בוצי מכליס, מנכ''ל אלביט / צילום: שלומי יוסף
מאז פלישת רוסיה לאוקראינה ב־2022 הפך התחום הביטחוני לאחד החמים ביותר בשוק ההון העולמי - אם לא החם ביותר. ההייפ במניות הביטחוניות לא פסח על ישראל, קל וחומר מפרוץ מלחמת חרבות ברזל, והגיע לשיא באוגוסט האחרון, שבמהלכו הפכה אלביט מערכות לחברה הישראלית בעלת השווי הגבוה בוול סטריט. לאחר זינוק של כ-140% במניה בשנה האחרונה, עומד שווי אלביט על 22.7 מיליארד דולר (כ-76 מיליארד שקל).
● ראיון | הזוג שמאחורי תרומת הענק: "אין לנו פס ייצור של תרומות"
● 8 גרפים שמגלים מה קרה לכלכלה השנה, ויש לנו בעיקר בשורות טובות
כשאומרים אלביט, אומרים בצלאל (בוצי) מכליס, מנכ"ל ונשיא החברה מאז 2013. במהלך תקופתו אלביט צמחה, מיצבה עצמה כחברה הביטחונית הציבורית הגדולה מכולן בפער רב, וביצעה רכישות אסטרטגיות, שהבולטת בהן היא קניית תעש מערכות מידי המדינה ב-2018, תמורת כ־550 מיליון דולר.
בראיון חגיגי לגלובס מספר מכליס על האסטרטגיה של החברה ("פורטפוליו מוצרים גדול, ופריסה גיאוגרפית רחבה") והמסירות של העובדים ("עובד הגיע לרצפת הייצור בשבת, בין שחרית למנחה"); מביע את אמונתו בנשק הלייזר ("הבשורה האמיתית תגיע בלייזר האווירי"); ובטוח כי הביקושים למוצרים הביטחוניים יישארו גבוהים ("השקעה בביטחון היא לטווח ארוך, תכליתה לייצר הרתעה לא רק להתמודד עם איום ספציפי").
בד בבד, מכליס והחברה מתמודדים עם אתגרים חדשים במלחמה באופן שוטף. אחד הביטויים המשמעותיים לצעדים נגד ישראל הוא ביטול עסקאות. בספרד, שבולטת בסוגיה, דווח כי המדינה ביטלה חוזה בסך כ־827 מיליון דולר לרכש מערכות ארטילריה מדגם PULS של אלביט, שמתוכם כ־177 מיליון דולר היו אמורים להגיע לקופת החברה הישראלית. מכליס מפתיע בתגובתו למצב: "פורמלית, אין שום הוכחה שביטלו לי את ההזמנה".
האם פוליטיקאים בספרד אומרים משהו כשבשטח קורה אחרת?
"החיים מסובכים, מדינה זה אקוסיסטם שלם שבו לא כולם בהכרח מדברים את אותה השפה. יש משרדי חוץ ויש פוליטיקאים שבוחרים להתלהם ולהגיד דברים, ויש לקוחות מבצעיים שמחפשים את הטוב ביותר למדינתם. בחלק גדול מהמקרים אלביט היא ברירת מחדל, בגלל שהיא לוקלית ובגלל שהרבה מהטכנולוגיות הם לא יוכלו לקבל מאף אחד אחר. לכן, העולם הוא לא שחור ולבן".
טיפסה בטבלה העולמית
האסטרטגיה של אלביט מתבססת על פריסה גיאוגרפית של כ־40 חברות בנות במדינות רבות, ועל פורטפוליו מוצרים נרחב. נראה שהשנה היא מוכיחה את עצמה: צבר ההזמנות צמח לשיא של 23.8 מיליארד דולר. "הצבר האדיר מספק יציבות לשנים קדימה. הפורטפוליו מאפשר לנו להביא ללקוח פתרון שאנחנו תופרים לו בהתאם לבעיה שלו, ולא רק לתת מוצר; אנחנו יודעים לעשות את זה במדינה שלו, מה שיוצר ערך לכלכלה שלו".
