ג'וליה הארטלי־ברואר / צילום: Reuters, PA Images
"מה שהכי הפתיע אותי - זה כמה שהעם הישראלי מעורר השראה, כמה שהוא חזק ומלא אמונה... זו מדינה שבה מניפים את הדגל בגאווה, שבה צעירים בני 18 לובשים מדים ויוצאים להגן על ארצם. והם לאו דווקא מסכימים עם ממשלתם או על כל אסטרטגיה צבאית. אבל זו דמוקרטיה. זו עוצמה, לא חולשה". כך פתחה העיתונאית הבריטית ג'וליה הארטלי־ברואר החודש את תוכניתה היומית, המשודרת למיליוני צופים ומאזינים בממלכה המאוחדת.
● ראיון | החוקר שמסביר: מה מחפשת אינדונזיה בישראל ומה הסיכוי של חמאס לשרוד
● ראיון | הוא נפגש עם נתניהו לפחות 5 פעמים במהלך המלחמה. למה הוא מודאג מההסכם עם חמאס?
"ממשלות המערב, כמו אצלנו בבריטניה, אוהבות לחשוב שיש להן הרבה מה ללמד את ישראל על מוסר, על איך לנהל מלחמה ואיך להתייחס לאויביה. אבל האמת היא שלישראל יש הרבה יותר מה ללמד אותנו", אמרה.
הארטלי־ברואר היא אחת השדרניות הבולטות והפרובוקטיביות בבריטניה. היא מנחה תוכנית יומית מרכזית ב־TalkRadio וב־TalkTV, כחלק מרשת שמגיעה ליותר משישה מיליון מאזינים בשבוע, מתוכם כ־725 אלף מאזינים רק ברדיו. תוכניתה הפכה לנקודת מחלוקת מרכזית בשיח הציבורי - לעיתים מושכת אלפי תלונות לרשות השידור הבריטית Ofcom. בכך ביססה את מעמדה כדמות תקשורתית בולטת ובלתי מתפשרת. היא עבדה בגרדיאן וכתבה לאורך השנים טורים ב־The Daily Telegraph, ב־The Sun וב־The Spectator.
"ידעתי שזה הפך ויראלי כשהרצוג צייץ תודה"
ביום כיפור האחרון היכה הטרור במנצ'סטר כשמחבל איסלאמי דרס קבוצת הולכי רגל ודקר אנשים מחוץ לבית כנסת במהלך תפילות החג. התוקף, ג'יהאד אל-שמי, נורה למוות על ידי המשטרה בתוך דקות מהאירוע. שני מתפללים, בני 53 ו־66, נרצחו.
לא מעט יהודים בריטים רוצים לעלות לישראל כי הם סבורים שישראל בטוחה יותר למרות המלחמה. את מבינה את זה?
"אני יכולה להבין לגמרי. אני חושבת על הסולידריות והאחווה בקהילה, וגם על התחושה שמה שקרה בגרמניה של שנות ה־30 קורה שוב. זה ניכר בצרפת, באמריקה, בקנדה, בבריטניה.
"אני גרה בצפון לונדון, שם חיה הקהילה היהודית הגדולה ביותר במדינה. אני לא זוכרת ששמעתי על גילויי אנטישמיות כלשהם בשנות ה־80. עכשיו יש הרבה דוגמאות. לפני כמה שנים מספר גברים מוסלמים נסעו בשיירה ונופפו בדגלי פלסטין באזור יהודי וצעקו 'אנחנו הולכים לאנוס את הנשים ואת הבנות שלכם'. למרות שלוחיות הרישוי שלהם צולמו, נדרש למשטרה הרבה זמן להביאם לחקירה ואז לא הוגש נגדם כתב אישום. מנגד, אנשים נכנסו לכלא לשנה בגלל ציוצים ברשת. אם זה לא שלט אדום, גדול ומהבהב שאנחנו בשטח מסוכן, אני לא יודעת מה כן".
מאיפה זה מגיע?
"חלק גדול מהבעיה יובא מבחוץ. לדעתי המוסלמי הממוצע לא רוצה להתערב בפוליטיקה, ועם זאת, אִפשרנו הטפה לאסלאם פוליטי רדיקלי במסגדים שלנו ובבתי ספר. אנשים הפכו רדיקליים ואנחנו ייבאנו אותם במשך כמה דורות עם רגש אנטישמי חזק להפליא".
