ארוחה בקפה גלידה יונק / צילום: קרן שביט
לא משנה כמה פעמים אבקר בה, חיפה תמיד מצליחה להפתיע אותי. אולי בגלל שמדובר בעיר של שכבות, כמו בכריך משובח - הפרוסה העליונה תמיד מגרה, התחתונה מחזיקה את הקונסטרוקציה ובאמצע מבצבצת שכבה מלאת טעם וצבע. זו עיר של פועלים יקים, ערבים ויהודים, חופש. יצאנו ליום ששילב וגם זיכרון וגעגוע למשהו תמים של פעם.
● במושב עלום ליד חדרה מצאנו פודטראק עם כריכים מושחתים שיצאו ממעשנה
● כך הפך יישוב קטן וחינני בישראל לעיירה תוססת עם סודות מקומיים
10:00 | משהו לנשמה: אוסף בולים ודיוקנאות בבניין נסתר
את הבוקר פתחנו בשכונת הדר, בבית הרמן שטרוק. מדובר במבנה יפה וחבוי מעין, שבו התגורר ויצר הצייר ואמן ההדפס הנודע. מבנה האבן המרשים תוכנן בידי האדריכל אלכסנדר ברוולד ונבנה בשנות העשרים של המאה הקודמת, וכיום הוא משמש כמוזיאון לאמנות ומוצגות בו תערוכות שנבחרו בקפידה. נכנסנו לתערוכה החדשה של האמן גיל גורן, חיפאי לשעבר.

אנחנו מסיירים בין החדרים הצבעוניים ומתבוננים על היצירות, אותן אצרה ברגישות שירלי משולם. "התערוכה מבטאת סיפור אהבה לארץ ישראל", מסביר גורן בשיח גלריה וסיור שהוא עורך בימי שישי. באחד החללים אוסף בולים שמעורר זיכרונות ילדות ודיוקנאות של ביאליק, הרצל ואיינשטיין הזוכים לפרשנות מחודשת תחת ידיו של גורן. יש גם חדר שממנו קשה לצאת, ובו תמונות מצולמות מציר חיי המדינה, פסקול חיינו. ואם בפסקול עסקינן, הביקור בתערוכה מלווה בשיר של נתן יונתן, "הראית איזה יופי".
בית הרמן שטרוק
12:00 | משהו לראות: חפצי וינטג' עם חיים חדשים
החלטנו לרדת ברגל משכונת הדר לשוק הפשפשים, שוק המצדיק מדור בפני עצמו. ציפור מקומית לחשה לנו על אודות הסטודיו ובית המלאכה של עמיאל קושנר, חיפאי שנדד מעבר לקו החוף של העיר, וחזר הביתה. "התגעגעתי לחנות של אבא בשוק הפשפשים", הוא מספר.
בגלגולו הקודם היה קושנר מנהל במות תיאטרון, ועם שובו שכנע את אביו לפתוח סטודיו שבו ייצור אמנות פונקציונלית מרחבי העולם. בבית המלאכה כיום קושנר משפץ, ממחזר, מרכיב, מפרק ויוצר פרטי ריהוט ועיצוב מופלאים. נוסף על כך, הוא מלקט פריטי וינטג' נדירים משנות השישים והשבעים, ממרק, מתקן, ומעניק להם חיים חדשים. "הסם שלי הוא לטייל בשווקים ולצוד מציאות", הוא מעיד.

הסטודיו והגלריה שוכנים במבנה עות'מאני עתיק יפהפה ומחייב שוטטות של לפחות שעה, רצוי בהדרכתו של עמיאל, ששמח לספר את סיפורם של החפצים: רגל שולחן שקיבלה גוף חדש, מתקן דיסקים שהפך למנורה ואוסף יוצא דופן של שעונים שלוקטו בקפידה במהלך השנים.
AmielArts.Studio
13:00 | משהו לאכול: מעדנים רומניים מבית סבתא
בעיניי חיפה היא העיר הכי מעניינת קולינרית בישראל. יש בה שילובים של עולמות ותרבויות שיוצרים מגוון של אוכל משגע.
אבל דווקא בתוך שפע של מקומות חדשים בחרתי ללכת למוסד נוסטלגי - מקום שאבא שלי, רומני אסלי, אהב לאכול בו. קפה יונק היא המסעדה הרומנית הראשונה בארץ, שהייתה בראשית דרכה מפעל לגלידה. בשנות השמונים אמנם הפסיקו לייצר כאן גלידה, אבל בכל הקשור לאוכל הזמן עצר מלכת. הקהל נראה כמו יצא מסרט של שנות החמישים והקירות מצופי התמונות מספרים את העבר של המקום.
המטבח כאן הוא זיכרון חי לאוכל שסבתי נהגה להכין: חלקי פנים, סלט חצילים נטורל עם בצל ושמן (קנולה אלא מה) וכמובן המלך הבלתי מעורר של המטבח הרומני - הקבב, המכונה בפי הרומנים מיטאטי.
כנצר לשושלת רומנית מפוארת ערכתי מיד לקבב את מבחן הקפיציות, שקובע את איכותו על פי כמות הסודה לשתייה המוטמנת בו. הקבב של יונק עבר בגדול - גדוש בשום מבפנים, עוד רוטב שום בצד ומשקל מדויק. לצידו צ'יפס עבה ובירה נשר שחורה שמלווה הכול.
קפה גלידה יונק
15:00 | משהו לשתות: חגיגת בוזו'לה מקושטת בכריסמס
עוד מעט ידליקו את אורות הכריסמס בעיר, והחגיגה המפורסמת של חיפה תחל. ניצנים והכנות כבר ניכרים, בין השאר בחנות פופ־אפ שבה כבר עומדים קישוטים לחג בשדרת החנויות של ואדי סאליב. באותה שדרה נמצאת גם אחת מחנויות היין הייחודיות בארץ, של אנדרי סוידאן. חיפאים מכירים את האוצר הבלום בידע המופלג של אנדרי, שמכיר כמעט כל יקב, כורם ובקבוק על פני הפלנטה.
ביום שבו הגענו למקום נערך בחנות ערב בוז'ולה שבו הוגשו יינות מהאזור, מלווים בהסברים מעמיקים. גם ביום רגיל כיף להגיע, לשוטט בממלכה האוצרת יותר מ־1,000 סוגי יינות מכל העולם. פעם בחודש מתקיים כאן פופ־אפ של כריכים מעושנים, ולצד ערבי טעימות זה מקום שהוא יהלום לכל אוהבי היין.
ANDRE SUIDAN