לפני כמה חודשים התייצב ד', שחגג לאחרונה 25, במשרדה של עורכת הדין יהודית מייזלס עם בקשה מפתיעה: "אני רוצה לערוך צוואה. אני משרת בעזה ולא יודע מה יהיה". למרות גילו הצעיר, ד', שהתייתם מאביו, ירש רכוש וגם צבר בעצמו נכסים משמעותיים - בעיקר סכום נכבד שהרוויח במטבעות קריפטו - והיה לו חשוב "לא להשאיר דברים פתוחים".
● ראיון | "אנחנו בדרך למסדרון כלכלי מהודו ועד למזרח התיכון. זו בוננזה לעזה"
● דגמי טילים וכניסה לרוסים בלבד: האמת מאחורי המגה-ריזורט של קים ג'ונג און
● ראיון | "אם טראמפ לא ישים את כובד משקלו, יש סיכוי סביר שזה ייגמר בעסקת חטופים בלבד"
"הוא דיבר כמי שרואה את המוות לנגד עיניו", משתפת מייזלס, המתמחה בדיני משפחה, צוואות וירושות. לדבריה, מאז 7 באוקטובר חלה עלייה דרמטית של יותר מ־40% בפניות, לצד ירידה משמעותית בגילם של עורכי הצוואות. גם פרופיל האנשים שפונים להסדיר את ענייני הירושה השתנה. "לפני כן הייתי פוגשת או אנשים מבוגרים מאוד או כאלה שמצויים בסכסוך גירושים והיה חשוב להם להסדיר גם את הצוואות. עכשיו פונים אליי בשוטף אנשים בשנות ה־30 לחייהם".
לא מזמן נכנס אל משרדה של מייזלס זוג צעיר. מלבד הסדרת הרכוש היה להם חשוב לדאוג לטיפול בשתי בנותיהם הקטנות. "הם גרו קרוב לגבול בדרום, ולמרות שהתקרבו למרכז בעקבות האירועים, מאז 7 באוקטובר הם חיים בחרדה קיומית. המחשבות על מה יכול היה לקרות להם לא מניחות", מספרת מייזלס. "הסברתי להם שאפשר לכתוב את זה בצוואה, אבל אין התחייבות של 100% שאכן יכבדו את זה. בשונה מרכוש, בסופו של דבר בתי המשפט מכריעים בהתאם לטובת הילד והמלצות הרווחה. זה פרופיל של משפחה צעירה שפעם לא היינו רואים בכלל".
"כבר לא חשים בלתי מנוצחים, מדברים על המוות"
המקרים הללו הופכים נפוצים יותר ויותר, גם עבור משפחות שלא בהכרח נמצאות בסיכון. "קרה משהו טראומטי ברמה לאומית. לפני כן כאילו חשבנו שנחיה לנצח, והיה דיסוננס גדול בין העובדה שאנחנו במדינה שתמיד יש בה סכנה כלשהי לבין התחושה שאנחנו כציבור לכאורה בלתי מנוצחים. זה לא מרגיש ככה עכשיו. אנשים פתאום התחילו לדבר הרבה יותר על אפשרות של מוות".
גם עו"ד אטי אברהמי מזהה את התופעה. "אני עורכת הרבה יותר צוואות בשנתיים האחרונות, בערך 30% יותר מהתקופה שלפני המלחמה, והגיל בהחלט ירד", מספרת אברהמי, בעלת משרד לדיני משפחה, צוואה וירושה, העברה בין־דורית ומקרקעין. "אם בעבר היו לי צוואות שערכתי לבני 60 פלוס, פתאום גם יש לי בני 40. שלשום עשיתי צוואה למישהי בת 35. רובם מעידים שהרצון נולד על רקע המלחמה".
גם הטרמינולוגיה סביב עריכת הצוואות השתנתה. "אם פעם הרצון המרכזי היה להסדיר את חלוקת הנכסים בגיל מבוגר, אז היום כל הזמן חוזרים על אמירות כמו 'את יודעת, זה הימים האלה', 'החיים כבר לא ברורים', 'אף אחד לא יודע מה יקרה מחר'. אלה משפטים שאני שומעת הרבה יותר מאז פרוץ המלחמה. הלא נודע נמצא ברקע".