לאלביט יש חברות בנות בין השאר בארה"ב, בהודו ובאיחוד האמירויות. זו אחת הסיבות שעל אף אתגרי המלחמה, החברה הצליחה השנה לעלות מקום אחד בטבלת 100 החברות הביטחוניות הגדולות בעולם של אתר "דיפנס ניוז", למקום ה־21. הצבר המרשים של אלביט מושפע גם משיתופי פעולה עם חברות. "בגרמניה, אנחנו משתפים פעולה עם שתי חברות מובילות מקומיות. בארה"ב, אנחנו עובדים בתחום מערכות ההגנה האקטיבית עם ג'נרל דיינמיקס. אנו מציעים לאירופאים עסקאות שבהן המערכות הן אלביט, אבל מגיעות עם שותף מקומי שהוא 'הפרונט' ללקוח. זה מנגנון שמאפשר להתמודד עם חלק מהבעיות".
מכליס סבור כי במקרה של החברה שלו, הסיכויים הרבה יותר גדולים מהסיכונים. "אני מעריך שהיא תמשיך לצמוח בשנים הקרובות, ואנחנו בהחלט מכוונים לצמיחה דו־ספרתית גם קדימה. אנחנו יודעים להתמודד עם האתגרים. יש גידול ביקושים מכל מקום - באירופה, בעיקר כתוצאה מהמלחמה באוקראינה, בארה"ב ובדרום־מזרח אסיה מול סין. אנחנו פועלים גם בחלק ממדינות הסכמי אברהם".
מה יקרה אם מלחמת רוסיה-אוקראינה מסתיימת, וטראמפ מביא לסיום המלחמה במזה"ת?
"השקעה בביטחון היא לטווח ארוך. תכליתה לייצר הרתעה ולא רק להתמודד עם איום ספציפי. מדינות אירופה הבינו שהן צריכות להיות פחות תלויות באחרים. באירופה עומדים על 2% מהתמ"ג כהשקעה בביטחון בנאט"ו, וקיבלו החלטה להעלות ל־5%. כל אחוז בשנה זה למעלה מ־200 מיליארד אירו. אלה לא החלטות שישתנו מחר בבוקר, גם אם יפרוץ שלום עולמי, כי הבינו שצריכים לבנות יכולת הרתעתית. זה טרנד שימשיך שנים. הפורטפוליו הרחב של אלביט והחברות הבנות היא אסטרטגיה יקרה וקשה לניהול, אבל היא משלמת את עצמה בריבית דריבית".
"אין מוצר שאין בו AI"
פורטפוליו המוצרים של אלביט כולל, בין השאר, מל"טים, צי"ד (צבא יבשה דיגיטלי) שמהווה את מערכת השליטה והבקרה של זרוע היבשה בצה"ל, אוויר, שבו היא מספקת קסדות למטוסי F-15 ו־F-35, מערכות "חץ דורבן" להגנה על רכבים משוריינים, ולוחמה אלקטרונית. נשיא ומנכ"ל אלביט מדגיש שלכל אחת מהמערכות יש מכנה משותף: הבינה המלאכותית (AI). "אנחנו משקיעים בבינה מלאכותית לכל רוחב הארגון. אין מוצר של אלביט שאין בו AI. כמו כן, כל תהליכי הייצור, התפעול, הרכש, ניהול המלאים והפיתוח, מבוססי בינה מלאכותית. אין נושא באלביט בלי AI, וזה הולך ומעמיק".
