דונלד טראמפ, נשיא ארה''ב / צילום: ap, Yuki Iwamura
העצרת הכללית של האו"ם אינה מאורע אמריקאי בתור שכזה - ניו יורק היא רק העיר המארחת של ארגון בן 193 חברות. אבל נשיא ארה"ב, בייחוד אם הוא דונלד טראמפ, שואב כמעט את כל החמצן מבניין האו"ם.
● פרשנות | מצוקה דיפלומטית אינה סיבה לאבד עשתונות
● השבוע בעולם | טראמפ קורא לה "נמר של נייר'' אבל רוסיה אומרת שהיא נשארת דוב
זה מאורע עתיר פרדוקסים. הנשיא הזה רוחש בוז לפורומים בין לאומיים ולנוסחה הדיפלומטית של 'רב־צדדיוּת'. הוא מאמין שתוצאות אפשר להשיג רק בפגישות פנים־אל־פנים, עדיף בארבע עיניים.
הוא הרעיף בוז על האו"ם בנאומו ביום הראשון של העצרת הכללית. הוא כלל בנאום אפילו לעג לתחזוקה הטכנית של הבניין, כמו המדרגות הנעות שחדלו לנוע, או הטלפרומפטר אשר כבה. הוא סחט צחוק של הסכמה מצד חלק מן הנוכחים. אבל רציניים הרבה יותר היו דברי התוכחה שלו על חוסר יכולתו של האו"ם "להתקרב אפילו אל מיצוי הפוטנציאל" שמייסדיו הועידו לו. הבית הלבן תיאר את הנאום "נזיפה רבת כוח בגלובליזם ההרסני".
הממשל משך מיליארד דולר מהקצבות ארה"ב לאו"ם, ובכלל זה תרומתה הניכרת של ארה"ב למימון פעולות שמירת השלום. זה לא הפריע לטראמפ לחזור ולהתפאר שהוא סיים "שבע מלחמות" בחודשים הראשונים של נשיאותו. הוא ואנשיו אינם מחמיצים כמעט שום הזדמנות להטעים עד כמה הוא ראוי לפרס נובל לשלום, אף כי מעניקי הפרס הזה, הנורווגים, הם חסידים מושבעים של האו"ם ושל דיפלומטיה רב־צדדית.
מנופף באלות ובגזרים
אגב, הסטטיסטיקה על המלחמות שהוא סיים אינה עומדת במבחן המציאות, ובשבוע שעבר היא התרחקה מן המציאות עוד יותר כאשר התמוטטה הפסקת האש בקונגו, שטראמפ התפאר בהסדרתה.
אבל קשה להתווכח עם חיוניותו של הנשיא להצלחת תהליכים דיפלומטיים באשר הם. סוף סוף, הוא מנופף בכל כך הרבה אלות מפחידות ובגזרים מבטיחים. סוף השבוע שעבר היה מלא בהם, כאשר הטיל מכסים על תרופות, על משאיות כבדות, אפילו על ארונות מטבח ועל רהיטי סלון.
אין צורך להתאמץ כדי להבחין במידה שבה המכסים האלה משפיעים על חייהן של ארצות מכל הסוגים והגדלים. הכותרת הראשית בעיתון השווייצרי 'בליק' ביום ו' הכריזה, "100% סכנה לכולנו!", בעקבות מכס של 100% על תרופות. המספר הזה, 100%, ריחף ביום שישי גם על עיתוני הודו, המקור החשוב ביותר של תרופות גנריות באמריקה (למעשה, נראה שהפגיעה בתרופות הגנריות תהיה מינימלית).
שורה של ענייני חוץ בוערים מעסיקים את טראמפ, אבל קשה כמובן לדעת מה באמת בוער לו. המזרח התיכון הביא אותו אל מעמד לא אופייני של שיחה רבת־משתתפים עם מנהיגי המזרח התיכון, כולל, בהבלטה רבה, טאייפ ארדואן.
ההתקרבות בין שני הנשיאים האלה מעוררת אי נוחות לא רק בישראל, אלא גם ביוון ובקפריסין, במערב אירופה, אולי גם ברוסיה ובאיראן. נכונותו הפומבית של טראמפ למכור לטורקיה נשק מכל הבא ליד, "כל מה שהיא רוצה", הופכת על ראשם כללי התנהגות היסטוריים של ממשלים אמריקאיים.
ונצואלה הבאה בתור?
טראמפ כידוע נוטה חיבה מיוחדת לאנשים חזקים, מפוטין עד שי של סין ועד קים של צפון קוריאה ומב"ס של סעודיה. אבל הוא אינו אוהב כל איש חזק, בוודאי לא את ניקולאס מאדורו של ונצואלה.
