ולדימיר פוטין - נשיא רוסיה, דונלד טראמפ - נשיא ארה''ב, וולודימיר זלנסקי - נשיא אוקראינה / צילום: ap, Julia Demaree Nikhinson, Alex Brandon, Jacquelyn Martin
אירופה הופתעה לגלות בסוף השבוע כי הממשל האמריקאי הציב אולטימטום לאוקראינה: קבלו תוכנית־שלום בת 28 סעיפים לסיום המלחמה עם רוסיה או שתאבדו את התמיכה הצבאית והמודיעינית שלנו. התוכנית הודלפה ביום חמישי לתקשורת, הוכרזה לאחר מכן על ידי נשיא אוקראינה עצמו בנאום לאומה ולבסוף אושרה על ידי הנשיא דונלד טראמפ, שהקציב לוולודימיר זלנסקי עד יום חמישי הקרוב (מועד חג ההודיה בארה"ב, א"א) כדי לחתום עליה.
● איך נראים חייו של שופט בהאג שהחליט להוציא צו מעצר לנתניהו?
● האיחוד האירופי לבריטניה: רוצים להשתתף ב"בום הביטחוני"? שלמו מיליארדים
זו הייתה נקודת פיתול נוספת ביחסו של הממשל האמריקאי למלחמה שרוסיה כפתה על אוקראינה לפני קרוב לארבע שנים, אחרי שניסיונות קודמים לגבש הסכם שיהיה מקובל על שני הצדדים לא התממשו. עד לסוף השבוע, היה נראה כי וושינגטון דווקא מתפכחת מההבטחות הרוסיות לסוף המלחמה, ומחמירה את הסנקציות נגדה אחרי סדרה של פסגות כושלות.
אחרי ההפתעה, החלו התייעצויות קדחתניות בין בירות אירופה בנוגע לתגובה ההולמת. בקייב, מִסגר זלנסקי את המהלך כמאבק בין "כבודה של אוקראינה כמדינה" לבין "אובדן התמיכה של בעלת ברית חשובה". בשווקים, מניות התעשיות הביטחוניות האירופיות ירדו בחדות במסחר ביום שישי. מריינמטאל בגרמניה (מינוס 6%), דרך BAE בבריטניה (מינוס 4%) ועד ללאונרדו האיטלקית (מינוס 7%); התעשיות הביטחוניות שחוו גאות של מאות אחוזים מאז תחילת המלחמה, ירדו על רקע האפשרות כי היא תסתיים בהסכם שלום, ועל רקע החשש הכללי מהנעשה בשוקי המניות בימים אלה.
האולטימטום נחלש?
כמה ימים לאחר מכן, נראה כי עוצמת האולטימטום נחלשה. נשיא ארה"ב טראמפ הבהיר ביום ראשון כי מה שהוצג לקייב "אינו ההצעה האחרונה". יועצים ביטחוניים של מדינות אירופה - ובמיוחד בריטניה, צרפת וגרמניה - נשלחו לשווייץ בהסכמה אמריקאית, כדי לדון על התוכנית עם שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו ונציגים אוקראינים במהלך השבוע הקרוב. "האווירה הרעה" ששררה במפגש בין נציגי ממשל טראמפ לנציגים אירופאים בבית הלבן בסוף השבוע התחלפה בנכונות להציג תמונה של דיונים משותפים.
אירופה עשתה במהלך סוף השבוע את הדבר היחיד שהיא יכולה לעשות מבחינה דיפלומטית: לפרסם תמונה משותפת של המנהיגים המערביים התומכים בדרישות אוקראינה ומתנגדים לתוכנית המוצעת, ולבקש התחשבות מארה"ב. הצהרה משותפת, שאליה הצליחה אירופה לצרף גם מדינות כמו יפן, קנדה ועוד מפורום ה־G20 המתכנס בדרום אפריקה, קוראת לתוכנית האמריקאית "בסיס לדיון".
הלקחים שנלמדו בשנה האחרונה, להימנע מעימות חזיתי עם טראמפ, יושמו בהצהרה, שקובעת כי יש "עבודה נוספת" לעשות סביב ההסכם. בשורה התחתונה היא מביעה התנגדות חריפה לשני נושאים עיקריים, שינוי גבולות באמצעות כוח וצמצום הצבא האוקראיני לחצי מכוחו כיום.
