותר להבנת מגמות דמוגרפיות והשפעתן על הכלכלה, שוק העבודה, מערכת הבריאות ותכנון מדיניות לטווח ארוך.
● כתבה ראשונה בסדרה | אמריקה יכולה לחלום שה-AI יציל אותה מהחובות
● כתבה שנייה בסדרה | מקבלת החלטות ועד אסטרטגיה: קפיצת המדרגה של ה-AI תטלטל כל פן בחיינו
● כתבה שלישית בסדרה | ה-AI פוגשת את הכלכלה: פותרת את בעיית החוב אך יוצרת משבר תעסוקה
● כתבה רביעית בסדרה | הפערים מתרחבים - והבינה המלאכותית יכולה להעמיק אותם לרמה מסוכנת
לאורך אלפי שנים, למשל בין השנים אפס ל-1700 לספירה, עמד שיעור הילודה והפריון הממוצע על 5-7 ילדים לאשה. אלא שיחד עם שיעור ילודה גבוה נרשם שיעור תמותת ילדים גבוה ביותר, ורק מעטים מהם שרדו והגיעו לגיל הפריון שלהם. כך נשארה רמת התחלופה האפקטיבית קרובה מאוד ל-2.1 לאשה בממוצע.
תמותת התינוקות בשילוב עם מגפות נרחבות, כמו המגפה השחורה של המאה ה-14, שמחקה מעל שליש מאוכלוסיית אירופה, או מגפות שפרצו באוכלוסייה הילידית ביבשת אמריקה בעקבות הופעת האירופים, שמחקו כ-80% מאוכלוסיית הילידים, הביאו לכך שהאוכלוסייה העולמית גדלה בקצב איטי ביותר. באלף השנים שבין שנת אפס לשנת 1000 לספירה, מוערך כי אוכלוסיית העולם גדלה מכ-250 מיליון איש לכ-300 מיליון, גידול בשיעור שנתי של 0.02%-0.05% בלבד. בין השנים 1000 ל-1500 טיפס במעט שיעור הגידול, וב-500 השנים האלו גדלה האוכלוסייה העולמית מ-300 מיליון לכ-450 מיליון, גידול שנתי ממוצע של כ-0.1%.
עם תחילת ההשכלה והרנסנס החלה הרפואה להשתפר, קצב התמותה של אנשים, ושל ילדים בפרט, החל לרדת, והאוכלוסייה העולמית החלה לגדול בקצב מהיר יותר. בשנת 1600 חיו בעולם כ-550 מיליון בני אדם, עד 1700 מספרם עלה לכ-610 מיליון, (גידול שנתי של 0.11%), ועד 1800 מספרם עלה לכמיליארד, קצב גידול של כ-0.5% לשנה.
התינוקות נולדו בקצב, המבוגרים האריכו ימים
הקפיצה הגדולה באמת חלה במחצית השנייה של המאה שעברה, כשהגיעה הבשורה הענקית: המצאת האנטיביוטיקה. בין 1950 לשנת 2000 גדלה אוכלוסיית העולם בקצב שנתי ממוצע של 1.79% לשנה והסתכמה בכ-3.6 מיליארד בני אדם.
הגידול בילודה בארה"ב הגיע לשיא בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, תקופה שכונתה "בייבי בום". כך בשנת 1950 עמדה רמת התחלופה על 3.03 לידות לאשה, בשנת 1955 על כ-3.5 ובשנת 1960 - שיא הבייבי בום - על 3.65 לידות לאשה. אחוז הגידול באוכלוסייה בגין לידות בלבד עמד על 2.4%-2.5% לשנה. יחד עם הגירה, הגידול באוכלוסיה בארה"ב עמד על 2.6%-2.7% לשנה.
התינוקות נולדו בקצב, ובמקביל גם גיל התמותה של הדור המבוגר השתנה, אם כי בקצב איטי בהרבה. כך בשנת 1950 גיל התמותה הממוצעת לגבר עמד על 55 ולאשה על 61. עד 1955 הגיל עלה ל-57 לגבר ו-63 לאשה, בשנת 1960 גיל התמותה הממוצע בארה"ב עמד על 59 ו-65 בהתאמה, ועד שנת 1970 טיפס ל-61 ו-67. המגמות הללו יצרו אוכלוסייה מוטה במובהק לקבוצות הצעירות יותר. כך, בשנת 1970 כ-29% מהאמריקאים היו בגילאי אפס עד 14. 15% נוספים היו בני 15-24. רק 11% היו מעל גיל 65.
