בומרנג טורקי: לפני שאתם נבהלים מחרמות, תראו מה קרה לארדואן

אסור להישאר אדישים מול גל החרמות והגינויים שסופגת ישראל, אבל כדאי לקחת הכל בפרופורציה. מדובר בהזדמנות לדבר דווקא על הכוח של הכלכלה ושל השוק הפרטי. גם כשהפוליטיקאים מאיימים בחרם, תסמכו על היזמים ועל בעלי העסקים שימצאו דרכים להמשיך למכור ולהרוויח. תסתכלו על טורקיה למשל.

● ארדואן סוגר חשבונות ומטלטל את הבורסה באיסטנבול
● אחרי ספרד, גם יוון עלולה להימנע מעסקת נשק עם ישראל

תזכורת: באפריל 2024 הכריז נשיא טורקיה ארדואן על איסור יצוא של 54 סחורות לישראל, רובן תשומות לבנייה כמו מלט ומוצריו, ומוצרי מתכת ופלדה. חודש אחר כך האיסור הורחב, וטורקיה חסמה כל סחר כלשהו עם ישראל.

עבור ענף הבנייה, הכרזת ארדואן נראתה כמו מכה אנושה. כמחצית מסך יבוא המלט והגבס ומוצריהם הגיעו משכנתנו המוסלמית. כחמישית מסך יבוא הברזל והפלדה. ללא אותן סחורות, בהינתן שמדובר במוצרים שלא פשוט לשנע ממדינות מרוחקות וכשבשוק הישראלי ישנם מעט מאוד שחקנים מקומיים (גם השמות הישראלים הגדולים והממותגים בעיקר מייבאים כיום את מוצריהם), החשש מקפיצת מחירים - וממילא מקפיצה במחירי הדיור - היה מתבקש מאליו.

אלא שבדיעבד, מחירי הדירות יורדים כבר חמישה חודשים ברציפות. מדד תשומות הבנייה האחרון הציג עלייה בקצב שנתי של 5.5%. זה לא מעט, אבל גם לא אובדן שליטה. וחשוב מכך: העלייה במדד התשומות נזקפה ברובה המוחלט לעלייה בשכר הפועלים, בשיעור שנתי של 9.7%, בעיקר בשל היעדר פלסטינים. שיעור העלייה בסעיף "חומרים ומוצרים" הסתכם בשנה שלמה ב־2.5%, נמוך אפילו מקצב האינפלציה.

בבנק ישראל התרשמו

איך זה קורה? ראשית, כי לא אלמן ישראל. מסתבר שאם טורקיה לא רוצה למכור לנו, יש מספיק מדינות ששמחות להחליף אותה. כך למשל, נתוני היבוא מתאילנד בין ינואר ליולי השנה עמדו על 798 מיליון דולר, לעומת 337 מיליון דולר בתקופה המקבילה ב־2024, קפיצה של יותר מפי שניים.

אבל לא פחות מכך, כי לא מעט יזמים פרטיים, טורקים וישראלים, מצאו דרכים יצירתיות ומקוריות להמשיך לשתף פעולה. ודאי כשאף אחד לא רוצה לריב עם בעלי המאה, וכנראה שגם הפוליטיקאים משני הצדדים מעוניינים פעמים רבות לעצום עין.

גם בבנק ישראל התרשמו מ"כוחות השוק" בשבירת החרם הטורקי. ד"ר חגי אטקס מבנק ישראל הראה לאחרונה בהרצאה כי לא רק שהתגברנו על איסור היצוא, מחיר המלט אפילו הוזל מאז. בעוד שמדד מחירי המלט עמד על 99.8 באפריל 2024, בסוף הרבעון הראשון של 2025 הוא הגיע ל־96.4. אנומליה? לא בהכרח. השחקנים האחרים קיבלו תמריץ למכור לנו סחורה נוכח היעלמות השחקן הכי משמעותי, מה שדווקא הגביר את התחרות.

ושימו לב לזה: היבוא משכנתנו ירדן עמד בין החודשים ינואר ליולי השנה על יותר מ־323 מיליון דולר, לעומת פחות מ־200 מיליון בתקופה המקבילה ב־2024. היבוא משכנה אחרת, מצרים, קפץ מ־136 ל־187 מיליון דולר בשבעת החודשים הראשונים של השנה לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

ועם כל הכבוד לתעשייה המשגשגת בירדן או במצרים, ההנחה הרווחת היא שמדובר בסך הכל בצינורות חדשים שמביאים את אותם מוצרים אהובים מטורקיה ולכל היותר מוסיפים מדבקה מקומית. הרשות הפלסטינית, שכמעט ולא ייבאה מוצרים מטורקיה עד אפריל 2024, מייבאת משם כיום מוצרים בקצב חודשי של כ־50 מיליון דולר.

