בית המשפט העליון / צילום: Shutterstock
האם אדם המעוניין להגיש תביעה ייצוגית רשאי להסתייע בגוף עסקי, האמור לגרוף לכיסו חלק מכספי הזכייה, כדי לממן את עלויות התביעה? שלושה חודשים אחרי שבית המשפט המחוזי קבע בפסק דין דרמטי כי התשובה לכך שלילית, וסילק על הסף תביעה ייצוגית שמומנה על־ידי חברה פרטית, המחלוקת בנושא מגיעה לבית המשפט העליון.
● המחוזי ביטל את פסק הדין שהאשים את משרד עורכי הדין עמית, פולק, מטלון בניגוד עניינים
● הם הפסיקו לשלם שכר דירה בגלל ליקויים. מה הכריע בית המשפט?
ערעור שהוגש ביום ראשון לעליון על החלטת המחוזי עשוי להוביל לתקדים משפטי בסוגיה הנפיצה, שטרם נדונה עד היום, ואשר ההכרעה בה תשפיע על הכוח של הציבור לתבוע גופים חזקים במשק.
"99.9% מהתובעים הייצוגיים לא יעמדו ולא יסכימו לעמוד בעול כלכלי כזה", נטען בערעור. "למנוע מהם לקבל מימון מגורם פרטי משמעותו מניעת הגישה שלהם לערכאות".
העליון גם יתבקש להכריע האם הקרנות למימון תביעות ימשיכו לפעול בשוק הייצוגיות, או שזה ייחסם בפניהן, כך שחלק מפעילותן ייגדע.
המקרה שבלב המחלוקת נוגע לתביעה ייצוגית שהגיש עפר פירט ב־2020 נגד החברה האמריקאית מונסנטו (Monsanto), יצרנית קוטל העשבים ראונדאפ. פירט טען כי חשיפה לחומר מגדילה משמעותית את הסיכוי לחלות בסרטן. התביעה כוונה גם נגד חברת באייר הגרמנית, אשר רכשה את מונסנטו ב־2018 תמורת 65 מיליארד דולר, ונגד חברת אדמה, המשווקת את המוצר בישראל.
באוגוסט האחרון החליטה השופטת יסכה רוטנברג מבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד לסלק את התביעה על הסף. הסיבה: היא מומנה על־ידי פירסט ליברה, גוף עסקי בראשות פירט, שהחל דרכו כקרן השקעות, וכיום פועל כחברה פרטית בתחום מימון התביעות.
"המממן הוא בעל הדעה"
השופטת קיבלה את טענות החברות הנתבעות, שיוצגו על־ידי עורכי הדין רון פלג ורותם גלעד ממשרד מיתר, כי החוק מסמיך רק את התובע הייצוגי ואת עורך דינו לנהל את ההליך, כך שכניסתו של גורם נוסף, ובמיוחד גורם "מהותי ומרכזי", המעניק מימון לתביעה, מנוגדת לחוק.
"פירסט ליברה אינה 'סתם' גורם מממן, היא חברה פרטית הפועלת למטרות רווח... היא מצפה לקבל בתום ההליך את החזר הוצאותיה ואף רווחים", קבעה השופטת רוטנברג.
רוטנברג דחתה את טענת ליברה כי אינה מעורבת בקבלת ההחלטות בתיק, וקבעה כי החברה "חולשת כלכלית על ההליך, היא העמידה את המימון הנחוץ, היא הנושאת בסיכונים הכלכליים שבניהול ההליך, והיא גם אמורה לקבל את החזר השקעותיה ואת רווחיה מתוצאות ההליך".
לדברי השופטת רוטנברג, "אם פירסט ליברה היא בעל המאה, קשה לקבל כי היא לא תהא גם בעל הדעה, לכל הפחות בעל אחת הדעות".
אלא שלפי כתב הערעור, שהוגש באמצעות עוה"ד רוברט אפשטיין ותומר ברם, הסכם המימון בין פירט לליברה קובע מפורשות שהחברה המממנת לא תתערב בשיקול־הדעת של התובע ובא כוחו. על כן, נטען בערעור, "תמוה" כיצד המחוזי קבע כי החברה תהיה בעלת הדעה "על סמך 'תחושת בטן'".
עוד במחלוקת מצויה הפרשנות שהעניקה השופטת רוטנברג לחוק התביעות הייצוגיות מ־2006. השופטת פירשה אותו כ"הסדר שלילי", כלומר כאוסר על מימון בדרך שאינה מוזכרת בו מפורשות. דרכים כאלה כוללות את הקרן הציבורית למימון תביעות ייצוגיות ומימון בידי רשות ניירות ערך.