תחושת אי־הוודאות הזאת ביקרה בבתיהם של ישראלים רבים בשנתיים האחרונות, ואצל אלה שחוו ודאות כואבת היא שינתה את התפיסה. לא מעט אלמנות והורים שכולים פקדו את משרדי עורכי הדין כדי לערוך צוואות ולייצר ודאות כלשהי עבור מי שנשארו מאחור, התלויים בהם. "בימים האחרונים ערכתי צוואות לשתי אלמנות מלחמה שקיבלו את ההחלטה בגלל מותו של בן הזוג", משתפת אברהמי. "לבעל לא הייתה צוואה, אז הן נדרשו להוציא צו ירושה, והילדים קטינים".
אדם שנפטר בגיל צעיר ויש לו ילדים שהם קטינים אבל לא ערך צוואה, בן או בת הזוג שלו יירשו 50% מהעיזבון, ואת 50% הנותרים יירשו הילדים. למעשה, ההורה שנותר הופך במצב כזה לשותף בנכסים עם ילדיו הקטינים, שלא כשירים משפטית לקבל החלטות בנוגע לרכוש בעצמם. לכן נדרש אישור מרשויות המדינה בכל פעם שבן הזוג רוצה לבצע פעולות משפטיות שונות, כמו למכור רכב או דירה.
ח', קצין מילואים בן 36, ביקש למנוע בדיוק מצב כזה, במקרה שבו חלילה לא ישוב מהקרב. "הוא אמר לי 'מי יודע אם אני חוזר מחר מעזה, ואני לא רוצה להשאיר את אשתי, שתהיה שותפה של הילדים הקטינים ותצטרך לבקש אישורים על כל דבר שהיא רוצה לעשות ברכוש. אני רוצה שיהיה לה נוח לנהל את הרכוש'", מספרת עו"ד אברהמי.
"זה לא גל של צוואות מלחמה, אנחנו בצונאמי"
"אם עד המלחמה היה צריך להכניס למודעות של אנשים את העובדה שכדאי לערוך צוואה עם כל מיני הסברים, הרצאות ושכנועים, פתאום המלחמה התהפכה לכולם על הפנים והמחשבה שלא נהיה פה עד 120 התפרצה בדלת", אומר עו"ד מיכאל הוכהויזר, מומחה בעריכת צוואות, ייפוי־כוח מתמשך והסכמי ממון. "זו לא מגמה שהתרחשה רק בזמן חרבות ברזל, ראינו עלייה בביקוש לצוואות גם במלחמה עם איראן וגם עם כל הטילים מתימן. בהתחלה כל גל כזה הביא את גל הצוואות שלו, אבל עכשיו זה כבר לא גל, אנחנו בצונאמי אחד גדול".
כשלקוחות נכנסים למשרדו של הוכהויזר ומבקשים לערוך צוואה הוא תמיד שואל אותם: למה עכשיו? אם פעם הם נהגו לענות "אנחנו כבר לא צעירים", היום התשובות כבר לא נכרכות בגיל, ונוגעות כמעט תמיד ישירות למציאות המורכבת בישראל. "זו סיבה שלא שמעתי לפני שנתיים. הם אומרים: יו ניים איט, מאיפה נקבל את זה? מתימן, מאיראן, מלבנון, מעזה? פיגועים, תאונות דרכים, מחלות ואפילו טילים תמיד היו, אבל פתאום המציאות שהתרגלנו אליה התערערה ואנשים מבינים שלא בטוח שנצא בבוקר מהבית ונחזור אליו כשהוא באותו המצב. הפחד שולט".
יום אחד, כששאל הוכהויזר את השאלה הקבועה שלו, קיבל תשובה לא צפויה: "אנחנו קרובים למשפחת חטופים". בימים שבאו אחר כך הוא מעיד שהתקשה לתפקד. "חשבתי שכבר שמעתי וראיתי הכול, ערכתי צוואות מורכבות ועם סיפורים קשים מאחוריהן. מאז משפחות רבות שקשורות באופן כזה או אחר לחטופים ערכו צוואות".
