בודקים את המיתוס. האם קור הוא גורם ישיר למחלות / צילום: ציור: מיקל אנקר
הימים מתקצרים, הצעיפים נשלפים מהארון, ויחד איתם חוזרים המשפטים המוכרים: "אל תצאי עם שיער רטוב", "קח מעיל", ו"תסגור חלון, שלא תצטנן!". כל חורף אנחנו מקבלים מהסביבה תזכורת שקור הוא גורם ישיר למחלות. אך אלו אמירות שאולי מבוססות על גרעין של אמת, שיישמע לרובכם הגיוני ואף אינטואיטיבי, אבל שבסך הכל מדובר במיתוס נוסף. לא הקור אחראי למחלות העונתיות, אלא גורם מסוכן שהוזכר אך לפני כמה משפטים: הסביבה.
● ברק לא מכה באותו מקום פעמיים? חוקי הפיזיקה קובעים אחרת
● הקרמבו הוא המצאה כחול־לבן? תחשבו שוב
אין ויכוח שמחלות נשימה נפוצות יותר בחורף, וכך הדבר גם בחצי הכדור הדרומי. אבל זה לא הקור שמוביל להתפרצויות של חיידקים ונגיפים, אלא ההתנהגות האנושית המלווה מזג אוויר קר. בימים קרים וגשומים, אנו מבלים יותר זמן בחללים סגורים, מאווררים באופן לקוי, ונמצאים בצפיפות רבה יותר מאשר בקיץ החם. תחשבו על אוטובוס ביום חורפי במיוחד, אליו מתווספים רוכבי האופניים והולכי הרגל, או כיתת בית ספר עם חלונות סגורים לאורך שעות הגשם הרבות. עבורנו אלו דווקא המקומות החמימים להתגונן בפניהם ממזג האוויר, אך כפי שלמדנו לא רע מנגיף מסוים ששינה את עולמנו בעשור האחרון, עבור היצורים המיקרוסקופיים מדובר בגן עדן של הדבקה.
כאן המקום להדגיש את גרעיני האמת שבמיתוס: אוויר קר ויבש אכן עלול להחליש את ריריות דרכי הנשימה, קו ההגנה הראשון שלנו, ובכך להקל על נגיפים לחדור לגופנו. לכן הנזלת המוגברת בימים קרים, כשהגוף מנסה להוסיף עוד שכבת הגנה, ולשטוף החוצה מהאף את הפולשים. מחקרים מסוימים גם מצביעים על כך שבטמפרטורות נמוכות, או במעבר חד בין חום לקור, פעילות מערכת החיסון עשויה להיחלש מעט, וגם כן להפוך את הגוף ליותר פגיע. אבל אלו עדיין לא הופכים את הקור לגורם מחלות. לכל היותר, הוא מקל על האויב לחדור את הגנותינו - הוא לא הזמין אותו ולא אחראי לבואו.
אז למה כולנו, מכל התרבויות כמעט, בטוחים שזה כן הקור? התשובה היא שילוב של היסטוריה וכשל פסיכולוגי. היסטורית, עוד בימי יוון ורומא דיברו על "אוויר רע" כגורם למחלות, ובימי הביניים קור, ערפל ולחות נקשרו למקור מרכזי של מגפות, כשתרופה ידועה הייתה לנסוע להרים או למקום עם "אוויר טוב". שאריות של הגישה שקדמה לגילוי החיידקים והנגיפים נשארו עד היום בשפתנו ובתודעתנו הקולקטיבית.
בנוסף, ברוב המקרים הזמן שעובר בין הידבקות בנגיף (למשל שפעת או קורונה) לבין הופעת תסמיני מחלה, הוא יומיים־שלושה. המשמעות היא שאם הרגשתם רע אחרי שיצאתם בלילה קר עם שיער רטוב, המוח חובב הסיבתיות קישר מיד בין התחושה לבין המעשה. אך בפועל, גופכם חולה כבר מספר ימים, פשוט המוח היה האחרון לגלות זאת.
אז לסיכום, הקור אולי משחק תפקיד קורלטיבי, לא מסביר. הוא משפיע על ההרגלים שלנו, על צפיפות החלל בו נמצאים ואולי מעט גם על תגובת מערכת החיסון. אבל הוא לא גורם למחלות. אם אתם לבד בקוטב הצפוני, אני מבטיח לכם שלא תידבקו בשפעת. אבל אם תצטופפו עם 20 אנשים בחדר מחומם וסגור, ייתכן מאוד שכן.