נשיא צרפת עמנואל מקרון / צילום: ap, Angelina Katsanis
האם זה משבר פוליטי זמני, או אולי אנחנו מתבוננים במשבר משילות גדול־ממדים, המעמיד בסכנה את יכולתן של ממשלות למשול?
● טראמפ מחכה לנובל - וסוכנויות ההימורים מעריכות: אלה הסיכויים
● המדינה המפתיעה שהיקף הנשק ששלחה לישראל זינק לשיא
אין זה עניין של מה בכך שמשבר כזה מתרחש, כמובן בנסיבות שונות, בשתי דמוקרטיות מרכזיות; במובן היסטורי, שתי הדמוקרטיות המערביות החשובות ביותר: ארה"ב וצרפת.
ועניין הראוי לתשומת לב מיוחדת הוא שהמשבר הזה מעמיק והולך בשתי הדמוקרטיות המערביות היחידות עם שיטת ממשל נשיאותית.
לפנים חשבנו, והרבה מאיתנו עדיין חושבים, ששיטה נשיאותית מניבה הרבה יותר יציבות משיטה פרלמנטרית. המחשבה הזו פִּרנסה ערגה אל השיטה האמריקאית. את סימניה הראשונים היה אפשר למצוא באמריקה הלטינית עוד לפני 200 שנה, כאשר הרפובליקות החדשות, לאחר שהשתחררו מעול ספרד, העתיקו את הדגם החוקתי של ארה"ב. לימים הוא יועתק במקומות נוספים, באסיה ובאפריקה, בשיעורים משתנים ומפוקפקים של הצלחה.
רק ארץ אירופית אחת כוננה שיטה נשיאותית באמצע המאה ה־19, צרפת. אבל היא מיהרה ללמוד על בשרה שנשיאות חזקה עלולה להיות קרש קפיצה לדיקטטורה. הנשיא הנבחר הראשון שלה, ב־1848, הפך את עצמו לקיסר ארבע שנים אחר כך.
כאשר צרפת נחלצה מידיו לאחר תבוסה צבאית איומה, היא אימצה, לאחר היסוסים, שיטה פרלמנטרית. ב־90 השנה הבאות, לא כולל הכיבוש הנאצי, היו לה כמעט 130 ממשלות. באחרית ימיה של השיטה הזו, תוחלת החיים של ממשלה צרפתית עמדה בממוצע על שישה חודשים.
ב־1958, שארל דה גול שכנע את הצרפתים להעניק לו כוח כמעט בלתי מוגבל באמצעות נשיאות ביצועית. אבל הוא זרע את זרע הפורענות. בניגוד לשיטה האמריקאית, החוקה שדה גול יילד כללה את כהונת ראש הממשלה, והצריכה רוב פרלמנטרי. דה גול הניח שרוב כזה יהיה תוצאה טבעית של נשיאותו. ואמנם, במשך 25 שנה זה היה מצב העניינים.
מעט מעט ההנחה הזו התחילה להתערער. שלוש פעמים, בין 1986 ל־1997, נשיאים איבדו את הרוב הפרלמנטרי שלהם, ונאלצו למנות ראשי ממשלה מן האופוזיציה. צרפת התנסתה ב־cohabitation, או 'מגורים משותפים'. היא גילתה שלראשי ממשלה יש כוח משלהם, והם אינם חייבים לציית להוראות הנשיא, אם הם אינם שייכים למפלגתו.
בלי רוב פרלמנטרי, ממשלה אינה יכולה להעביר תקציב, ובלי תקציב אין טעם בקיומה. זה מה שחזר וקרה לעמנואל מקרון מאז שגה בקיץ 2024, כאשר פיזר את הפרלמנט קודם זמנו. מאז תחילת השנה שעברה היו לו ארבעה ראשי ממשלה. איש מהם לא הצליח לגייס רוב פרלמנטרי. שניים הובסו בהצבעות אמון. הרביעי, זה הנוכחי, התפטר חודש ופחות לאחר שהנשיא מינה אותו, רק שעות אחדות לאחר שהודיע על הרכב ממשלתו, ולפני שלאופוזיציה ניתנה ההזדמנות להביס אותו בהצבעת אמון.
רוב מיוחס
רוב פרלמנטרי, או קונגרסיאלי, נחוץ כמובן גם לחקיקה בארה"ב. אבל הנשיא אינו תלוי בו לעצם כהונתו. אין הצבעות אמון בקונגרס, אם כי בית הנבחרים יכול להעמיד את הנשיא ואת כל אחד משרי ממשלתו למשפט הדחה במליאת הסנאט.
עם זאת, בשיטה האמריקאית, במקרים מסוימים אין די ברוב פרלמנטרי פשוט. לרפובליקאים אמנם יש רוב קטן בשני בתי הקונגרס, והוא מספיק לחקיקה ולאישור מינויים בכירים. אבל אין הוא מספיק כדי להתגבר על טכסיס פרלמנטרי, פיליבסטר, המאפשר לכל סנאטור לנאום ללא הגבלת זמן, ולשתק בזה את תהליך החקיקה. כדי לסיים פיליבסטר נחוץ רוב מיוחס של 60 מתוך מאה סנאטורים.