עוד בטרם המלחמה, אלביט הציבה יעד הכנסות של 7-6.5 מיליארד דולר, עם רווחיות תפעולית (Non-GAAP) של 10%. ההגעה ליעד הייתה אמורה להיות ב-2026, אך ביעד ההכנסות אלביט כבר עומדת בפועל, והללו הצטברו ב-12 החודשים האחרונים ל־7.5 מיליארד דולר. הרווחיות התפעולית עלתה ל־8.9%. מכליס לא מתחייב מתי אלביט תגיע ל־10%, אך מבטיח כי "הרווחיות ממשיכה להשתפר ותמשיך להשתפר קדימה".
האם ההוכחה בשדה הקרב עדיין מעניקה יתרון?
"בוודאי שמחפשים פתרונות בשלים, שמוכנים בלוחות זמנים קצרים לאספקה. גרמניה הצהירה שהיא רוצה להיות הצבא הכי גדול באירופה עד 2029. היא צריכה לחבור לכאלה שיש להם מוצרים ומערכות מוכחות, שידעו לענות על הביקושים שלהם ועל הדרישות בלוח זמנים קצר. לכן, הניסיון והבשלות הטכנולוגית המבצעית קריטיים. חלק גדול מהפורטפוליו של אלביט נמצא בישראל, אבל יש לנו גם פורטפוליו משמעותי בחו'"ל. בחלק מהמקרים, החברות הבנות בחו"ל מוכרות לא רק למדינות שלהן, אלא גם למדינות אחרות. יש לנו חיבור ליצרני הפלטפורמות, לוקהיד מרטין, בואינג, איירבס".
מכליס רואה בשילוביות עם חברות ענק עוצמה אינסופית. "ברגע שאני יושב בבסיס של מוצר כזה, אני נהנה אוטומטית מהמכירות שלו. מחסום הכניסה לפלטפורמה כזאת הוא גדול. עד שאתה נכנס, הנשמה יוצאת לך, אבל כשאתה בפנים - יש לזה ערך עתידי גדול מבחינת מחסום הכניסה לשוק. זו אסטרטגיה שאלביט בנתה שנים".
"לפתח חינוך טכנולוגי"
אלביט מונה כ־23 אלף עובדים, חלקם הגדול מהנדסים - כולל עם תארים מתקדמים. מכליס, שבעצמו למד הנדסת מכונות ומדעי המחשב בטכניון, קורא לשים דגש על המקצועות הריאליים. "המדינה צריכה לעשות יותר כדי לפתח את החינוך הטכנולוגי. בעשורים האחרונים חלה שחיקה בחינוך הטכנולוגי בתיכונים. זה מתבטא בכמות המהנדסים שיוצאים מהאוניברסיטאות. זו משימה לאומית". מנכ"ל אלביט מנהיג מיזם שפתחה החברה, שבו באתריה בתל חי ובשדרות נפתחו מרכזי חינוך טכנולוגיים לתלמידי תיכון. "אנחנו מעוניינים לעודד אנשים להיחשף לטכנולוגיה, לא לפחד מזה. להסביר להם מה יכול לצאת מזה. השקעה בחינוך הטכנולוגי מייצרת יותר מהנדסים".
דולרים בודדים לכל יירוט
משרד הביטחון והקבלן הראשי של פרויקט מערכת ההגנה האווירית באמצעות לייזר "מגן אור", רפאל, הכריזו בשבוע שעבר על השלמת סדרת הניסויים המסכמת במערכת שמעתה נקראת "אור איתן", על שמו של סרן איתן אוסטר ז"ל שנפל בלבנון, בנו של דובי, איש מפא"ת שהיה מהוגי המערכת. באותו פרויקט, ספקית הלייזר עצמו היא אלביט. מכליס מברך על השלמת הפרויקט, אבל מזהה בענף נשקי האנרגיה מנוע אסטרטגי משמעותי לחברה שבראשותו.
