ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: תמר מצפי
האיחוד האירופי: לא גורם כלכלי זניח
נתניהו, למעשה, ביקש לטעון שהבעיה המדינית־כלכלית מצומצמת יותר - אנחנו לא בבידוד מהעולם, לכל היותר אירופה תערים קשיים. וזה, הוא אמר, לא כל־כך דרמטי: "חלקיק קטן" מהכלכלה שלנו.
● נתניהו: "אנחנו בסוג של בידוד. תעשיות הנשק שלנו עשויות להיחסם"
אבל המספרים לא תומכים בנרטיב הזה. ב־2024, יבוא הסחורות מהאיחוד האירופי עמד על למעלה מ־31 מיליארד דולר, והיצוא לשם על כ־17 מיליארד דולר. אם כן, היקף סחר הסחורות בין ישראל לאיחוד האירופי עמד על כ־49 מיליארד דולר.
נתניהו, וטעמיו עמו, ביקש להשוות את הגודל הזה לתוצר הלאומי הגולמי (מונח שכבר לא נמצא בשימוש בסטטיסטיקה הרשמית, ואותו החליפה "הכנסה לאומית גולמית"). לא ניכנס כאן לשאלה האם זו השוואה נכונה מבחינה כלכלית, ונסתפק בכך שגם בחינה כזאת לא מסייעת לו: ההכנסה הלאומית הגולמית ל־2024 עמדה על כ־536 מיליארד דולר, כך שסך הסחר עם האיחוד האירופי הוא כ־9% ממנה. לא זניח.
אבל בעיקר, האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל. הוא אחראי ל־34% מיבוא הסחורות לישראל ול־29% מהיצוא ממנה. בכך, הוא מקדים גם את אסיה (32 ו־21% בהתאמה) וגם את כל יבשת אמריקה (12 ו־19% בהתאמה).
החוב: הנתון יחסית טוב, אבל המגמה חשובה
כאן נתניהו צודק: יחס חוב־תוצר של 69% הוא אכן נתון טוב בהרבה בהשוואה לעולם. לפני נתוני קרן המטבע הבינלאומית, בכלכלות המפותחות הוא עומד על 110% ובארה"ב על כ־122%. אבל חשוב גם לדבר על המגמה. במשך שנים יחס החוב־תוצר ירד - מ־89.5% בשנת 2003 עד ל־59% ב־2019. אומנם בקורונה הוא קפץ (באופן טבעי), אבל אחריו הוא שב לרדת וב־2022 הוא הגיע ל־60.5%. אבל אז פרצה המלחמה, והנתון טיפס ל־67.9% ב־2024 ו־69% ב־2025.
בנק ישראל חוזה שעד סוף השנה יחס החוב־תוצר יגיע ל־70%, ובשנה הבאה ימשיך לעלות ל־71%. במסמך שהבנק פרסם ביולי, הוא כתב: "ישנה חשיבות מכרעת לקבוע כבר בתקציב הקרוב תוואי מדיניות שיביא לכך שיחס החוב לתוצר יתכנס למגמת ירידה בשנתיים הקרובות".
פרופ' מואב טוען ש"ישראל יוצאת דופן בין המדינות המפותחות בילודה הגבוהה ובקצב צמיחת האוכלוסייה. ככל שהאוכלוסייה צומחת מהר יותר קל יותר לצמצם את יחס החוב־תוצר, המכנה פשוט גדל מהר יותר. בשונה מרוב המדינות המפותחות, אנחנו יכולים להטיל נטל על דור העתיד שהוא גדול יותר מהדור שלנו. אבל לגידול האוכלוסייה יש גם מחיר: הצורך בהשקעה נרחבת בהגדלת התשתיות ובהשקעה בחינוך. רצוי להשאיר לדור הבא לצד החוב גם כלים להתמודדת איתו - תשתיות והשכלה שמאפשרים גידול בהכנסה, ובזה הממשלה כושלת".
התוצר: הנתונים שנתניהו השמיט
אם נבחן את הטענה של נתניהו כפשוטה, הרי שבהחלט יש במה להתגאות: לא רק שמאז תחילת שנות האלפיים התמ"ג לנפש בישראל עלה משמעותית, במונחים דולריים הוא גם עקף את ממוצע ה־OECD בעשור הקודם. אלא שהנתון הזה מספק רק תמונה חלקית, שכן אין בו שקלול של כוח הקנייה. כלומר, לא ברור כמה הגידול הזה הורגש בכיסם של הישראלים.
לפי פרופ' עומר מואב, "תוצר לנפש ללא התאמה לכוח הקניה זה נתון מטעה. התוצר הריאלי לנפש מתואם עם ההכנסה של משקי הבית במונחי כוח קנייה". לדבריו, "חשוב להדגיש שאם מדינה נעשית יקרה יותר, ללא כל שינוי בתוצר, היא עולה בדירוג המדינות בתוצר ללא תיקון כוח קנייה".
הבנק העולמי מפרסם נתונים על התמ"ג לנפש לפי דולר PPP, הערך המקובל להשוואת כוח הקנייה בין מדינות. לפי הנתון, בין מינויו לשר האוצר ב־2003 ל־2024 התמ"ג לנפש בישראל עלה מפחות מ־32 אלף ליותר מ־47 - עלייה של 49%. זה יותר מהעלייה ב־OECD, של 30%. אלא שאז שני דברים מעיבים על השמחה: ראשית, התמ"ג לנפש בישראל נמוך בקרוב ל־6,000 דולר PPP לעומת ה־OECD. שנית, בתקנון הזה התמ"ג לנפש בישראל היה בירידה ב־2023 ו־2024, ככל הנראה בשל המלחמה.