גל הצוואות שהולידה המלחמה התרחש גם בעידוד הצבא. "הצבא מעודד מילואימניקים וחיילים בעלי משפחות לכתוב 'מכתב' כשהם נכנסים לעזה, אך בפועל הכוונה לצוואה", מספר הוכהויזר. "לא מדובר בצוואה רוחנית או מכתב פרידה, אלא בצוואה שתטפל משפטית בסוגיות שהמשפחות עלולות להיקלע אליהן אם הם לא חוזרים. רבים באים ואומרים לי: אמרו לנו בצבא שכדאי להסדיר עניינים".
הצוואות של ההייטקיסטים ומתעשרי קריפטו
התפיסה כי צוואות הן משהו שצריך לחשוב עליו רק בגיל מבוגר השתנתה בקרב רבים מהציבור. "מגיעים אליי אנשים בני 45-40, שהספיקו לעשות משהו בחיים וטיפה לצבור הון, אם זה דירה או מעבר לזה, וכבר מדברים על איך לחלק את הרכוש לפני המוות - למרות שהם עוד בשיא העשייה וברור שיצברו נכסים נוספים", אומר הוכהויזר. "חלק מגיעים לערוך צוואה מתוך פחד, ואחרים כי הם מסתכלים על המציאות בעיניים מפוכחות יותר".
"פעם היה מאוד נפוץ שמגיעים אלינו לערוך צוואה רק עם שערות לבנות", מוסיף עו"ד אוהד הופמן, שותף במשרד הופמן ופרידנברג, המתמחה בענייני ירושה ומשפחה. לדבריו, המלחמה אמנם עוררה את המודעות לנושא, אבל גם מי שלא היה לו מפגש קרוב עם המוות בשנתיים האלה, הבין את החשיבות. "הגיעו אלינו כמה הייטקיסטים שעשו מכה יפה והבינו שהם צריכים לנהל את הכסף. אז הם עורכים גם הסכמי ממון וגם צוואות", הוא מספר.
ויש גם את מתעשרי הקריפטו. "ברגע שאתה הופך מסטודנט תפרן שעובד במלצרות למישהו עם נכסים, שצריך גם לנהל חיי משפחה, אז אתה מודע יותר לנושא. פעם אדם בן 45 היה בעל מניה באגד במקרה הטוב, היום יש כאלה בגיל הזה שכבר השקיעו במניות של אנבידיה או קנו איזה שלושה ביטקוין, ופתאום מוצאים עצמם עם הרבה מאוד כסף".
ד"ר יעל פוזננסקי, סגנית ראש המחלקה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית אחווה, מאירה פן נוסף שקשור למגמת ירידת גיל הצוואות. "7 באוקטובר זה חלק מהסיפור אבל לא כולו. ירידת הגיל קשורה גם לעלייה בשיעור הגירושים. יש עלייה מאוד גדולה בתיקי גישור בהליכי גירושים, ואחד הדברים שהמגשרים אומרים לזוגות הוא שחלק מהאחריות ההורית היא לא להשאיר אחרינו בלגן. אין ערובה לגבי העתיד, ולכן הם מעודדים את המתגרשים לכתוב צוואות. אנשים חוזרים מגישור ואומרים: המגשר אמר לנו לכתוב צוואה, אבל אני בן 30. כאילו באיזה קטע? ואז מתחיל דיבור על זה. זה מעלה מודעות".
גידול של 70% בצוואות מתחת לגיל 50
העלייה במספר הצוואות ניכרת בשנתיים האחרונות כאמור, אך על שיעור העלייה המדויק לא ניתן לעמוד. הסיבה: כיום אין חובה חוקית ליידע שום גורם על עריכת צוואה, אין חובה לאשר אותה בבית המשפט ולא להגיש (להפקיד) אותה לאפוטרופוס הכללי והממונה על ענייני הירושה במשרד המשפטים. התוצאה: אין מאגר שיכול לתת תמונה מדויקת של מספר הצוואות הנערכות בישראל.