"נשקי אנרגיה מהווים בשורה, כי הם בעצם הופכים את המשוואה, יוצרים מצב שמתמודדים עם איום מבלי לירות עליו אמצעי קינטי, שהוא יקר מאוד. אין זה משנה אם מדובר בחץ, בכיפת ברזל או בקלע דוד, שהן מערכות מדהימות. בהגדרה, כשאתה יורה טיל נגד קסאם, זה עולה הרבה כסף. כך, מגיעים לבעיה של סקייל כלכלי, וכמה מסוגלים להחזיק. נשק אנרגיה הוא הגנתי והתקפי, ובעצם הופך את הא־סימטריה. מייצר מצב ששוללים את היתרון הא־סימטרי של הצד השני. בעקבות כך, אלביט משקיעה הרבה בנשק אנרגיה".
עם זאת, ללייזר יש חסרונות, בהם מזג אוויר מעונן, אובך, או ערפל, שמשפיעים על יעילותו. כמו כן, הוא עובד בטור ועובר מטרה-מטרה. על כן, מערכת אור איתן, למשל, מצטרפת למערכת כיפת ברזל, כך שבעת איום - המערכת תבחר כיצד ליירט. כל יירוט של מערכת הלייזר יעלה דולרים בודדים, במקום כ־30 אלף דולר למיירט כיפת ברזל. אתגר נוסף של הלייזר הוא התמודדות עם טורבולנציה, שיבושים באוויר שמשפיעים על היעילות. "הבשורה האמיתית עוד לפנינו, היא תגיע כשנשים את הלייזר באוויר, בגלל שבקרקע הוא מסוגל להגן בטווח מסוים, וחשוף למגבלות מזג האוויר".
לדבריו, כשמציבים את הלייזר באוויר, ההפרעות האטמוספיריות יותר קטנות, ומסוגלים להשמיד את האיומים לפני הגעתם. "לייזר זה רק אחד מהתחומים של נשקי האנרגיה שאלביט מתעסקים איתם, יש נוספים שאני לא יכול לדבר עליהם". התשובה ל"נוספים" עשויה להילמד מהשוק העולמי, שבו רצים אל המיקרו־גל. בניגוד למערכות לייזר, אמצעי הגנה אווירית בעזרת מיקרו־גל מנטרלים איומים מרובים במקבץ יירוט אחד.
באיזה שלב הלייזר האווירי? מו"פ קרוב או ארוך-טווח?
"זה הרבה יותר קרוב מאשר חזון ארוך-טווח. מושקעים בזה סכומי עתק, אלביט משקיעה במו"פ כ-7% מהמחזור שלה - חצי מיליארד דולר בשנה. זה סכום פנטסטי, ואני אסיר תודה לבעלי המניות שמאפשרים לעשות את זה, כי בכסף הזה מוותרים על הרווח. אך עושים זאת כדי לשמור את הפורטפוליו הכי מתקדם. חלק גדול מזה מתבטא לא רק בהשקעה שלנו, א לא גם של משרד הביטחון".
מתחילת המלחמה, המשרד פועל להגברת העצמאות כחול־לבן, בצל אמברגו הנשק הגובר נגד ישראל, ושיבוש משמעותי של שרשראות אספקה. למשל, היו ספינות שהובילו לישראל אמל"ח, וסורבו בספרד - כשרצו לעגון בדרך להצטיידות.
גידול בביקוש מישראל
מי שזוכה לגידול משמעותי בביקושים מצד ישראל, היא אלביט. זה התבטא במגוון רחב של עסקאות. כך, בין השאר, במאי 2024 דיווחה החברה על חוזים בהיקף כ־760 מיליון דולר עבור אספקת תחמושת; באוקטובר היא קיבלה חוזה בסך 200 מיליון דולר לאספקת הלייזר למערכת ההגנה האווירית; ובחודש שעבר, לאחר שהמל"טים מתוצרתה מילאו את שמי איראן במבצע "עם כלביא" והוטלו אינספור חימושי אוויר־קרקע ברחבי הרפובליקה האסלאמית, משרד הביטחון רכש חימושים אוויריים נוספים בהיקף של כ־269 מיליון דולר.