מספר הלידות וגיל התמותה השתנו דרמטית
אך מאז תחילת המאה ה-21, ובפרט בעשור האחרון, שני צידי המשווה - מספר הלידות וגיל התמותה - השתנו דרמטית. כך צנח שיעור הפריון לאשה מ-3.65 בשיא הבייבי בום בשנת 1960, ל-2.06 בשנת 2000, ל-1.64, עמוק מתחת לשיעור התחלופה, בשנת 2020, ולשפל של 1.599 בשנת 2024.
לעומת זאת גיל התמותה הממוצע טיפס מ-59 בשנת 1960 ל-74 בשנת 2024 אצל הגברים בארה"ב, ומ-65 ל-80 אצל הנשים. כתוצאה מכך השתנו לגמרי פני הדור. כיום בארה"ב כ-18% מהאוכלוסייה היא מעל גיל 65, וכ-31% מתחת לגיל 24 - לעומת 44% שנמנו על קבוצה זו בשנת 1960. מגמות אלו צפויות להמשיך בעשורים הבאים.
על פי הערכות מומחים, בשנת 2040 צפויים בני 65 ומעלה להוות כ-22% מהאוכלוסייה. מתוכם תגדל קבוצת בני ה-80 פלוס מ-1.5% מהאוכלוסייה - 2.7 מיליון איש בשנת 1960 - לכ-6% - קרי 22 מיליון - בשנת 2040. הזדקנות האוכלוסייה האמריקאית צפויה להיות אחד התהליכים המשמעותיים ביותר בעשורים הקרובים, עם השפעות דרמטיות על הכלכלה ועל תקציב המדינה.
הקורבנות הראשונים יהיו הביטוח הלאומי והמדיקר, הביטוח הרפואי לגילאי 65 ומעלה. נכון לסוף 2024 היו בקופת הביטוח הלאומי יתרות של כ-2.8 טריליון דולר, המופקדות על פי חוק באוצר. בשנת 2024 עלו הוצאות הביטוח הלאומי על הכנסותיו, כולל הריבית שקיבל על הפיקדון, בכ-169 מיליארד דולר. עד 2030 צפוי הגירעון לגדול לכ-300 מיליארד לשנה, ועד 2033, על פי הערכות הביטוח הלאומי, יאזלו כל היתרות המופקדות באוצר, והמקור היחידי לכיסוי התשלומים יהיה מהגבייה השוטפת - וגם זו לא תוכל לכסות אלא כ-70% מההתחייבויות. שנים בודדות מאוחר יותר, צפוי לקרנות הביטוח הרפואי גורל דומה.
תוכניות אלו, מדיקר וביטוח לאומי, הן קריטיות לכמעט כל אמריקאי. כ-97% מתושבי ארה"ב מעל גיל 65 מכוסים על ידי מדיקר, ואצל 40% מהווים גמלאות הביטוח הלאומי מעל 50% מהכנסותיהם בפרישה. גם התמיכה הציבורית בתוכניות אלה מסיבית. בסקרים שנערכו לאחרונה, 70%-80% מהאמריקאים מתנגדים לקיצוצים בתוכניות הללו.
רפורמה טוטאלית במימון התוכניות הסוציאליות
אם לא די בגירעונות הצפויים עתה, ההתקדמות בעולם הבינה המלאכותית עשויה להחריף את פני הדברים פי כמה. זאת הואיל והמקור לתזרים ההכנסות של התוכניות האלה הוא מס המוטל על השכר בלבד, שמשלמים העובדים, המעסיקים והעצמאיים. כבר היום חלק השכר מהכלכלה נמצא בשפל היסטורי, נוכח השיפורים הטכנולוגיים לאורך העשורים האחרונים, כמו גם בגין "ייצוא" המשרות למזרח, כתוצאה מהגלובליזציה.
