דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית / צילום: ap, Michael Perez
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, צפוי להגיע ביום ראשון הקרוב לישראל ולנאום בכנסת. מדובר במעמד היסטורי שקרה רק שלוש פעמים בעבר. מי היו נשיאי ארה"ב שזכו לכבוד הזה מהפרלמנט הישראלי, ומה הביא אותם אל דוכן המליאה? המשרוקית של גלובס חזרה לאותם רגעים חגיגיים.
● היכונו לשער דולר של 3 שקלים: עד לאן יתחזק המטבע הישראלי
● כותרות ראשיות מסעודיה ועד וושינגטון: איך מסקרים בעולם את ההסכם ההיסטורי?
גי'מי קרטר
תאריך הנאום: 12 במרץ 1979
נסיבות הביקור: בספטמבר 1978, נחתמו בוועידת קמפ־דייוויד הסכמי מסגרת לשלום בין ישראל למצרים. חותמי ההסכם היו נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר, נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין. מהמעמד החגיגי יצאה בשורה: תוך שלושה חודשים יש להגיע לחתימת הסכם שלום.
הבעיה שהשיחות נקלעו למבוי סתום. לכן, קרטר הטריח עצמו לקהיר ולירושלים כדי להניע את המשא ומתן וליישב את נקודות המחלוקת שעוד נשארו. בישראל, קרטר ורעייתו ביקרו במשכן הנשיא בירושלים, במוסד יד ושם ובקברי הרצל וז'בוטינסקי בהר הרצל, והשתתפו בתפילת יום ראשון בכנסייה הסקוטית בירושלים. רוזלין קרטר ביקרה במרכז קליטה. בערב השתתפו קרטר ואשתו בארוחת ערב ממלכתית במשכן הכנסת בהשתתפות 500 מוזמנים. למחרת, יום צאתו מישראל, נאם קרטר במליאת הכנסת, וביקר בהיכל הספר במוזיאון ישראל.
להשלמת התמונה, נגיד רק ששבועיים לאחר נאום קרטר בכנסת, מדשאות הבית הלבן אירחו את בגין וסאדאת לטקס החתימה על חוזה השלום בין ישראל למצרים.
מה נאמר בנאום: "ההסכם בין ישראל למצרים, שאנו מקווים להציגו בפניכם לאישורכם, טומן בחובו הבטחה להיות אבן הפינה של מבנה שלום מקיף עבור האזור כולו. כולנו מכירים בעובדה, כי מבנה זה לא יהיה מושלם עד אשר יורחב השלום ויכלול את כל העמים, אשר היו מעורבים בסכסוך.
"השלום במזרח-התיכון, אשר כלל תמיד את בטחון האזור כולו, הפך בשבועות האחרונים לנושא חשוב ודחוף עוד יותר. בטחונה של ישראל טמון לא רק בדרך שבה ישפיעו המגעים על המצב בגבולותיכם, אלא גם כיצד ישפיעו על הכוחות היציבים והמתונים שמעבר לגבולותיכם. אני משוכנע, שאין דבר שיכול לטווח ארוך לעשות יותר למען יצירת אווירה מכניסת אורחים עבור אותם כוחות רחוקים מאשר שלום צודק בין ישראל למצרים. סכנות השלום ביניכם לבין שכניכם המצריים הן ממשיות, אולם ארה"ב מוכנה לצמצם כל סכנה ולאזן אותה במסגרת כוחה והשפעתה...
"אנו יודעים עד כמה דואגת ישראל, שמא מחיר השלום יהיה החרפת המצב הכלכלי, שהוא בלאו הכי קשה, ויחריף עוד יותר את בעיית העמידה בדרישות הבטחון של מדינתכם. אולם, במסגרת שלום אנו מוכנים לדאוג לכך, שיחסיה הכלכליים והצבאיים של ישראל עם ארה"ב יעטו ממד חדש, חזק ורב-משמעות יותר מבעבר".
ביל קלינטון
תאריך הנאום: 27 באוקטובר 1994
נסיבות הביקור: מיד לאחר חתימת הסכם השלום עם ירדן, קלינטון הגיע לישראל לביקורו הראשון מתוך ארבעה. במהלך הביקור, קלינטון סייר ביד ושם ונשא דברים על דוכן מליאת הכנסת.