"חווינו אתגרים לא פשוטים של שרשראות אספקה, אבל לשמחתי לא נפגעו אספקות. מצאנו לכל פתרונות במהלך המלחמה, ואני שמח שגם משרד הביטחון העצים את הכחול־לבן, במיוחד בהיבט החימושים". אלביט היא מובילת החימושים בישראל, מעצם היותה החברה האם של תע"ש, תוך שמנכ"ל החברה אומר כי "כדי לייצר מצב שבו באמת אנחנו אחראים לגורלנו, צריכים לפעול בכלל התחומים".
מכליס מזהה גם סגירת מעגל מעניינת. "אלביט הוקמה על ידי אלרון בהובלת עוזיה גליל ז"ל ומשרד הביטחון, כתגובה לאמברגו הצרפתי-בריטי שהוטל על מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, במטרה לייצר יכולות אלקטרוניות מתקדמות במדינת ישראל. משם זה התחיל. יש פה סגירת מעגל היסטורית מדהימה עם פוזיציות של אלביט במדינות שבעצם אז 'גירשו' אותנו, ואפשרו לנו להגיע לאן שהגענו ולייצר קטר לכל טכנולוגיה ישראלית. בהייטק יש הרבה אנשים שיצאו מאלביט".
משיאני השכר בבורסה
מנכ"ל אלביט מלא תשבחות לעובדיו, לאחר שנתיים של מלחמה, שבמהלכן כ־20% מהם גויסו למילואים, שבעה עובדים נפלו, וכ־20 קרובי משפחה מקרבה ראשונה של עובדים נהרגו: "באלביט יש אנשים מעולים. אחת לשנה אנחנו עושים כנס מצטיינים, והטופ אלו מצטייני נשיא, כ־35 כאלה. עובדים יוצאים מן הכלל שיצאתי איתם לשבוע בחו"ל, באנגליה, בהוקרה על מאמציהם. ישבתי איתם לארוחת ערב, שמילאה אותי גאווה ונתנה כוח. ראיתי נשים וגברים, יהודים ודרוזים, דתיים וחילוניים, מזרחיים ואשכנזים, מבוגרים וצעירים. אנשים מופלאים, אכפתיים, ציוניים".
מכליס, המוכר כמנהל שנוהג לרדת אל רצפת הייצור כדבר שבשגרה, הוא גם אחד משיאני השכר בבורסה. בחמש השנים האחרונות עמדה עלות השכר המצטברת שלו על 23 מיליון דולר, חלקה בתגמול הוני.
הוא לא מכחיש שהשנתיים האחרונות היו האינטנסיביות ביותר מאז שהצטרף לחברה ב־1991. "יצא לי לבקר באחת השבתות בקו הייצור בתעש, שמייצר חימושים. ראיתי אדם עם חולצה לבנה בקו. שאלתי אותו 'מה קורה?' והוא אמר לי 'באתי מבית הכנסת, אחרי שנגמרו שחרית ומוסף. באתי להמשיך את המשמרת בקו, ואני חוזר למנחה'. עם כל הכבוד לאסטרטגיה של החברה, היא לא שווה כלום בלי העובדים. הם הנכס החשוב מכול. אלביט זה הרבה מעבר לעוד מפעל, זו משמעות לטובת הביטחון וכלכלת ישראל".
אלביט מתפרסת על 25 אתרים ברחבי הארץ, מתל חי בצפון, דרך יוקנעם, חיפה, שדרות, באר שבע ועד רמת בקע. אל אותם מתקנים הצטרפו במהלך המלחמה גמלאים שבאו לתרום מיכולתם, השכלתם וניסיונם. "הנוכחות בפריפריה מאפשרת לנו להביא טאלנט מכל הארץ ולהיות מעורבים בקהילה", מסביר מכליס על הערך המוסף. "אני לא אתפלא אם בעקבות המתקן בתל חי, אנחנו המעסיק הגדול ביותר בקריית שמונה. יש לנו שם מאות עובדים במפעל שחטף פגיעה ישירה. היו עובדים שנאלצו להתפנות, וחזרו. הייתי שם לפני כמה שבועות כשהמתקן חזר לפעול, וזה ריגש אותי עד דמעות. נטלנו על עצמנו יעד של קליטת 100 פצועי צה"ל השנה, להכשיר אותם למקצוע".