כך, בשנת 1971, ערב עידן הפיאט, עמד סך כל השכר על כ-52% מהתל"ג, כך על פי הפדרל רזרב. הסך ירד לכ-46% עד שנת 2000, ומשם צנח לכ-43% כיום. עם ההאצה בבינה המלאכותית, חלקו של השכר מהתל"ג צפוי להמשיך לרדת, ובקצב גובר.
במחקר של הפדרל רזרב של פילדלפיה צוין כי "בשונה מטכנולוגיות קודמות, בינה מלאכותית עשויה, להפחית לצמיתות את חשיבותה של העבודה בכלכלה, גם אם ישמר מצב של תעסוקה מלאה, ולצמצם עוד את חלקה של העבודה בהכנסה הלאומית".
מחקר של קרן המטבע הבינלאומית העריך כי עד 2040, עוד כ-10% מהחלק בתל"ג שמקורו מהכנסות מעבודה יעלם. מחקרים אחרים מדברים על מספרים גדולים מאלו. דבר אחד ברור: עתידם של הביטוחים הלאומי והרפואי, אשר גם כך הם יורדים מנכסיהם, לא יוכל להסמך על מיסים משכר, שחלקו היחסי בכלכלה הולך ומצטמצם.
עדיף מוקדם מאשר מאוחר, תחלחל ההכרה כי המיסים הממנים את תוכניות התמיכה באוכלוסייה הבוגרת יהיו חייבים להגיע במידה רבה מרווחי הארגונים שיהנו ממהפכת ה-AI, ומהשיפור בתפוקה שהיא תביא.
רפורמה טוטאלית במימון התוכניות הסוציאליות האלו, וחלוקת רווחי הבינה המלאכותית לאוכלוסיה הנזקקת להם, למשל זו המבוגרת, באמצעות מיסוי רווחים אלו, יהיו ללא ספק אבן פינה בכלכלה.
על כתפי 80% התחתונים באוכלוסייה
אך לא רק הנחיצות והצדק החברתי יביאו למודלים חדשים של חלוקה ולפיזור העושר שתביא כלכלת ה-AI. תהיה לכך גם סיבה פשוטה בהרבה: אם הבינה המלאכותית תעלה משמעותית את הפריון אך הרווחים יזרמו בעיקר לבעלי ההון, הכלכלה עלולה להיקלע למשבר ביקושים קשה. בארצות הברית הצריכה הפרטית היא המנוע המרכזי של הכלכלה, והיא מהווה כ־70% מהתמ״ג. על כמחציתה אחראים 80% התחתונים באוכלוסייה, שכמעט כל הכנסותיהם משכר והם חוסכים מעט מאוד. אם מהפכת הבינה המלאכותית תשחוק כ-10% משכר זה, כפי שהעריכו בקרן המטבע הבינלאומית, הרי שהביקוש הכולל יחלש דרמטית, ובעיקר בענפים שצורכת אוכלוסיה זו, זאת חרף הגידול בייצור ובפריון. ובלשון הדו"ח: "ללא מדיניות שמבטיחה חלוקה רחבה של רווחי הפריון, אי־השוויון הגובר יהפוך לנטל על הצמיחה באמצעות דיכוי הצריכה".
כך יווצר פרדוקס: החברות יוכלו לייצר ביתר יעילות באמצעות הבינה המלאכותית, אך פחות ופחות משקי בית יוכלו להרשות לעצמם לקנות את המוצרים והשירותים. בד בבד, הגירעון הממשלתי ילך ויגבר בגין הירידה בהכנסות ממיסים על השכר, המהווים היום כ-64% מהכנסות ממשלת ארה"ב, לעומת 1% ממיסים על רווחי הון.
כך, ללא מדיניות חלוקה חדשה לגמרי של הגידול בפריון, כולל מהפכה במודלי המיסוי, וכן "שכר מינימלי בסיסי" המחולק לאוכלוסייה, הבינה המלאכותית לא רק תעצים את אי־השוויון; היא תחתור תחת עצם השימוש בצמיחה שהיא יכולה לייצר.