הקשר הכלכלי והביטחוני בין קהיר לבייג'ינג מתהדק, נשיא סין שי ג'ינפינג / צילום: Reuters, Tingshu Wang
בשאלת היום שאחרי ברצועת עזה עסקו ועדיין עוסקות מדינות רבות, בהובלת ארה"ב. על השולחן בולטת במיוחד מעורבות קטאר וטורקיה, ששואפות לקחת חלק משמעותי בניהול הרצועה, ולהן אינטרסים כלכליים ומדיניים. מסמכים של האו"ם שהגיעו לידי גלובס מגלים מעורבות כלכלית משמעותית של מדינה נוספת - סין.
● אל הוואקום שנוצר ברצועת עזה נכנסת טורקיה, וזה רע מאוד לישראל
● סין מהמרת שתוכל לנצח במלחמת סחר, והולכת ראש בראש עם טראמפ
בעוד שכלפי חוץ המעצמה מהמזרח שומרת על שתיקה בנוגע לעזה, בייג'ינג מצאה את "הדלת האחורית" שדרכה היא נהנית מהכנסות רבות משיקום רצועת עזה, המוערך בכ־70 מיליארד דולר.
הדברים החלו במכרז שקיים באפריל האחרון משרד שירותי הפרויקטים של האו"ם (UNOPS) למבנים יבילים, שבו חברה סינית זכתה עם הצעה שנמוכה בטווח של 60%-50% מזו של המקום השני. סוגיה מעניינת היא שהזוכה במכרז שבו נדרשה אספקת מבנים יבילים עם חדר מגורים, חדר שינה וחדר מקלחת ושירותים היא חברת "הייקה" מהעיר צ'ינגדאו, שבכלל עוסקת בתחום מוצרי הקירור.
זהו מכרז שהתקיים עוד בתקופה שבה הפסקת אש ושיקום רצועת עזה נראו כחלום רחוק; אבל עכשיו, עם תום המלחמה, התהליך צובר תאוצה.
סין מככבת במכרז
סוכנות הפיתוח של האו"ם (UNDP) קיימה לאחרונה מכרז נוסף ל־45 אלף מבנים יבילים למגורים. ככלל, פילוח המדינות שמהן הגיעו המשתתפות במכרז מגוון למדי וכולל גם כאלו מאיטליה, בריטניה, סומליה, ירדן וערב הסעודית.
ניכר כי הפערים בין המשתתפות במכרז הם אדירים. חברת "ריטאז'" הפלסטינית הגישה את ההצעה הנמוכה ביותר, על סך כ־152 מיליון דולר, והפער בינה לבין המקום ה־12 עמד על כ־80 מיליון דולר. לצורך ההשוואה "מזמוריה" הישראלית הציעה כ־235 מיליון דולר; "דורצ'ה" הטורקית - כ־257 מיליון דולר; DP וורלד האמירתית - כ־406 מיליון דולר; ו־FTR האמריקאית הציעה כ־507 מיליון דולר.
תוצאות המכרז הועברו למשתתפות השבוע, ומהן עולה כי מתוך 12 ההצעות הנמוכות ביותר היו תשע חברות פלסטיניות (מהן שבע הן הזולות ביותר), שתי חברות מצריות וחברה סינית אחת - שנדונג ווייצ'אנג. אולם, גורם המעורה היטב בהרכב המשתתפות הזרות במכרז מספר לגלובס כי "כל אחת מהחברות הללו, אם פלסטינית ואם מצרית, משתמשת בסחורה סינית".
מעורבותה של סין במכרז באה לצד עמדתה העוינת כלפי ישראל בעת מלחמת חרבות ברזל, ולא רק ברמת ההצהרות הדיפלומטיות. כך למשל, כפי שנחשף בגלובס, ענקית הספנות הסינית "קוסקו" הייתה לחברה הגדולה היחידה שנעתרה לדרישת המורדים החות'ים שלא לפקוד את נמלי ישראל, ובזמן שממשל טראמפ נאבק במשטר האייתוללות - בייג'ינג המשיכה להיות יעד ליותר מ־90% מיצוא הנפט של איראן.