ענקית השבבים אנבידיה מתרחבת בישראל, איך משמרים כוח אדם מולה?
"אנחנו יודעים להציע כמה דברים ייחודיים. קודם כל, משמעות. לא עובדים רק בשביל משכורת. אנשים מרגישים שיש משמעות למה שהם עושים לטובת ביטחון המדינה, הגנת המדינה והילדים שלהם. דבר שני, מכיוון שהחברה כל כך מגוונת, היא יודעת להציע יכולות קידום מאוד משמעותיות בתוך החברה לאנשים שונים. בדרך כלל בחברות זרות שפועלות בארץ כמרכזי מו"פ עובדים בתחום צר במשך שנים. אנחנו מסוגלים להציע הנדסת תוכנה, הנדסת חומרה, AI, אוטונומיה, אלקטרו־אופטיקה, מכ"מים, סימולטורים ופיזיקה. עם זה, לאנשים ישנן יכולות התקדמות לרוחב הארגון ולא רק בתוכו. יש אפשרות לחוויה בינלאומית, עם רילוקיישן".
מכליס חווה רבות בשירותו ובעבודתו, בין שכקצין בתותחנים, שם התקדם עד לדרגת אל"מ, ובין שב־32 שנה באלביט. עם זאת, סימני שחיקה לא ניכרים בו בגיל 61. "אני אוהב את מה שאני עושה. לא חושב שהייתי יכול לעשות את התפקיד אם לא הייתי כל כך אוהב את זה. אוהב לדבר עם מהנדסים ועם אנשים בקווי הייצור ולשמוע מה הם אומרים. ההיכרות מלמעלה ומלמטה נותנת לי הרבה כלים".
הוא מוסיף שהאהבה שלו להנדסה התחילה עוד בילדות: "אבי ז"ל היה מהנדס ראשי של מפעלי מתכת נצר סרני, חברה שכבר לא קיימת, שעשתה את המובילים הראשונים לטנקים לצה"ל אחרי מלחמת יום כיפור. ינקתי ממנו את האהבה במחרטות של הקיבוץ. כשהוא שמע בערוב ימיו שאני הולך לעבוד באלביט, הוא שמח ואמר 'זאת חברה שתוכל ללמוד בה ולהתקדם בה'. לצערי הוא הלך לעולמו חודשים ספורים אחר כך בגיל צעיר".
מתפקיד סטודנט התקדמת עד לטופ באלביט. מה השלב הבא מבחינתך? מכאן זה לפנסיה?
"אני כל כך שקוע בתוך העשייה, ויש לי סיפוק אינסופי ממה שאני עושה, שאני לא שם. ברור שזה יגיע מתישהו. יהיה קשה למצוא תפקיד שייתן את אותה רמת אתגר וסיפוק. לא חושב שתפקיד כזה קיים".
איך אתה כמנהל?
"אוהב גם את המאקרו וגם את המיקרו. מאמין בלתת סמכות לאנשים ולאפשר לצעוד קדימה, גם במחיר של טעויות. אי אפשר לנהל ארגון כל כך גדול בפינצטה. עוצמת אלביט שהיא נותנת לאנשים לגדול ומכוונת, מאפשרת אחריות וסמכות. זה לא מקובל בתעשיות מערביות שהן לרוב ריכוזיות. זה לא תמיד הכי יעיל, לפעמים אפשר לחסוך חלק מהטעויות, אבל זה מביא את התרבות הישראלית למקסימום. לצערי אין הרבה תעשיות גדולות בישראל, מלבד הביטחוניות".