הארטלי־ברואר חזרה מישראל אך לפני כמה שבועות וסיפרה לקהל שלה כי "כשבבריטניה צעירים אומרים שאין סיבה להילחם עבור ארצם - זה מעורר ענווה לראות צעירים ישראלים גאים כל כך לשרת". על הסכסוך היא אמרה: "לא רק שזהו מאבק ברור בין טוב לרע; מאבק שלא אמור להיות אפילו שמץ של ספק באיזה צד עלינו לעמוד; לא רק שזהו קו החזית של הקרב על הציוויליזציה המערבית מול איום האסלאמו-פשיזם, אלא שכשם שבריטניה הייתה מגדלור במלחמת העולם השנייה - כך ישראל היום היא מגדלור עבור המערב". דבריה הפכו במהרה לוויראליים, בעיקר בישראל אבל לא רק, "ידעתי שזה הפך ויראלי כשהנשיא הרצוג צייץ לי תודה".
מה גרם לך להגיד את הדברים?
"נסענו לישראל. כולנו הסכמנו שהיא שינתה את חיינו. זה היה מתיש רגשית ופיזית. הלכנו לניר עוז ולאתר מסיבת הנובה. זה היה מרגש בצורה מדהימה לפגוש משפחות חטופים. ראיתי את החדר שבו חיילות הוחזקו בשבי ואז נלקחו לעזה. כל הסיור היה מרגש כל כך, מכעיס כל כך, קומם אותי שכל כך הרבה אנשים בעולם, שאמורים לדעת טוב יותר, מכפישים את ישראל על בסיס יומי".
"נעשית עבודה עיתונאית חסרת יושרה"
בתקשורת בבריטניה מציגים אותנו באור שלילי בעקביות, ולא פעם נתפסו בטעויות ובסילופים.
"הופעתי הרבה בתוכניות של ה־BBC, סקיי, ITV וערוץ 4. אני מזועזעת מהסיקור שלהם בנושא. זו עבודה עיתונאית חסרת יושרה. רבים מכתבי המלחמה והעיתונאים הבריטיים והאמריקאיים לא יודעים שטענותיהם על ישראל הן הרבה פעמים שגויות, וזה מוכח".
למה זה כך לדעתך?
"איני יודעת. אני מנסה להתמודד איתם, בשידור ומחוצה לו. זה חלק מנרטיב רווח: בעבר היהודים היו הקורבנות וכעת הפלסטינים נתפסים כקורבנות גדולים יותר. ב'היררכיית הקורבנות' הם נתפסים כצודקים יותר ואז ישראל נתפסת כרעה. 'לרוע מזלכם' יש לכם כיפת ברזל וזה לא הוגן שלא נהרגים אצלכם יותר אנשים כמו אצלם - זו באמת צורת החשיבה של המון אנשים. כאילו אתם אשמים שאתם מצליחים להגן על עצמכם".
לדבריה, "הם יודעים שאין קמפיין ישראלי של רעב המוני או רצח עם, אבל אומרים זאת בכל מקרה כי זה הנרטיב המקובל. זה מה שאתה אומר עכשיו אם אתה אדם טוב. אז עובדות לא חשובות. הרגשות חשובים".
"יש בעיה עצומה בהקשר הזה - אין יותר מקום בבריטניה, ואולי גם באמריקה, שבו יש בסיס עובדתי ניטרלי. אמצעי תקשורת שיגיד פשוט מה בדיוק קרה, כמה אנשים מתו, מהן הראיות לטענה".
בריטניה הכירה בפלסטין כמדינה כדי לפנות לבייס של הלייבור?
"זהו ניסיון כושל לגייס את תמיכת ראש הממשלה קיר סטארמר. זה לא יעבוד, הוא אף פעם לא יהיה די שמאלני ופרו־פלסטיני. עד שג'רמי קורבין, מנהיג הלייבור הקודם, כיהן בתפקיד - יהודים רבים הצביעו ללייבור. אך נוכח מדיניותו והאהדה שקיבל מתומכים אנטישמיים, רבים מהקהילה היהודית נטשו את הלייבור ולא יחזרו. סטארמר לא פונה אליהם בכלל".