אדם יכול לכתוב צוואה ולהשאיר אותה במגירה, בלי שאף אחד ידע ממנה, והיא עדיין תהיה תקפה (ראו מסגרת). אבל לדברי עו"ד בן ציון פיגלסון, האפוטרופוס הכללי והממונה על ענייני הירושה, מגמת העלייה ברורה וחדה, גם על פי הנתונים במשרדו. "בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה מתמשכת בהיקף הצוואות שמופקדות אצל האפוטרופוס הכללי. מגמה זו התעצמה מאז פרוץ המלחמה, והיא משקפת את המודעות ההולכת וגוברת בציבור לחשיבות התכנון המשפטי והמשפחתי בפרט בתקופה זו".
המודעות במקרה הזה מתבטאת בעלייה בהפקדות של צוואות בשנתיים האחרונות, בהשוואה לתקופה שקדמה למלחמה. בין 7 באוקטובר 2022 ל־6 באוקטובר 2023 הופקדו אצל רשם הירושה 12,694 צוואות, ואילו בתקופה המקבילה שלאחר תחילת המלחמה (7 באוקטובר 2023 עד 6 באוקטובר 2024) עלה מספר ההפקדות ל־13,276. מאז אוקטובר 2024 ועד היום הופקדו 16,713 צוואות - גידול של כ־32% ביחס לשנה שלפני המלחמה.
"הגידול בהפקדת צוואות עוד בחיים נובע גם מהפחתת הביורוקרטיה", מוסיף עו"ד פיגלסון. "היום מתאפשר להפקיד צוואה מכל מקום באופן מקוון בקלות. נוסף על כך, מ־2025 ניתן להפקיד צוואה כל חמש שנים בחינם, כדי לעודד את הציבור להפקיד צוואות באפוטרופוס הכללי. לצד זאת, פיתחנו הליך מותאם למשפחות החללים והנרצחים במלחמה, שמאפשר מתן מענה מהיר ומכבד".
עד כה הוגשו 1,938 בקשות בענייני עיזבונות חללים ונרצחים, מתוכן 1,840 בקשות לצו ירושה במקרים שבהם לא נערכה צוואה ו־98 בקשות לקיום צוואה שהותיר המנוח.
גם מגמת ירידת הגיל של עורכי הצוואות מתועדת בנתוני האפוטרופוס הכללי ורשם הירושות. בשלוש השנים האחרונות נרשמה עלייה עקבית בקרב מצווים מתחת לגיל 50. בעוד בין אוקטובר 2022 לאוקטובר 2023 הופקדו 1,103 צוואות של מצווים מתחת לגיל 50, בין אוקטובר 2023 לאוקטובר 2024 המספר עלה ל־1,656, ובשנה שלאחר מכן נרשמה עלייה נוספת ל־1,872 הפקדות.
"הנתונים מלמדים על גידול של כ־70% בתוך שלוש שנים בהפקדות צוואות של אנשים מתחת לגיל 50", אומר עו"ד פיגלסון.
"למה שמנכ"ל בן 45 ייערך למצב שבו הוא לא כשיר?"
הגידול במסמכים משפטיים הקשורים לתא המשפחתי לא נרשם רק בתחום עריכת הצוואות. עורכי דין בתחום דיני המשפחה מספרים שנרשמה עלייה משמעותית בשנתיים האחרונות גם בעריכת "מסמך הבעת רצון", "ייפוי־כוח מתמשך" והנחיות בנוגע ל"שאיבת זרע מהמת".
"'הבעת רצון' זה מסמך שהורים לילדים קטינים או לילדים לא כשירים עורכים ובו הם קובעים מי היו רוצים שיהיה האפוטרופוס של הילד שלהם, כשימותו או לא יהיו כשירים לטפל בו. בזה יש עלייה חדה מאוד", אומרת עו"ד אברהמי. "יש לי הרבה אימהות יחידניות שביקשו לערוך מסמך כזה מאז 7 באוקטובר. מסמך הבעת רצון לא מטפל רק בשאלה מה יקרה אחרי פטירה, אלא גם מה יקרה אם אני לא כשירה, אם אני בקומה, או אם אני חטופה. אם בעבר עשיתי פעמיים בשנה 'הבעת רצון', עכשיו אני יכולה להכין פעם בחודש מסמך כזה, ופעמים רבות הוא מלווה גם בצוואה".
