כרמיאל / צילום: Shutterstock, V75
מודל שימושי ומוכר בכלכלה שואב השראה מפיזיקה: עצמים מסיביים בחלל, כמו כוכבים ופלנטות, יוצרים "שדה גרביטציה" שמושך עצמים אחרים בסביבתם. זאת באמצעות נוסחה פשוטה יחסית, של מכפלת המסות חלקי ריבוע המרחק ביניהם. מיפוי של כוח המשיכה ההדדי של כל עצם כזה על סביבתו יכולה לעזור לנבא את התנהגות המערכת כולה.
● כוחות השוק | "הבועה בשוק הנדל"ן הגיעה לקנה מידה מדעי - והיא עומדת להתפוצץ"
● ראיון | עם 80 מלונות: כך הפכה פתאל לאחת הרשתות הגדולות בגרמניה
● הפרויקט הכי סודי בארץ, והמתווך שמכר את הווילה של עצמו: מה קורה בשוק היוקרה הישראלי?
כוחות כלכליים, כמו גישה לתעסוקה ולשירותים באזור מסוים, פועלים בצורה דומה. "מודל כזה מקובל בסחר בינלאומי, כדי להראות אילו מדינות סוחרות עם אלו, וגם משמש לחיזוי מיקומים אטרקטיביים לקניונים", מספר יוגב שרביט, מומחה לכלכלה אורבנית מבילד אסטרטגיה אורבנית.
שרביט הוא אחד ממחבריו של מחקר חדש של המרכז למחקר ופיתוח האזוריות, יחד עם אוניברסיטת חיפה ועמותת "עיקר העיר", שבדק איזה מוקדים בארץ הם בעלי פוטנציאל הצמיחה הגודל ביותר, ואילו יוכלו להגיע אליה בעזרת שיפור בקישוריות.
שרביט, ביחד עם ד"ר עידן פורת וטליה עומר, ביצעו את המחקר באמצעות מודל גרביטציה שמראה איך ערים "מושכות" את היישובים סביבם מבחינת אזורי התעסוקה. הטענה בבסיס המחקר היא שערים מעל גודל מסוים יוצרות "מאסה קריטית" שמאפשרת גם לישובים הקטנים סביבן תעסוקה ושירותים, כך שחיזוקן מחזק את האזור כולו.
ה"פירות הנמוכים על העץ" הם בנתניה־חדרה, באשדוד, והשקעה ניכרת יותר תביא צמיחה משמעותית בגוש כרמיאל־עכו־נהריה. המחקר גם מאיר את חשיבות ההשקעה במרכזים עירוניים שיכולים להקרין על יישובים סמוכים, בניגוד להתיישבות כפרית שעושה זאת הרבה פחות.
שרביט מציין כי "המטרה היא להימנע מיצירת 'חורים שחורים' של הוצאה ממשלתית, ולקדם השקעות בצורה שתביא אזורים מעל לרף קריטי שבו השוק יוכל להחליף את הממשלה וליצור צמיחה בת־קיימא".

גוש דן כבר מיצה את הפוטנציאל
בעוד שהמודלים שמשמשים לקביעת מיקומים למרכזי קניות נוטים להיות מתוחכמים יחסית, המודל שמציעים החוקרים כאן הוא די פשוט: המסה של עיר היא פשוט שטחי התעסוקה הקיימים בה, והמרחק הוא המרחק האווירי ביניהן. זאת תוך התאמה מסוימת לאזורים שונים בארץ. יישובים מרוחקים בנגב, למשל, "נמשכים" יותר - בשל מרחקי הנסיעה הגדולים המקובלים שם, מאשר ביישובים סמוכים בגוש דן, למשל.
חשוב לציין את המגבלה של מרחקים אוויריים שלא מתחשבים באיכות התחבורה בפועל ביניהם, אך במידה רבה זה מאפשר לבחון את פוטנציאל החיבור, שיכול להתממש באמצעות הקמה של תשתיות מתאימות.