מאדורו, נהג אוטובוס לשעבר, עומד בראש דיקטטורה שמאלית מושחתת, שהורידה את ונצואלה עתירת־הנפט מנכסיה. היא קשרה קשרי ברית ושיתוף פעולה עם קובה, עם רוסיה, עם איראן ועם החיזבאללה. ונצואלה היא פרוזדור רב־שנים להברחת סמים מאמריקה הלטינית לצפון אמריקה ולמערב אירופה.
טראמפ הבטיח שהוא לא יהסס לתקוף את תאגידי הסמים ('הקרטלים') באשר הם, גם אם תקיפתם תפגע בריבונות הארצות שמהן הם פועלים. הוא רמז, שיהיה מוכן להשתמש בטילים בליסטיים נגד מטרות של קרטלים במקסיקו. אבל זה תרחיש קיצוני. מקסיקו היא שכנה ושותפת־סחר מרכזית. ונצואלה, מן הצד השני של הים הקריבי, היא יעד מסובך פחות.
בשבועות האחרונים, הצי של ארה"ב התקרב אל חופי ונצואלה, והטביע שלושה כלי שיט, שוושינגטון אומרת כי נשאו מטענים גדולים של סמים. 17 נוסעיהם נהרגו. הממשל לא הציג כל ראיות לזהותם של ההרוגים או למטענם. מבקרי טראמפ מתארים את ההתקפות האלה כ'הוצאות להורג ללא משפט', המנוגדות לחוק הבין לאומי. טראמפ ומשרד המשפטים שלו אינם מתרשמים. סגן הנשיא ומזכיר המדינה הבטיחו עוד התקפות כאלה.
בימים האחרונים התרבו ההערכות, שבתוך מספר שבועות ארה"ב תתקוף יעדים של מבריחי סמים על אדמת ונצואלה. מאדורו, הנשען על כידוני צבאו ועל נוכחות מסיבית של סוכנים קובניים, מתחבט אם לגדף את טראמפ, או לנסות ולהחניף לו. בשמאל הלטינו־אמריקאי, גידופים תמיד זוכים לתמיכה נלהבת. אבל קרבת התותחים האמריקאיים עוזרת למאדורו להתרכז.
פטרו מאבד את הוויזה
שכנו המיידי של מאדורו, נשיא קולומביה גוסטבו פטרו, זכה ביום ו' בכבוד חסר תקדים: מחלקת המדינה של ארה"ב ביטלה את אשרת הכניסה שלו לעצרת האו"ם בניו יורק. פטרו, לוחם גרילה שמאלי לשעבר, פטפטן חסר תקנה, אנטי־ישראלי מושבע, הופיע בהפגנה פרו־פלסטינית סמוך לבניין האו"ם. הוא קרא בה, בין השאר, לחיילים אמריקאים לסרב פקודה אם יצטוו לירות על אזרחים, בארה"ב או מחוצה לה.
דרגה כזאת של מתח ביחסי ארה"ב עם אמריקה הלטינית לא נראתה זה עשרות שנים. פוטנציאל ניכר של הידרדרות מאיים על היחסים אם טראמפ יחליט לפעול נגד ונצואלה. אבל אם התערבות אמריקאית תשים קץ לדיקטטורה בת 25 השנה, נראה שרוב אזרחי ונצואלה לא יצטערו.
בשבוע שעבר ארה"ב הביעה נכונות לעזור לנשיא הימני הרדיקלי של ארגנטינה, חאבייר מיליי. משבר פיננסי מאיים על סיכוייה האלקטורליים של מפלגתו בבחירות של החודש הבא. מיליי, ידיד ישראל נאמן, רואה את עצמו כ'טראמפ של ארגנטינה'. טראמפ של ארה"ב מתענג על המחמאה, וגם רוצה לעזור לבעל הברית הזה לאחר שבעל ברית חשוב יותר, ז'איר בולסונרו של ברזיל, הורשע על ניסיון הפיכה, ועשוי להישלח לכלא לשארית חייו.
איך כל זה מתיישב עם האינסטינקטים הבדלניים של 'אמריקה תחילה'? ובכן, בדלנות בהיסטוריה האמריקאית נטתה תמיד לפסוח על אמריקה הלטינית. זה 200 שנה ויותר שארה"ב מאמינה בזכותה להתערב ביבשת כל אימת שהאינטרסים שלה מועמדים בסכנה.
אבל טראמפ עשוי להתקשות בבחירת המשברים הנוחים לו. כאשר נחילי מל"טים מסתוריים מאיימים על התעופה בארצות נאט"ו לאורך הים הבלטי (מפולין דרך אסטוניה עד דנמרק), הפוטנציאל של הידרדרות באירופה הוא מיידי, רציני ומועמד לצאת מכלל שליטה. מחווה רטורית, או אפילו מכס כבד, לא יפתרו משבר כזה.
רשימות קודמות ב־yoavkarny.com וב־sebolg-https://tinyurl.com/karny
ציוצים (באנגלית) ב־twitter.com/YoavKarny ציוצים בעברית @KavHamashve