הערעור מציע פרשנות שונה, שלפיה המחוקק לא התכוון לאסור על מימון פרטי, אלא בחר שלא לקבוע הוראות בנושא. "מימון הליך ייצוגי מסייע במימוש תכלית זכות הגישה לערכאות על־ידי התגברות על חסמים כלכליים מהותיים - אגרה, חוות־דעת, חשיפה להוצאות משפט והוצאות הכרוכות בניהול ההליך", כך נטען.
המחשה לעלויות שבהן מדובר מצויה בתביעה לגבי הראונדאפ, שנסמכה על חוות־הדעת של שני רופאים בכירים מבית החולים הדסה עין כרם ומהאוניברסיטה העברית - האחת מומחית לאפידמיולוגיה קלינית והשני מומחה להמטולוגיה. עלות חוות־הדעת הגיעה ללא פחות מ־100 אלף שקל.
בהקשר זה, הערעור מותח ביקורת על כך שהחלטת המחוזי התקבלה בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. בעמדה קצרה שהגישה למחוזי קבעה היועמ"שית כי מותר לממן תביעה ייצוגית על־ידי קרן פרטית, מכיוון שהחוק אינו אוסר על כך מפורשות. היועמ"שית הדגישה כי רצוי שהתובעים יגלו לבית המשפט את קבלת המימון מהקרן, כפי שנעשה במקרה זה, וכי מדובר ב"סוגיה סבוכה, המצריכה עבודת מטה ולימוד מעמיק".
בפועל, כך נטען בערעור, מימון פרטי לא הפריע עד היום לניהול תביעות ייצוגיות. לדוגמה, ליברה עצמה מימנה תביעה ייצוגית שעודנה מתנהלת, בעניין פגיעה, לכאורה, בתחרות מצד חברות בענף כרטיסי הארוחות לעובדים. קרן ביאקטיב של Headstart מימנה שתי בקשות לתביעות ייצוגיות, שנדחו, נגד התעריפים שגבו חברות ביטוח בתקופת הקורונה - האחת מבתי עסק שנאלצו לסגור את שעריהם, והשנייה מבעלי רכבים שהפחיתו משמעותית בנסיעות.
לפי הערעור, לא רק שהאפשרות לסלק את התביעות הללו על הסף בגלל זהות המממן כלל לא עלתה על הפרק, אלא שבחלק מהתיקים אף עמדו השופטים על היתרונות שבקבלת מימון מקרן פרטית.
חשש לניגוד עניינים
העליון יידרש גם להכריע לגבי הכובע הנוסף שחובש התובע הייצוגי, פירט, כיו"ר ובעל מניות בפירסט ליברה. המחוזי קבע כי תפקידו של פירט בגוף המממן את התביעה עלול לקלוע אותו לניגוד עניינים. פירט, מצדו, כופר בכך ומדגיש כי לליברה אין כל השפעה על ניהול התביעה. אם יעלה ניגוד עניינים תיאורטי, הוסיף, בית המשפט יוכל לפקח על כך.
ההחלטה שאליה יידרש העליון מתמקדת בתביעות ייצוגיות, אך היא צפויה להשפיע על כלל השוק למימון תביעות. השוק הזה מגלגל בעולם כ־20 מיליארד דולר, כאשר קרנות ההשקעה בענף פועלות בעיקר בארה"ב, באנגליה ובאוסטרליה.
המודל העסקי של הקרנות בנוי כך שהקרן מממנת את שכר־הטרחה של עורכי הדין, אגרות בית המשפט וחוות־דעת המומחים בתיק. אם התובע זוכה, הקרן מקבלת בחזרה את סכום המימון בתוספת ריבית או אחוז מוסכם מכספי הזכייה. אם התובע מפסיד, הקרן אינה מקבלת דבר וסופגת את ההפסד.
בתביעות ייצוגיות, הקרן מקבלת את כספה רק מתוך הגמול שפוסק בית המשפט לתובע הייצוגי, ולא מהפיצוי שנפסק לקבוצת הנפגעים. הקרנות מפעילות ועדת השקעות, המעריכות את סיכויי התביעה באמצעות שופטים בדימוס ומשפטנים בכירים.
העליון עשוי אפוא להכריע בקרוב האם מודל זה יוכל להמשיך לעבוד גם בייצוגיות, או שהתובעים, והקרנות איתם, יצטרכו לחשב מסלול מחדש.