יש את תעשיית הסייבר.
"נכון, אבל אני לא מכיר עוד חברות עם 23 אלף איש בסייבר. ישראל טובה בלקחת רעיון ולהביא אותו למקסום. בחלק מהמקרים זה נגמר באקזיט, אבל בראייה ארוכת-טווח שבונה תעשייה אסטרטגית צריך חיבור מיוחד בין התרבות הישראלית ובין להיות חברה גלובלית. למקסם את הטאלנט הישראלי, להפוך לחברה גדולה אבל להתנהל כמו חברה קטנה ולהוריד את הכוח לקצוות".
"קיבלנו סיקור מדהים"
מניית אלביט התחילה את שנת תשפ"ה ברמות מחיר של כ־200 דולר, ומסיימת במחיר שמתקרב ל־500 דולר. פרוץ המלחמה ב־2023 דווקא לא השפיע בהתחלה על מניית אלביט שדשדשה, בעקבות מימושים גדולים של בנק קנדי שהחזיק בה ונתקל במחאות. בהמשך המניה "פתחה מבערים" והתחילה לזנק. מכליס עוקב אחר המניה באופן קבוע, ואומר: "אנחנו מחויבים לבעלי המניות. קרה דבר מדהים בשנה האחרונה. עשינו הנפקה, גייסנו כ-600 מיליון דולר עם ביקושים של פי שלושה, והמניה, למרות הדילול מההנפקה, עלתה".
מי שהשתתף בהנפקה בחודש מאי כבר רושם רווח "על הנייר" של עשרות אחוזים.
"נכון. וגם קיבלנו סיקור מדהים מאנליסטים שנחשפו לחברה בהנפקה. החברה הכפילה את עצמה בכמה שנים בכל פרמטר. יש מעט חברות שגדלו ככה, אבל זה הרבה מעבר: אנשים מבינים גם מה הולך לקרות קדימה. מעולם לא ראינו כזה פוטנציאל הזמנות".
על רקע המלחמה המתמשכת, מניות החברות הביטחוניות היו משיאניות הבורסה בת"א בשנתיים האחרונות, עם תשואות תלת־ספרתיות ואף יותר. לאחרונה הבורסה אף הודיעה על השקת מדד מניות ביטחוניות. מכליס סבור כי "המדד יאפשר להתמקד בהשקעות בתחום עם גידול משמעותי בעסקים. זה יגדיל את האינטרס של המשקיע הישראלי במניות ציבוריות ביטחוניות". שתי חברות שלא ייכללו במדד הן תע"א ורפאל, שתיהן בבעלות ממשלתית.
איפה בא לידי ביטוי ההבדל ברמה הניהולית בין חברה ציבורית לממשלתית?
"אני לא עבדתי או ניהלתי חברה ממשלתית אף פעם, אבל בצד של חברה ציבורית, אני רואה יתרונות רבים. עבודה בחברה ציבורית מייצרת מנגנוני בקרה של הציבור על החברה, שגורמים לחברה להיות יותר טובה, מחודדת, שקופה. ברגע שהכללים והחוקים חלים עליך, אתה יותר טוב, כי חוכמת ההמונים תמיד טובה יותר מחוכמת היחיד".
"נותנים תגמול באופציות"
יתרון נוסף שמציין מכליס הוא תגמול העובדים. "אנחנו נותנים תגמול באופציות לכמות לא קטנה של אנשים, כדי לתת להם להיות שותפים להצלחה. דבר נוסף נוגע ליכולת לעשות גיוסי הון, שמאפשרים להשקיע יותר, לבצע רכישות או השקעות הון להגדלת קיבולת הייצור. זה מנגנון מובנה שיחסית בקלות מאפשר ליהנות מהעוצמה של השוק כדי להמשיך ולהצמיח את החברה. דבר נוסף זה תהליכי קבלת ההחלטות, שבחברה ציבורית הם יותר פשוטים. במובן מסוים, אני חושב שהם מאוד מקצועיים, קונקרטיים וענייניים. יחד עם זה, יש למדינת ישראל תעשיות ממשלתיות מעולות, גם רפאל וגם תע"א".