במחקר מציינים החוקרים עוד פרמטרים רבים שניתן להרחיב בעזרתם את המודל ואולי להגיע לתוצאות מותאמות יותר: מספר התושבים, צריכת אנרגיה, תשתיות, הון אנושי (כמו השכלה), ניהול פסולת והשקעות הון.
אך גם המודל הפשוט יחסית מביא תוצאות מעניינות. כך למשל, בעוד שגוש דן הוא מוקד המשיכה הגדול והחזק ביותר (שכולל 19% מכלל שטחי התעסוקה בישראל), הוא מקוטלג כבעל פוטנציאל נמוך יחסית, וכל גדילה שלו משפיעה רק מעט על ישובים מרוחקים בשל העובדה שכל היישובים הסמוכים אליו כבר "נמשכים" אליו באופן משמעותי. ירושלים, שהיא וסביבתה מקיפים 10% משטחי התעסוקה בישראל, גם נחשבת כבעלת פוטנציאל נמוך בשל מיעוט היישובים (הישראליים) הסמוכים לה גיאוגרפית.
מצב ייחודי לאזור הגליל והפוטנציאל של אשדוד
פוטנציאל הצמיחה הגדול ביותר מגיע בשני מוקדים, משני הצדדים של גוש דן: בצד אחד אשדוד, שרחוקה מספיק מגוש דן כדי להיות מרכז עצמאי, ונוסף לכך היא גדולה ומוקפת מספיק כדי להשפיע באופן נרחב על יישובי צפון העוטף ומערב הנגב עד שפלת יהודה. הגוש השני הוא נתניה־חדרה, בערך על פי אותם שיקולים: רחוקים מספיק מגוש דן כדי לא "להיבלע" על ידו, אך מספיק משמעותיים כדי להקרין על הישובים בחלק הצפוני יותר של מישור החוף.
אך החלק המעניין ביותר הוא כנראה דווקא מוקדי המשיכה בעלי פוטנציאל הצמיחה הבינוני. כאלה שיכולים להגיע לצמיחה משמעותית, אך הדבר דורש השקעה בתשתיות ובקישוריות בינם לבין מוקדים נוספים. אלו כוללים למשל את באר שבע בדרום, שסובלת מהגירה שלילית ומצמיחת אוכלוסייה אפסית בנטו.
באזור הגליל יש מצב ייחודי שבו אין מרכז אורבני אחד ברור, אלא "קלאסטרים" של משיכה משותפת של כמה ערים בינוניות. ניתן לזהות למשל את המקבץ של נצרת, נוף הגליל ועפולה בגליל התחתון, ולא רחוק ממנו מקבץ נוסף של כרמיאל, עכו ונהריה בגליל המערבי. ניתן לראות בפירוש כיצד קריית שמונה, כמו גם יישובי הגולן, נמצאים ב"פריפריה כלכלית" רחוק מכל מוקד משמעותי.
לדברי יוגב שרביט, "הפתרון הוא לחבר את קריית שמונה למרכז המשמעותי של הגליל בכרמיאל, מבחינת תשתיות תחבורה, ובכרמיאל להשקיע במשיכת תעסוקה".
זו יכולה להיות דוגמה למימוש בפועל של המסקנות במחקר של מודל הגרביטציה. בעזרת השקעה בערי הפריפריה, ניתן ליצור צמיחה בת־קיימא שתיתמך בידי השוק בטווח הארוך בלי צורך בהוצאה ממשלתית ללא סוף. ואפילו אם המודל הנוכחי המוצג פשוט מאוד, המתודולוגיה בבסיסו היא עוגן חשוב לבחינה אובייקטיבית של מוקדי הצמיחה הפוטנציאליים בערים בישראל. זאת באמצעות מודל מתמטי מסודר ולא רק באמצעות תחושות בטן במקרה הטוב, ופוליטיקה קטנה במקרה הרע.