גם ייפוי־כוח מתמשך מטפל בסיטואציות שהצוואה לא מטפלת. "בעקבות המלחמה יש יותר בקשות לייפוי־כוח מתמשך שמטפל בתקופה שבה אדם עדיין בחיים, אבל לא כשיר. מתי עשיתי ייפוי־כוח מתמשך לאנשים צעירים? אף פעם. עכשיו אני עושה לא מעט כאלה לאנשים צעירים", מספרת אברהמי. "לאחרונה ערכתי מסמך כזה לזוג בני 45 ו־43. הוא מנכ"ל של איזו חברה מוכרת שרוצה להסדיר מה יקרה אם לא יהיה כשיר. למה שאדם בן 45 יחשוב לעשות ייפוי־כוח מתמשך, למה שהוא יחשוב שהוא פתאום יהיה לא כשיר - אם לא בגלל ענייני מלחמה?".
סיפורה של שי־לי עטרי העלה למודעות את נושא שאיבת הזרע מן המת. בעלה של עטרי, יהב וינר, נרצח במהלך הטבח בכפר עזה. עטרי רצתה להשתמש בזרעו כדי להביא לעולם אח או אחות לבתם שייה בת החודש. בקשתה נענתה, הזיהוי נעשה, אבל בסוף התהליך התברר שלא ניתן להשתמש בזרע. למרות הכול, הזעקה שלה נותרה מהדהדת.
"מאז הגיעו אלינו לא מעט אנשים והשאירו כתב הוראות למצב כזה, גם בנפרד וגם בתוך צוואות", משתפת עו"ד מייזלס. "במקרים בתחום הזה ההמלצה היא להשאיר מסמך נפרד, כי מדובר בהליך שצריך להתבצע בין 24 ל־48 שעות אחרי הפטירה.
"הגיעו אליי מילואימניקים שבאו לערוך מסמכים כאלה, אחד הגיע עם אשתו, וזה היה אירוע לא פשוט רגשית עבור שניהם. אחר הגיע לבד ואמר שהוא מעדיף לא לספר לבת הזוג שלו, שגם כך בחרדה נוראית מהמקומות שהוא משרת בהם".
"הפחד גם משתק אותנו, אבל גם מניע לפעולה"
ד"ר פוזננסקי מסבירה כי ההנעה לעריכת צוואות היא הקצה של הפעולה שמעורר בתוכנו רגש הפחד. "פחד מייצר אצלנו שני דברים מנוגדים בו זמנית: הוא גם מייצר אצלנו הנעה לפעולה - אנחנו מפחדים, אנחנו רצים, אנחנו עושים משהו - והוא גם משתק אותנו ומייצר אצלנו הימנעות מפעולה. הצד של עריכת הצוואות זה הצד של ההנעה לפעולה. מה שעושה את ההבדל בתוך הפחד, בהקשר הזה של הצוואות, בין הנעה לפעולה לבין הימנעות - הוא המודעות והשיח שקיים היום. הסיפורים של האסונות שקורים אלה דברים שהכניסו אנשים למחשבות של 'רגע, אם אני לא אהיה פה מחר, מה יהיה עם הילדים שלי?' וזה הוביל לעשייה".
לדבריה, 7 באוקטובר היה זרז לעיסוק מוגבר של החברה הישראלית במוות. "פתאום קטסטרופות מהדהדות מול העיניים. יש מודעות לעובדה שאנחנו בסיטואציה מאוד מאוד שבירה", היא אומרת. "יש הרבה יותר התעסקות עם השבריריות של החיים, לזה מצטרפות החרדות הכלכליות, יוקר המחיה הגובר, חוסר יציבות - וזה מעורר הרבה מאוד רגשות אצל אנשים".
"לצד זה, היו גם סיפורים שלא קשורים ל־7 באוקטובר שטלטלו את הציבור. היה למשל את הסיפור של המשפחה שעברה את תאונת הרכבל באיטליה והתנהל משפט נוראי על מי יגדל את הילדים, הדודה או הסבים. ההדים בתקשורת הציפו את החשיבות של להסדיר את העניינים שלך בהקדם".