אומרים שהסטטיסטיקה היא שרוב הרכישות נכשלות. איך עושים רכישה נכונה?
"חלק מההצלחה של אלביט קשור לרכישות הרבות שעשינו לאורך השנים בארץ ובחו"ל. לשמחתי הצלחנו ברובן, וזה קשור לאיך שעושים את זה. יש גישה שקונים חברה, מעלימים את המותג ואת המבנה הניהולי, מכתיבים מערכות ונהלים, ובעצם מטמיעים אותה באגרסיביות לחברה הרוכשת. אני חושב אחרת.
"אנו מסתכלים על כל רכישה כאסטרטגית בראייה ארוכת־טווח, שתכליתה להרחיב את הפורטפוליו או את הפוזיציה הבינלאומית. למשל רכישת תעש, שהתחב רה לפורטפוליו שהיה באלביט בתחום מערכות חימוש, בעיקר בתחום הביות, מערכות בקרת אש, וניווט מדויק. הרציונל והתהליך מאחורי זה היה לייצר שליטה מלאה בפורטפוליו: לייצר גם תותח וגם מרגמה, גם חימושים וגם מערכות בקרת אש, וגם להביא את המל"טים והאלקטרו־אופטיקה ומערכות השליטה ובקרה שמחברות את כולם, וכל זה במקום אחד.
"באותה לוגיקה של רכישות להרחבת הפורטפוליו, ישנן חברות סטארט־אפ שהשקענו בהן".
מכליס חוזר על כך ש"רכישה לא עושים בלי שיש אסטרטגיה ארוכת-טווח, ושהרכישה משרתת את היעדים. צריך להשתדל לא לאיים על הגוף שקנית, ולשמר את האנשים, התרבות וה-DNA. לתת לו לפרוח במסגרת שהוא מכיר ולמצוא את הדרכים הנכונות לחבר אותו לארגון, בתהליך מחושב, עם העובדים. לשמחתי, רוב החברות שרכשנו הצליחו - אם זה אלישרא, סולתם, תעש או רכישות ענק שעשינו בארה"ב.
"אלה חברות שלא הפכנו אותן למחרת בבוקר לאלביט אלא שמרנו על ה-DNA, ואיתן מצאנו את הדרך לייצר סינרגיה. החוכמה היא לפעול יחד, כי אם אתה מאבד את האנשים ברכישות, זה הופך לכלי ריק. צריך המון סבלנות".
אתה מדבר על סבלנות, אבל אתה מנהל חברה ציבורית ונמדד ברמה הרבעונית.
"נכון, אבל לשמחתי אלביט מספיק גדולה ומבוזרת לתת את כל דרגות החופש להשקיע וליהנות מהפירות בעתיד, והיום להיבנות על נכסים שנוצרו מההשקעה במשך השנים. את תעש קנינו כשהייתה במצב קשה. בשנים הראשונות היא לא תרמה לרווח, בלשון המעטה. השקענו שם מאות מיליוני דולרים מעבר לתשלום למדינה, כדי שהיום נוכל להוציא ממנה את הפירות, ולשמחתי זה קורה".
לסיום, מה תרצה לאחל לאלביט ולמדינה לכבוד השנה החדשה?
"למדינה אני מאחל שלום ושלווה, מתפלל לחזרת החטופים בהקדם, ולביטחונם והצלחתם של חיילי צה"ל בכל הגזרות שבהן הם נמצאים, ובכללם גם עובדי אלביט והילדים של כולנו.
"לאלביט אני מאחל המשך שגשוג והצלחה, שנדע לעמוד בכל הציפיות הגדולות של הלקוחות והשותפים האסטרטגיים".