לוח הזמנים של הקונגרס מחייב את שני בתיו להעביר 12 'חוקי הקצאה' לתקצוב הממשלה לפני סוף שנת הכספים. בארה"ב היא מסתיימת ב־30 בספטמבר. הקונגרס מתקשה בדרך כלל לעמוד בלוח הזמנים הזה, אבל שתי המפלגות מתעשתות ברגע האחרון, ומאריכות את מימון הממשלה לתקופה מוגבלת.
משמעות אי־ההצלחה להאריך היא פשוטה: החוק מחייב להוציא את רוב עובדי המדינה לחופשה עד שיתחדש המימון. חלק קטן של העובדים, הנחשבים ל'חיוניים', מוסיפים לעבוד ללא תשלום. זה נוגע כמובן לשירותי הביטחון וגם למקצועות כמו פקחי טיסה.
ב־30 השנה האחרונות, מפלגות אופוזיציה התחילו לסכל מפעם לפעם את המימון הזמני, בדרך כלל כדי להשיג ויתורים של נשיא מן המפלגה היריבה. הרפובליקאים רוצים בדרך כלל קיצוצי תקציב, הדמוקרטים רוצים את ההיפך (כל זה בדרגה ניכרת של פישוט).
הפרמיות יוכפלו
כך ארה"ב נפלה אל המלכודת הנוכחית. משרדי הממשלה הושבתו החל מ־1 באוקטובר, וההשבתה נכנסה כבר אל השבוע השני שלה.
הדמוקרטים, המחזיקים ב־48 ממאה מושבי הסנאט, דורשים כי הרפובליקאים יאריכו סובסידיות בריאות, אשר הוענקו באופן זמני בזמן משבר הקורונה. הן נועדו לפקוע בסוף השנה. בהיעדר סובסידיות, יוכפלו הפרמיות על ביטוח הבריאות (שאינו מוענק אוטומטית). הנשיא ומפלגתו מסרבים להאריך, אף כי ברור שבין הנפגעים מהתייקרות הפרמיות יהיו מיליוני מצביעים רפובליקאיים בעלי אמצעים מוגבלים.
הנכונות לפשרה בוושינגטון מוגבלת מאוד, בנסיבות של קיטוב פוליטי היסטורי, כאשר הנשיא משגר צבא אל חוצותיהן של ערים גדולות בשליטה דמוקרטית.
הנשיא יוצק שמן על המדורה כאשר הוא מסרב להבטיח שעובדי הממשלה המושבתים בעל כורחם יקבלו את שכר ההשבתה, כפי שקיבלו בהשבתות קודמות. הוא גם משתעשע ברעיון של פיטורי עובדים המועסקים ב"משרדים דמוקרטיים", כמו למשל משרדים העוסקים באיכות הסביבה. מכל רחבי ארה"ב באות ידיעות על פקחי טיסה שחדלו להופיע לעבודה, אף כי הם מוגדרים 'חיוניים'.
נראה כי כל זמן שהבורסה אינה מתרגשת, טראמפ ימשוך בכתפיו. אי הסכמה שוררת בין משקיפים מי משתי המפלגות תשלם מחיר כבד יותר על ההשבתה.
'הרפובליקה השישית'?
בצרפת אין לאיש ספק מי ישלם את המחיר הכבד ביותר על שיתוק הממשלה: הנשיא מקרון. תקופת כהונתו אמנם תסתיים רק בקיץ 2027. אבל הלחץ עליו לפזר את הפרלמנט כבד מנשוא. מתחיל להסתמן גם לחץ, אפילו מצד בעלי בריתו, שהוא עצמו יתפטר.
האמריקאים לא שינו את נוסחת הממשל שלהם מאז שאימצו את חוקתם, ב־1787. הצרפתים לעומת זאת לא חדלו לשנות מאז מהפכתם, ב־1789: שלוש מלוכות, חמש רפובליקות, שתי קיסרויות ודיקטטורה פשיסטית אחת. צרפת אולי תגיע למסקנה שהגיע הזמן ל'רפובליקה שישית', פרלמנטרית, ללא נשיא חזק. אבל זה לא יקרה אם מפלגה אחת, כנראה זו של הימין הקיצוני, תנצח ב־2027 הן בבחירות לנשיאות והן בבחירות לפרלמנט.
בארה"ב, משבר המשילות עשוי להתעצם בבחירות אמצע הקדנציה בעוד שנה, אם הדמוקרטים ישתלטו לפחות על אחד משני בתי הקונגרס.
כאשר דמוקרטיה מניבה שיתוק ומשבר נצחי, היא מאותתת לאזרחיה, שאולי אפשר גם בלעדיה.
רשימות קודמות ב־yoavkarny.com וב־sebolg-https://tinyurl.com/karny
ציוצים (באנגלית) ב־twitter.com/YoavKarny ציוצים בעברית @KavHamashve