מותו של צ'ארלי קירק ביום רביעי בשבוע שעבר זעזע את כל העולם. כדרכם של אירועים פתאומיים ומטלטלים, עננת אי־ודאות כיסתה את השטח, ואנשים ברחבי הגלובוס ניסו לפוגג אותה באמצעות פיסות מידע שונות. במצבים כאלה, גדלה פלאים ההשפעה על התודעה שיש לכל שביב אינפורמציה. עד כדי כך, שחלק מהתפיסות מתקבעות - וגם כשאחר כך מתגלה שהן התבססו על מידע שגוי, קשה מאוד להיפטר מהן.
● נתניהו הסביר את "נאום ספרטה", ולא כל הנתונים היו מדויקים
● תזכורת תקופתית: בנט ולפיד לא הגדילו את הכסף הקטארי
הסערה שהתחוללה בעקבות הטרגדיה היא מקרה שחשוב ללמוד ממנו - על מהימנות של דיווחים "בזמן אמת", על לידתן של תיאוריות קונספירציה, על הקרב על התודעה ועל תקשורת בעשור השלישי של המאה ה־21. יצאנו למסע חובק עולם שהתחיל במושב שאלות ותשובות עם סטודנטים ביוטה - והגיע גם לישראל.
מי היורה?
"סגירת המעגל" אחר היורה הייתה, לכאורה, מהירה. מיד אחרי הירי, דווח שהיורה נתפס ותושאל במקום. לציבור נמסר שהחשוד הוא ג'ורג' זין (Zinn), פעיל פוליטי מוכר ביוטה. המשטרה ליוותה אותו לחקירה וראש ה־FBI, קאש פאטל, פרסם ברשת איקס שהם תפסו את האדם האחראי. אבל זה היה הרבה יותר מדי מוקדם. בהמשך התברר שזין הוא לא היורה, פאטל הודה שהוא טעה וראש מחלקת הביטחון הציבורי של יוטה הכריז: "היורה עדיין חופשי".
הדבר נתן דרור לשלל השערות בנוגע לזהות האמיתית של היורה. תיאוריה שבמיוחד תפסה אחיזה הייתה שהיורה עשוי להיות טרנסג'נדר. ה"בסיס" לסברה הזאת היה אמירה של קירק מספר ימים לפני הרצח, לפיה "יותר מדי מקרה ירי מבוצעים על ידי טרסנג'נדרים".
האמונה בנכונות התיאוריה הזו התחזקו לאחר שהוול סטריט ג'ורנל דיווח כי נחרטו אמירות על התחמושת בזירה, שכללו גם מסרים פרו טרנסג'נדריים. הדיווח הזה אפילו זכה לשיתוף בארץ על ידי עיתונאים מובילים. אבל אחר כך התברר שהדיווח שגוי. הוול סטריט ג'ורנל בעצמו חזר בו, פרסם תיקון והבהיר: לא נמצאו חריטות מפורשות עם מסרים טרנסג'נדריים.
אחרים פנו לכיוונים שונים. ברשת העלו תמונה של גבר קנדי מבוגר - אותה ינון מגל שיתף והוסיף הערה: "נראה קפלניסט". מנגד, היו מי שטענו שמדובר בגבר שחור - בגלל צילומים שהופצו של גבר שחור שנעצר.
אלה וגם אלה התבררו כטענות כזב, אבל עבור מי שהדהד אותן הן כנראה לא היו חסרות תועלת. עידן רינג, סמנכ"ל קהילה וחברה של איגוד האינטרנט הישראלי, מסביר שזה "אירוע קלאסי" לאופן שבו כל צד רותם חלקיקי טענות לצרכיו: "באירופה יש אג'נדה חזקה נגד הגירה, לכן כל פעם שיש אירוע קיצוני מיד קופצים ואומרים שאלה המהגרים. בישראל, היה בעיקר איזה רצון להגיד הנה אוטומטית זה שמאלנים מבוגרים כמו שיש בקפלן".
על כך שוחח איתנו גם רועי שושן, מנהל המחלקה הציבורית בפייק ריפורטר - ארגון שהוקם כדי "להגן על החברה הישראלית מפני פעילות זדונית ברשת". שושן אומר כי "ממש דקות אחרי הירי, בשעה שיש עוד מהומה בזירה והחקירה רק בראשיתה, גורמים בישראל כבר החלו להפיץ מידע שגוי. אלה אנשים עם תפוצה גדולה מאוד, שמעצבים את השיח ומשפיעים על דעת הקהל". לדבריו, "יש פה ניסיון ברור לקבוע נרטיב עוד לפני שיודעים את הפרטים המדויקים, מתוך רצון להכפיש ולהשחיר קהל שלם. זה משהו שחוזר על עצמו באירועים גדולים עם סימני שאלה".