מה נאמר בנאום: "כשם שאנו עוזרים לכם להתגבר על סיכוני השלום, אנחנו גם עוזרים לכם לבנות שלום שיביא אתו את ההגנה ואת הביטחון שישראל ראויה להם. שלום זה חייב להיות אמיתי, מבוסס על מחויבות חוזית ישירה בין הצדדים, לא כפויה מבחוץ. הוא צריך להיות בטוח. ישראל צריכה להיות תמיד מסוגלת להגן על עצמה בכוחות עצמה. והוא חייב להיות גם שלום כולל ומקיף. עבדנו קשה כדי לסיים את החרם הערבי והצלחנו בכך במידה מסוימת, אבל לא נפסיק עד שהחרם יוסר במלואו.
"יש חוזה שלום עם ירדן והסכם עם אש"ף, אבל עלינו להמשיך לפעול עד שסוריה ולבנון יסגרו את מעגל המדינות שהצטרפו לשלום, ושאר המדינות הערביות יגיעו לנורמליזציה ביחסיהן עם ישראל... כפי שצעדנו אתכם מקמפ־דייוויד עד לערבה כדי להביא שלום וביטחון לבני עמכם, כך נצעד אתכם גם בדרך לדמשק למען השגת שלום עם ביטחון... כל עוד יהודים נרצחים רק כיוון שהם יהודים או רק כיוון שהם אזרחי ישראל, מכת האנטישמיות ממשיכה להתקיים ואנחנו חייבים להתייצב נגדה. אנחנו חייבים להתייצב נגד הטרור באותה נחישות שבה אנחנו מתייצבים בעד השלום, שכן כל עוד לא יבוא הקץ לטרור, לא יהיה שלום. כוחות הטרור והקיצוניות עדיין מאיימים על כולנו".
ג'ורג' וו. בוש
תאריך הנאום: 15 במאי 2008
נסיבות הביקור: בוש ביקר בישראל פעמיים. הביקור הראשון שלו נערך בינואר 2008, במטרה לקדם את המשא ומתן לשלום בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית, לאחר ועידת אנאפוליס שהתקיימה מספר חודשים לפני כן. במאי 2008, חמישה חודשים אחרי ביקורו הראשון, חזר בוש לישראל - הפעם, כדי לציין את חגיגות יום העצמאות השישים של המדינה.
אבל ייתכן שנלוותה לביקור גם מטרה פחות חגיגית. לפי דיווחים בתקשורת, כשבוש שהה בישראל, הוא נפגש לשיחה סגורה עם ראש הממשלה אהוד אולמרט ועם שר הביטחון אהוד ברק - והביע התנגדות נחרצת לתקיפה ישראלית באיראן.
מה נאמר בנאום: " המלחמה נגד הטרור והקיצוניות היא האתגר המכונן של תקופתנו; אין מדובר רק בהתנגשות של צבאות. מדובר בהתנגשות של חזונות, במאבק אידיאולוגי גדול. מצד אחד אלה המגינים על אידיאלים של צדק ושל כבוד באמצעות ההיגיון הבריא והאמת, ומהצד האחר אלה שחזונם הוא צרות מוחין, אכזריות והשגת שליטה באמצעות רצח, הסתה, הפחדה והפצת שקרים. מאבק זה מתנהל בטכנולוגיה של המאה ה־21 אולם לב המאבק הוא למעשה הקרב עתיק היומין בין טוב ורע....
"יש הסבורים שעלינו לשאת ולתת עם הטרוריסטים ועם הקיצוניים כאילו קיים איזה טיעון מתוחכם אשר ישכנע אותם שהם פשוט פעלו באופן שגוי. אנו שמענו את האשליה האווילית הזאת כבר בעבר... יש הטוענים שלו ניתקה ארה"ב את קשריה עם ישראל, כל בעיותינו במזרח התיכון היו נעלמות. זהו טיעון שחוק, המתבסס על התעמולה של אויבינו, אויבי השלום, ואמריקה פוסלת מן היסוד את הטיעון הזה.
"אוכלוסייתה של מדינת ישראל היא אולי רק מעל לשבעה מיליונים, אבל כאשר מדובר בטרור ובמלחמה ברשע, מדובר ב־307 מיליון בני אדם משום שארה"ב תומכת בכם. ארה"ב תומכת בכם כשמדובר בהריסת מערך ארגוני הטרור ובסירוב לתת מקלט לקיצונים; אמריקה תומכת בכם כשמדובר בהתנגדות נחושה לשאיפות ההתחמשות הגרעינית של אירן. אם נאפשר למדינה זו, התומכת בטרור, להחזיק בנשק הקטלני ביותר בעולם - הרי שתהיה זאת בגידה בדורות הבאים. למען השלום, אל לעולם לאפשר לאירן להחזיק בנשק גרעיני".