זו אגב הפירצה היחידה שהביכה עד כה את ארדואן, ולפני קצת פחות משנה הוא החל לדרוש מהרשות להוסיף אסמכתאות רשמיות לכך שהסחורה הטורקית מיועדת אך ורק לשוק הפלסטיני, מה שהוריד את הקצב החודשי מ־178 מיליון דולר בספטמבר 2024 לכ־50 מיליון כעת. אבל מה שהוא דורש מהרש"פ, הוא לא יכול לבקש מהירדנים או מהמצרים, שבעיקר עושות עליו סיבוב כמתווכות.

מה המסקנה?

"המסקנה", כתבו לאחרונה בבנק ישראל, "היא המחשה של חשיבות שווקים מתפקדים ומדיניות סחר ליברלית ליצירת ביטחון כלכלי, וכן לקושי של מדינות בודדות להשתמש במגבלות סחר על מוצרים סחירים בני תחלופה ככלי מדיני".

זה לא אומר שצריך לנוח על זרי דפנה או להתעלם מצעדים כאלה ואחרים נגדנו, ודאי מול מה שנראה כמו חרמות חובקי עולם שעלולים ליצור סחף מסוכן פי כמה, אבל מוכרחים גם להחזיר דברים לפרופורציה. הנה למשל החרם הטורקי, שחבט בחזרה בארדואן הרבה יותר משהוא הכאיב לנו.

כוכבי השבוע

מצוין: המוסדיים עוצרים את עופר ינאי

הגופים המוסדיים אמונים על הכסף שלנו. אלה המשכורות, הפנסיות והחסכונות של כולנו שהם מפזרים בנדיבות ברחבי שוק ההון והנדל"ן. ולכן, כשפה ושם הם מראים שהם לא רק ניצבים בהצגה, אלא גם מנהלים אותה בפועל, מדובר בבשורה.

הדוגמה הטרייה היא ההחלטה של בעלי המניות שלא לאשר את תנאי העסקת מנכ"ל נופר אנרג'י החדש, עמי לנדאו. רוב של 52% מול 48% בעלי מניות החליט לדחות את התנאים המשונמכים שהציעה נופר בהשוואה להצעה המקורית (שגם לה הם התנגדו), שכללו חוזה מתוקן שמחק מענק חתימה אוטומטי בסך 2 מיליון שקל וקבע יעדים גבוהים יותר לקבלת חבילת המניות העתידית. בתגובה, לנדאו החליט שהוא לא ינסה מחדש ופרש מהחברה לפני שהחל לנהל אותה.

ומבלי חלילה לפקפק ביכולותיו של האיש, בעל שליטה דומיננטי כמו עופר ינאי קיבל תזכורת חשובה שהוא לא לבד על המגרש.

בלתי־מספיק: טראמפ מסכן את ה־DNA שעיצב את אמריקה

בטווח הקצר, ברור לגמרי שחומות גבוהות מגבילות כניסה ותעסוקה של מהגרים, ומסייעות למשק המקומי ואנשיו לפרוח. רוצה לקחת עובד זר? תחשוב פעמיים (או תשלם כפליים).

אלא שבטווח הבינוני והארוך, אלה שחשובים פי כמה למדינה ולכלכלה (לא בטוח שגם לפוליטיקאים), מדובר במשחק באש. כניסת אנשים וידע, הגעה של מהגרים שבאים עם שפע של אמביציה לשרוד ולהצליח, היא המפתח הכי שכיח לשגשוג של מדינות. תראו מה עשו היהודים, למשל, למדינות אליהן הגיעו במאות השנים האחרונות. תסתכלו על סונדאר פיצ'אי וסאטיה נאדלה, למשל, מנכ"לים של שתי חברות קטנטנות בשם גוגל ומיקרוסופט, שנולדו שניהם בהודו. ובכלל, מהי אמריקה ללא מהגריה?

ולכן, עוד מוקדם לנתח את ההחלטה של נשיא ארה"ב טראמפ להטיל אגרה של 100 אלף דולר לוויזת עבודה. בכל מקרה, זהו מהלך מאוד מסוכן ל־DNA שעיצב את אמריקה.