מה המניעים שלו?
יומיים לאחר אירוע הירי, נעצר טיילר רובינסון בחשד לרצח קירק. אבל תיאוריות הקונספירציה לא נעלמו, הן רק התחלפו. כעת, במקום לנסות להתחקות אחר זהות היורה, העיסוק עבר להתמקד במניעיו. אומנם העובדות טרם התבררו לאשורן, אבל זה כמובן לא מנע הפרחה של שלל טענות לאוויר.
אחרי שרובינסון נעצר, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז (ולא לראשונה) כי "הבעיה היא בשמאל". סגן הנשיא, ג'יי די ואנס, הטיל גם הוא את האחריות לרצח על מה שכינה "רדיקליזציה פוליטית שמאלנית" והבטיח שהבית הלבן עובד קשה כדי להבטיח ש"רשתות מימון לאלימות שמאלנית" יקבלו יחס של ארגון טרור (דבר שכבר החל להיות מיושם).
גם "סוגיית הטרנסג'נדרים" חזרה להיות על הפרק, כאשר התברר ששותפתו ובת זוגו של רובינסון היא טרנסג'נדרית. בת זוגו של רובינסון, נציין, שיתפה פעולה עם המשטרה ומושל יוטה הצהיר שהיא לא ידעה שרובינסון תיכנן את זה ואינה מעורבת במעשה.
מהצד השני, היו מי שתלו את המניעים לרצח בזהות הרפובליקנית של משפחתו של רובינסון. הוא בעצמו התחפש לטראמפ לפני שמונה שנים, ולאחרונה הפעילות שלו ברשת הייתה מקושרת לקבוצה ימנית קיצונית בעלת אופי של "לאומנות לבנה". אותה קבוצה התנגדה פוליטית לקירק, ובשנת 2019 אפילו "הכריזה עליו מלחמה". אבל גם כאן הבסיס לתיאוריה רחוק מלהיות מוצק. רובינסון עצמו היה בוחר לא רשום - כך שהוא לא השתייך למפלגה הרפובליקנית (וגם לא לדמוקרטית).
המנגנון מאחורי הפייק
פרשת קירק מלמדת אותנו שהפצת הפייק לא צומחת רק בגלל סקרנות אנושית טבעית - והשגשוג שלה נובע ממכונה טכנולוגית משומנת היטב. "אנחנו חיים במציאות של שיח ציבורי ופוליטי בסביבה של רשתות חברתיות ואלגוריתמים", אומר רינג, "השחקנים השונים מתחרים מי יגיע ראשון לקהל גדול יותר ויביא יותר engagement. כל אירוע אקטואלי הוא אפשרות לקבל עוד עוקבים".
"לכן", רינג ממשיך, "באירועי משבר שחקנים שונים מנסים למנף את זה לקידום המטרות שלהם. הפעם זה רצח צ'ארלי קירק, אבל כל פעם זה אירוע קיצוני אחר, אפילו מחוץ לשדה הפוליטי. הם משתמשים בטראפיק כדי לקדם את האג'נדה שלהם. זה נקרא real time marketing. כמו שחברות פרסומיות עושות קמפיינים סביב אקטואליה, זה סוג של אקטיביזם או תעמלנות המבוסס על אירועים בזמן אמת".
שושן מסביר שהשיח ברשתות החברתיות עובד הפוך מחקירה קלאסית: "אנשים כבר החליטו מה התשובה ורק אז מנסים למצוא פרטים התומכים בתיאוריה שלהם. זה דבר מאוד הרסני שאנחנו מנסים להאשים אנשים פה ברצח שבכלל קרה במקום אחר בשל לקבוע נרטיב.
לדבריו, "השיח מתעצב בזמן אמת. המיידיות מאוד חשובה. מחקרים מראים שקשה להפריך את מה שכבר התקבע בשיח. גם אחרי שמצאו שאין לרוצח שום שיוך פוליטי מובהק, השיח כבר התקבע והמפיצים לא חזרו בהם. לקחו טרגדיה בארה"ב והשתמשו בה כדי לגרוף הון פוליטי בישראל. בסוף, זה מוביל להסתה ברשתות, שמתרגמת לאלימות ברחובות".
