כטב''מ שאהד 136 איראני / צילום: Reuters, Morteza Nikoubazl
הצלחות מבצע "עם כלביא", ובהן יירוט של יותר מ-99% מהכטב"מים ששיגרה איראן לעבר ישראל, יצרו מראית עין שלפיה ישראל פתרה את האתגר. עם זאת, פגיעות הכטב"מים ששיגרו המורדים החות'ים לאחרונה בנמל התעופה רמון ובאזור התיירות באילת, הבהירו כי המצב ממש לא מיטבי.
● בומרנג טורקי: לפני שאתם נבהלים מחרמות, תראו מה קרה לארדואן
● אחרי רצף ביטולי עסקאות: אלביט זכתה בחוזה בשווי 120 מיליון דולר
החות'ים אומנם בעלי יכולות ייצור מקומיות, אבל בסיס הידע הוא איראני. אלו משתמשים בלוחמה א־סימטרית, שבה מנצלים אמצעים זולים יחסית בכמות גדולה, במטרה לאתגר את האויב החזק יותר. זה משתקף בחימוש המשוטט שאהד 136, שמחירו מוערך בכ-30 אלף דולר בלבד. להשוואה, שעת הפעלה של מסוק אפאצ'י מוערכת בכ-7,000 דולר ושל F-16 בכ-25 אלף דולר, לא כולל החימושים, שעלותם עשויה להאמיר לכחצי מיליון דולר.
בה בעת, ישנה כיפת ברזל, שכל יירוט שלה מוערך בכ-30 אלף דולר. למערכת הזו יש מגבלות מול כטב"מים, בשל הגובה הנמוך שבו הם טסים - בעוד שכיפת ברזל מיירטת מלמטה למעלה. האמצעים הזולים הללו מאתגרים לא רק בשל גודלם הקטן, מהירותם הנמוכה והשח"ם (שטח חיתוך מכ"ם) הנמוך שלהם, כי אם גם בגלל מערכת ההנחיה שלהם. שאהד 136 מבוססים בחלקם על ניווט אינרציאלי, שבו מכוונים אותם ליעד מסוים, ומשגרים ללא הנחיה. זה אומנם מגביל אותו לפגיעה במטרות נייחות, שנוחות יותר לפגיעה, כדוגמת נמלי תעופה ומלונות, אבל אין תקשורת עם מפעיל - שאותה אפשר לשבש.
לפני היירוט: גילוי וזיהוי
כיפת ברזל היא רק אחת מחמש מערכות נשק שבהן ישראל משתמשת ליירוט כטב"מים. חיל האוויר מבצע את משימת ההגנה גם עם מסוקים ומטוסי קרב, שהפעלתם, כאמור, יקרה. במבצע "עם כלביא", צה"ל יירט עשרות אמצעים ששיגרה איראן גם באמצעות לוחמה אלקטרונית, והנדבך האחרון הוא חיל הים. ספינות סער 6 שמשתמשות לתקיפת החות'ים נושאות יכולות יירוט: כיפת מגן, הווריאנט הימי של כיפת ברזל, ו־LRAD ברק ימי לטווחים ארוכים.
שתי המערכות הללו הוכיחו את עצמן באופן נרחב במערכות מול חיזבאללה במבצע "חיצי הצפון" ומול איראן במבצע "עם כלביא", ומכאן ניסק להסיק כי הפעלת הספינות לצורכי תקיפה עשויה להשפיע על יכולות ההגנה.
עם זאת, אתגר הכטב"מים מתחיל עוד הרבה לפני היירוט - בגילוי ובזיהוי. תא"ל (מיל') רן (רנכו) כוכב, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית ודובר צה"ל, מדגיש כי עולם התוכן של הרוק"ק (רום קרוב לקרקע) הוא נרחב, וכולל איומים שאינם מקשה אחת. בין שאלו רחפנים זעירים ובין שכטב"מים. באוקראינה, למשל, משתמשים באמצעים שמנווטים אוטונומית, עם מפעיל, או בהנחיה עם סיבים אופטיים, באורך שיכול להגיע אפילו לכדי 50 ק"מ, שאותם בלתי אפשרי לשבש.
"גילוי של כטב"מים יכול להתבצע בשיטות רבות", מציין תא"ל (מיל') כוכב. "הראשון הוא RF - מכ"ם. זה יכול לכלול מכ"ם אווירי, יבשתי, ימי, קרקעי, או בעומק". תפיסת ההגנה האווירית של פיקוד המרכז האמריקאי (סנטקום), שחולש על המזרח התיכון, כוללת שיתופיות, שבה המידע שמצטבר, לדוגמה ממכ"מים, משותף עם המדינות הידידות. "עם מכ"מים בעומק אפשר לגלות את הכטב"מים כבר בשלב היציאה", מדגיש מפקד מערך ההגנה האווירית לשעבר.
כוכב פורט גם את האפשרויות האחרות שיכולות לסייע לגילוי. הן כוללות לוויינים, שלישראל יש מגוון מהם - כולל את לוויין התצפית המכ"מי אופק 19 ששיגרה התעשייה האווירית לפני כחודש. החיסרון של הלוויינים הוא שאי אפשר להסתכל מהחלל כל הזמן על הכול.
האתגר של הים
ליאור סגל, מנכ"ל וממייסדי עין שלישית, שעוסקת במערכות אלקטרו-אופטיות לזיהוי עצמים עבור רחפנים וכלי רכב, מסביר כי היתרון בכטב"מים אינו טמון רק בעלות היחסית הנמוכה מאוד, כי אם בגמישות המבצעית שהם מאפשרים. על אחת כמה וכמה שבניגוד לאיום הטילים הבליסטיים שישראל התכוננה אליו מאז מלחמת המפרץ, איום הכטב"מים הוא חדש יחסית לישראל. "התווך הימי מציב אתגר שונה בהיבטי הגילוי, ואנחנו רואים זאת בפגיעות של החות'ים עם כטב"ם בתל אביב וגם באילת. גילוי מכ"מי הוא מאתגר בים".
האם זהו איום אסטרטגי? תא"ל (מיל') כוכב חושב שבהחלט כן, מהסיבות הבאות: "החות'ים זיהו בטן רכה באילת, רמון ונתב"ג, לכן הם משגרים כטב"מים וטילים ספורים מדי שבוע ויוצרים התשה, הרגלה ויוצרים לנו אתגר בכלכלת החימושים. ישראל לא באה למלחמה עם קלף מנצח בנושא ההגנה מול כטב"מים. אם מוכנים לאמברגו תעופתי על ישראל בשל חדירת רחפן לנתב"ג או לרמון, או שאילת תהיה ריקה בגלל כלי שעולה עשרות אלפי דולרים ספורים, או שנמל התעופה ייסגר, אז זה בהחלט איום אסטרטגי".