מימין: נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין ושרת מדיניות החוץ של האיחוד האירופי קאיה קאלאס, בריסל / צילום: ap, Geert Vanden Wijngaert
הנציבות האירופית - הגוף המנהל של האיחוד האירופי - פירסמה היום (ד') את התוכנית חסרת התקדים שלה להמלצות על סנקציות חריפות על ישראל. התוכנית מגבה את ההצהרה של נשיאת הנציבות אורסולה פון-דר-ליין ביום רביעי שעבר, שבו "עברה צד", ובמקום להביע תמיכה בישראל כפי שעשתה מיד לאחר התקפות הטרור של 7 באוקטובר, הכריזה כי האיחוד ינסה להפעיל לחץ על ישראל כדי לגרום לה לשפר את המצב ההומניטרי בעזה ולמנוע פגיעה בתושבי הרצועה, במקביל לדרישה לשחרור החטופים הישראלים ולסילוק חמאס מהשלטון בעזה.
● המהלך המדאיג שנרקם באירופה ועומד מאחורי נאום ספרטה של ראש הממשלה
● האיחוד האירופי מחריף את הטון: הצעדים החדשים נגד ישראל
על מה הכריזה הנציבות האירופית?
האחראית על מדיניות החוץ האירופית, קאיה קאלאס, הכריזה היום בשם הנציבות על הצעדים: השעיית הסכם הסחר החופשי עם ישראל (האחראי לכשליש מהסחר בסחורות, 5.8 מיליארד אירו בשנה), הטלת סנקציות על שרים קיצוניים והקפאה של העברת כספים בילטרליים לישראל.
בעוד שני הצעדים הראשונים הם המלצות בלבד, שעדיין טעונות אישור של רוב מיוחס מבין 27 המדינות החברות באיחוד, הצעד השלישי הוא בסמכות הנציבות וכבר התקבל. משמעותו היא אי העברת כספים בשווי כשישה מיליון אירו בשנה לשלוש השנים הקרובות. "אנחנו לא רוצים להעניש את ישראל, אנחנו רוצים לשפר את המצב ההומניטרי בעזה", אמרה קאלאס. צעדים אלו מצטרפים לצעד שהנציבות הציעה לפני כחודש, הכולל השעיית הגישה של חברות ישראליות לתוכנית "הורייזן" האירופית, שגם הוא בגדר המלצה בלבד.
מי מוביל את המהלך ומי בינתיים מצליח לבלום?
הצעד להשעיית הסכם הסחר עלה בתחילה כרעיון חסר-סיכוי מצד מדינות קיצוניות כמו אירלנד וספרד, שניסו לקדם אותו בעקביות בשנה האחרונה. במאי האחרון ספגה ישראל מפלה כש-17 מדינות באיחוד האירופי תמכו בבחינה משפטית של הסכם האסוציאציה בין האיחוד לישראל. זה היה האות להידרדרות מהירה ביחסי ישראל עם האיחוד.
הבדיקה מצאה אינדיקציות להפרת החוק הבינלאומי מצד ישראל, וקאלאס נדרשה להכין "תפריט" של עשר סנקציות על ישראל. שתיים מהן היו הסנקציות האישיות על שרים (שלמעשה דורשות קונצנזוס בקרב 27 המדינות החברות) והשעיית יחסי הסחר (שדורשת "רק" רוב מיוחס). עדיין, אלו נחשבו לקיצוניות ביותר מבין הסנקציות המוצעות, ולא זכו לרוב בדיונים של שרי החוץ או של ראשי המדינות שהתכנסו בנושא. משרד החוץ הישראלי התהדר באותה תקופה בכך שהצליח "להוריד מהשולחן" את הסנקציות בשל מאמץ אישי של שר החוץ גדעון סער.
בכל אותו העת הבטיחה ישראל לאיחוד האירופי להקל את המצב ברצועה, אך האירופים התאכזבו לגלות כי בפועל אין שינוי במדיניות, וכי ישראל פותחת במבצע צבאי חדש. הצורך להגביר את הלחץ על ישראל, לצד דעת הקהל העוינת ביבשת בעקבות המצב בעזה, הביאו את הנציבות האירופית לתמוך בצעדים הללו באופן עצמאי. למעשה, הנציבות "לקחה אליה" את היוזמה של מדינות אחרות, והפכה אותה להמלצה רשמית.
כעת, כדי ליישם את ההמלצות דרוש רוב מיוחס בפורום שרי החוץ או ראשי המדינות החברות באיחוד: לפחות 55% מהמדינות (לפחות 15) המייצגות לפחות 65% מהאוכלוסייה האירופית. מדינות פרו ישראליות כמו גרמניה, צ'כיה וליטא הודיעו בעבר כי הן מתנגדות למהלך, אך הדינמיקה הנוכחית עשויה לשנות את עמדתן. איטליה היא מדינת מפתח מכיוון שביחד עם גרמניה היא מהווה "גוש חוסם" של יותר מ-30% מהאוכלוסייה באיחוד. כל עוד שתי המדינות מתנגדות, הצעד לא יאומץ. אם אחת מהן תשנה את דעתה, ישראל תעמוד בפני השעיה של הסכמי הסחר.
איטליה, לפי הדיווחים, "מתנדנדת" וראשת הממשלה ג'ורג'ה מלוני הייתה חריפה מאוד בגינוייה כלפי ישראל בשבועיים האחרונים. בגרמניה, יש לחץ מצד השותפים הקואליציונים של הקנצלר מרץ להסיר את ההתנגדות, ודובר יחסי החוץ של הסוציאל-דמוקרטים קרא היום למממשלה להצביע בעד השעיית יחסי הסחר.
מה הסיכויים שבאמת נראה סנקציות?
לכן, האיום בהשעיית יחסי הסחר - צעד שדורש "רק" רוב מיוחס - הינו ממשי, ויכול לפגוע קשה בכלכלה הישראלית. האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל, והסכם הסחר החופשי תקף ל-37% מהסחר בין ישראל לבינו. תיתכן עסקה בתוך האיחוד האירופי, שבה בתמורה להסרת התנגדות של כל המדינות הפרו-ישראליות על סנקציות אישיות על שרים, לא תקודם הקפאת הסכם הסחר החופשי, מה שיכול להוריד זמנית את האיום מעל השולחן. אך בשורה התחתונה, היחסים של ישראל עם האיחוד הידרדרו כעת לשפל חסר-תקדים.
ביחד עם הצעדים האירופיים בתחום הסחר, יש גם ניסיון להדיר את ישראל ממפעלים אירופיים כמו האירוויזיון, לנתק קשרים אקדמיים עם ישראל, להטיל חרם מסחרי על חברות ולנקוט צעדים המזכירים את הבידוד שאירופה מיישמת על רוסיה אחרי שזו פלשה לאוקראינה.