דרך פעולה יצירתית
אז כיצד החברות הסיניות - בין שהן מעורבות בצורה ישירה במכרז ובין שהן פועלות כספקיות מוצרים למשתתפים - מצליחות להרוויח גם כשהן מציעות מחירים נמוכים משמעותית ביחס לאחרות?
התשובה טמונה בסובסידיות הממשלתיות המופלגות של המשטר בבייג'ינג. ממשלת סין מסבסדת לחברות 100% מכלל עלויות הלוגיסטיקה ליצוא עד 2027.
בד בבד, בייג'ינג מסבסדת 40% מעלות הסחורה המיוצאת. כלומר, אם חברה סינית משתתפת במכרז בינלאומי ככלל ובמכרז או"ם ברצועת עזה בפרט, היא יכולה ליהנות מ־40% על חשבון המדינה.
המשטר בראשות שי ג'ינפינג גם דואג להקלה רוחבית מול כל מדינות היעד, שבמסגרתה הממשל משלם תמריץ בסך כ־15% מסך המכסים המוטלים על סחורה סינית ביעד.
שרשרת העבודה הסינית מתאפיינת בגישה יצירתית; היא נתמכת בממשל, שמכסה לחלוטין את עלויות הובלת חומרי הגלם המיובאים לרפובליקה העממית, את עלויות המכונות לעיבוד חומרי הגלם ומענקים נוספים שניתנים לכוח האדם שעובד בתחום.
מודל העבודה הסיני עבור רצועת עזה כולל שילוח של המוצרים מפורקים־לרכיבים למצרים - שם מתבצעת הרכבתם הסופית.
"המלך של מעבר רפיח"
בנקודה זו, לא מדובר רק ביבילים, אלא גם בסחורות אחרות המועברות לרצועה דרך אל־עריש, הכוללות מגוון רחב של חומרי גלם ומוצרים חיוניים. לשם כך, נעזרים הסינים בגורמים מקומיים בעלי השפעה. כך למשל, באחד ממכרזי סוכנות הפיתוח של האו"ם נמנית בין הזוכות גם חברת הבנייה "אבנה סיני", שבעליה הוא איברהים אל־אורגני - מהבכירים שבבדואים תושבי סיני וחברו הקרוב של מחמוד א־סיסי, קצין מודיעין ובנו של הנשיא.
אל־אורגני ישב בכלא המצרי, אבל שוחרר לפני כ־15 שנים - וכיום הוא מהיזמים החזקים ביותר במצרים. לפי "פייננשל טיימס", מי שרצו לאורך שנים להכניס סחורות לרצועת עזה, נדרשו לעבוד עם החברות של אל־אורגני. אל־אורגני גם הרוויח מהימלטם של עזתים מהרצועה עקב המלחמה, ולפי דיווחים שונים גבה 5,000-2,500 דולר עבור כל אדם שרצה לעבור לסיני.
א־סיסי הבן, לפי "מידל איסט מוניטור", היה גורם משמעותי ביותר בהקמת תאגיד "אורגני", שמנהל מערכת יחסים קרובה מאוד עם ארגון שירותי הפרויקטים הלאומי של מצרים ועם מינהל ההנדסה של הצבא.
הדבר בא לידי ביטוי, למשל, בכך שהמשימה לשדרוג מתחם מעבר רפיח הופקדה על "אבנה סיני" בתקופה שבה מצרים הייתה הפטרון שם. "המלך של מעבר רפיח" היה כינויו של אל־אורגני, כפי שדווח ב"לה מונד" הצרפתי.
בסיכומו של דבר, שלביו הראשונים של שיקום רצועת עזה ממחישים כיצד ישראל מפסידה הכנסות משיקום הרצועה ופיקוח עליה - זאת בעת שסין מרוויחה מהדבר בהיבטים רבים. כמו כן, הם מעידים על שיתוף הפעולה האדוק בין משטר א־סיסי ובייג'ינג שבא לידי ביטוי הן בתרגילים צבאיים משותפים והן בהיותה של סין מקור של 30%-40% מההשקעות הזרות במצרים.