אלן דבנששון / צילום: באדיבות Arbox
אישי: בן 35, נשוי + 2, גר בהוד השרון
מקצועי: מייסד ומנכ"ל ארבוקס, פלטפורמה לניהול עסקים קטנים
● פורטפוליו | היזם שימכור לכם משכנתא כדי שתקנו דירה בחו"ל
● פורטפוליו | היא למדה משאבי אנוש אבל הרגישה לא שייכת. ואז היא גילתה את שוק ההון
● פורטפוליו | הוא מנהל פעילות ב-25 מדינות אירופיות, ולא מגלה במונית שהוא ישראלי
ילדות ומשפחה: נולדתי באיסטנבול, וכשהייתי בן 7 ההורים החליטו לעלות לארץ. הגענו להוד השרון (שם אני גר עד היום). לא ידעתי מילה בעברית או באנגלית, וביום הראשון בבית הספר המורה שאלה את ההורים שלי: מה אני אמורה לעשות איתו? ביום השני בבית הספר ראיתי ילדים משחקים כדורגל ופשוט נכנסתי, בלי לדבר. החברים מהמשחק הראשון מלווים אותי עד היום, כמעט 30 שנה. אחד מהם הוא רן לב, השותף שלי היום.
צבא: בזכות הידע בטורקית שירתי ב־8200. בפועל מהר מאוד לא היה צורך בטורקית שלי, ובגלל שבתיכון למדתי מדעי המחשב הפכתי לדאטה אנליסט ביחידה. היו סביבי אנשים מדהימים שליוו אותי לאחר מכן בחברות שעבדתי בהם.
תחילת הקריירה: אחרי השחרור עבדתי כמפתח תוכנה בסטארט־אפים Meteo-Logic ו־Libi Software. שנתיים לאחר מכן התחלתי ללמוד לתואר במדעי המחשב וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. בשלהי הלימודים נכנסתי לעבוד בסיילספורס. במהלך כל השנים האלה גם פיתחתי את הטכנולוגיה למיזם הנוכחי.
הטריגר לארבוקס: כשרן ואני השתחררנו מהצבא התאמנו יחד בקרוספיט חמש פעמים בשבוע, וכדי להירשם לאימונים הייתה לנו מערכת נוראה. זה שיגע לנו את המוח. חשבנו איך אנחנו בונים משהו שפותר את זה ומקל על הלקוחות. דיברנו עם הבעלים של המועדון וראינו איך הוא עובד, וזה היה קטסטרופה. היו לו ארבעה אקסלים, סליקה ידנית, בלגן בלידים, ואת האימונים הוא היה בונה בראש ולא כותב בשום מקום. כך צמח הרעיון.
לסגור את החודש בקושי: במשך שלוש שנים שילבתי. בבוקר למדתי באוניברסיטה, אחר כך ישבנו רן ואני על הפיתוח ואז הלכתי לעבודה כדי לשלם שכר דירה. עברנו מלקוח ללקוח כדי לייצר קהל. מימנו את הפיתוח מהכסף שלנו ובקושי סגרנו את החודש. עליתי עשרה ק"ג, כי לא היה לי זמן להתאמן. ב־2017 החלטנו להתמקד רק בפלטפורמה ולעזוב את העבודות שלנו - ומשם זה נסק.
מוצר ומספרים: ארבוקס מפתחת פלטפורמה לניהול עסקים קטנים, מקביעת פגישות ושיעורים, דרך שיווק ומכירות ועד ניהול פיננסי, אוטומציה ותובנות עסקיות. יש לה יותר מ־6,000 לקוחות, שהם עסקים וארגונים, ויותר ממיליון משתמשי קצה בחודש, והיא מעבדת יותר מ־2.5 מיליארד שקל בסליקה בשנה. החברה מעסיקה כ־50 עובדים במטה החברה ברמת גן. בין המשקיעים: קרן Pico Partners של אלי וורטמן, מייסדי איירון סורס תמיר כרמי ותומר בר זאב, נועם לניר ורונן ניר.
רכישות: ביצענו לאחרונה רכישות אסטרטגיות כדי להיכנס לתחומים חדשים - רכישת מערכת "טיפולוג" לניהול מרפאות ואפליקציית "קבענו" לניהול תורים (ב־20 מיליון שקל ובסכום שלא פורסם בהתאמה - אל"ו). אנחנו במו"מ בנוגע לרכישות נוספות כדי לחזק את המקום שלנו בשוק, גם בסגמנטים חדשים וגם בסגמנטים שאנחנו כבר נמצאים בהם. החזון שלנו הוא ליצור אקוסיסטם שמקשר בין כל הלקוחות של העסקים הקטנים והעסקים הקטנים - אפליקציה אחת שממנה אתה גם נרשם ליוגה, גם מזמין מקום במסעדה וגם קובע תור לרופא או לקוסמטיקאית.
כך הכרתי את אשתי: יעל ניהלה מועדון קרוספיט ברעננה, שהיה הלקוח הרביעי שלנו, והיא כעסה עלינו מאוד כי במערכת היו באגים ותקלות. היא רצתה להחליף אותה, אבל הבעלים התעקש שנישאר, אז הלכתי להרגיע אותה. חודש לאחר מכן התחלנו לצאת.
המלחמה כמנוף: בתחילת המלחמה 25% מהחבר'ה שלנו היו במילואים. אני עניתי לטלפונים בשירות לקוחות. הייתה תקופה קשה. גם העסקים שאנחנו עובדים איתם סבלו מאוד. אבל אחרי זמן קצר הגיעה הצמיחה, כי הרבה אנשים נשארו בארץ, ועלה צורך גם ברמה הטיפולית וגם בצורך של אנשים לצאת מהבית.
משפחה בטורקיה: עד 7 באוקטובר היינו מבקרים בטורקיה פעם־פעמיים בשנה. יש לי שם דודים ובני דודים. אבל לצערי מאז אשתי לא מוכנה לנסוע. כל מה שקורה עכשיו ביחסי שתי המדינות מבאס מאוד. גם העבודה של אבא שלי, שעסק ביבוא טכנולוגיות מטורקיה, נפגעה.
השם שלי: תמיד אומרים לי ששם המשפחה שלי מוזר. במקור הוא היה בן ששון, אבל סביב 1920 הכריחו את היהודים בטורקיה להוסיף כל מיני אותיות כדי להעלים את שמות המשפחה היהודיים. אצלנו הוסיפו ד'. את שמי הפרטי קיבלתי כיוון שאבא שלי למד בבית ספר צרפתי באיסטנבול. הוא חשב שזה מגניב לקרוא לי בשם צרפתי למרות שאין לנו שום קשר לשפה ולמדינה.