לאירופאים אין הרבה מה לעשות. רק לפני כמה חודשים הם היו מרוצים מעצמם מכך שהגיעו לבית הלבן והשיגו "הבטחות" לכך שהערבויות הביטחוניות לאוקראינה מפני תוקפנות רוסית יהיו "בגיבוי אמריקאי". מייד לאחר מכן הבהירו האמריקאים כי לא יהיו מגפיים על הקרקע וכי הערבויות הללו לא יהיו מה שקיוו לו באירופה. עוד לפני כן הם הסכימו לשלם את החשבון על מיליארדי אירו בתמיכה צבאית אמריקאית לאוקראינה, רק כדי להמשיך את זרם התחמושת לחזית. כעת הם שוב, כפי שהיה בשנה האחרונה, מתחננים למקום סביב השולחן.
באירופה מנסים לקנות זמן
המציאות ביבשת היא שאירופה מנסה לקנות זמן עד שתצליח לגבש כוח צבאי, שהוא הדבר היחיד שנספר בימים אלה על הבמה הבינלאומית. יש באירופה מי שרואים את הסמי־אולטימטום הנוכחי כהזדמנות גדולה. שר החוץ הליטאי לשעבר פִרסם הודעה לפיה "אם אירופה לא תבוא הפעם עם תוכניות ונכונות - זה הסוף שלה". רבים במדינות מזרח אירופה ובמדינות הבלטיות שמאוימות על ידי רוסיה מצטרפים להרגשה זו.
אבל במדינות מערב אירופה מודעים לעובדה כי הן רחוקות מאוד מגיבוש כוח שכזה, ועדיין תלויות לחלוטין בארה"ב. הכניעה בפני המכסים האמריקאיים ללא תגובה, ההסכמה להשקיע מאות מיליארדים בארה"ב, לקנות אנרגיה ולהוציא 3% מהתמ"ג לפחות תמורת מטריית ההגנה של נאט"ו משקפת את ההבנה הזו. שרי הביטחון מנסים להכין את הציבור לאפשרות של עימות עם רוסיה בשנים הקרובות, אבל האוכלוסייה רחוקה מכך מאוד. דבריו של הרמטכ"ל הצרפתי בשבוע שעבר, לפיהם על הצרפתים "להיות מוכנים לאבד את בניהם" בקרב על המולדת עוררו סערה שממחישה את המרחק הזה. הממשלה מיהרה לגנות את דבריו.
עם כל ההצטיידות הצבאית והמערכות החדשות, אירופה צריכה חיילים, ובמערב אירופה הלך הרוח הציבורי אינו תומך בכך. בגרמניה, ששואפת לבנות את הכוח הצבאי הקונבנציונלי הגדול ביותר באירופה, בקושי מדברים על תוספת של 20 אלף חיילים בשנים הקרובות. שאיפה לגיוס חובה הוחלפה בבדיקות רפואיות ובהתנדבות בלבד.
הפכפכות האמריקאים
בפועל ההפכפכות האמריקאית מתנגשת עם הרצון האירופי למשוך זמן. ביממה האחרונה אפילו הועלתה האפשרות כי "תוכנית השלום האמריקאית" היא למעשה מסמך עמדות הבסיס של רוסיה, שהועבר לצד האמריקאי בשיחות של המתווך ויטקוף, ושתורגם לאנגלית. שני סנאטורים שתודרכו על ידי שר החוץ האמריקאי אמרו זאת בקולם, בעוד שהוא עצמו מיהר להכחיש והבהיר כי מדובר בשקלול של העמדות הרוסיות והאוקראיניות שנשמעו בדיונים עד כה. העובדה כי נשיא רוסיה ולדרימיר פוטין עצמו שיבח חלקים גדולים מהמסמך עשויה לרמוז היכן האמת בסוגייה זאת.
בעבור אוקראינה, השעון סופר לאחור. היא מגלה מדי יום כי ההסתמכות על אירופה אולי עוזרת להשיג תמונות לטובת יחסי ציבור ולהשיג אהדה ציבורית ביבשת, אבל לא מיתרגמת לכוח כלשהו על רוסיה או על ארה"ב, שתי השחקניות המשמעותיות ביותר. בשעת צרה, האיחוד האירופי נכשל לנצל את כוחו הכלכלי והמדיני, ומתפורר על רקע מדינות "סוררות" ודרישה ארגונית לקונצנזוס. לא מדובר רק בהונגריה הפרו־רוסית שמטרפדת סנקציות על מוסקבה, אלא גם על בלגיה שמטרפדת הקמת קרן חימוש לאוקראינה בשווי 140 מיליארד אירו המבוססת על נכסים רוסיים שהוקפאו בבנקים שלה. זאת בשל החשש כי היא תעמוד לבדה מול תביעות בינלאומיות ותאלץ לשלם את המחיר.
השיחות עד יום חמישי יוכיחו אם מדובר ברגע האמת של אוקראינה ושל אירופה, או עוד שלב במשבר מידרדר התלוי בעיקר במידת תשומת הלב, במצב האלקטורלי בארה"ב ובמצב הרוח של דונלד טראמפ.