הייבי בוזו היא עיתונאית ופעילה חברתית שמסעה האישי נטוע עמוק במורשת מגוונת מאוד. היא ממוצא כורדי, טורקי ולבנטיני, ונולדה וגדלה בסוריה בין דמשק לחלב. אמה גדלה ברובע היהודי של חלב, למרות שהוריה באו ממשפחות מוסלמיות. היא עזבה את סוריה בגיל 16 אך שבה אליה במהרה והפכה לשדרנית ואשת תקשורת מהמוכרות במדינה. רק לאחר תחילת מלחמת האזרחים בסוריה היא עזבה סופית, לאחר שחשה שחייה נתונים בסכנה, וכיום היא חיה בוושינגטון ארה"ב.
● איראן מנסה לשכנע את המדינה הגרעינית: תתמכי בנו מול ישראל
● אחרי שדרש כ־2,000 שנות מאסר ליריבו, ארדואן מסמן את האיום הבא
דרך הסיפורים של אמה למדה בוזו על הרדיפות המזעזעות שבוצעו נגד הקהילה היהודית בעיר על ידי מפלגת הבעת’, פשעים שלדבריה "מעולם לא הוזכרו בתקשורת הערבית תחת משטר אסד". תחת אותו משטר, אומרת בוזו, "התקשורת טיפחה שנאה והאדירה אלימות נגד העם היהודי בכלל והישראלים בפרט, תוך השתקת כל קול שניסה לערער על תעמולה זו".
מתוך ההבנה הזו וההכרה בצורך להילחם בתפיסות העולם האלה, היא הקימה את הערוץ האינטרנטי יאללה (Yalla), שנועד לקדם שלום ודו־קיום תוך השמעת הקולות האזוריים שהושתקו במשך שנים - בהם דמויות מעוררות השראה הנאבקות בקיצוניות ובשנאה. הפלטפורמה הגיעה ליותר ממאה מיליון צופים, יצרה מעורבות עם מאות אלפי עוקבים, וזכתה להכרה רחבה ברחבי המזרח התיכון, צפון אפריקה ומעבר לכך, בזכות תכניה בערבית ובאנגלית.
בראיון מיוחד לגלובס בוזו מתארת את המהפכה התודעתית שמתרחשת לדבריה במדינות ערביות, את השבר במעמד של אל־ג'זירה, ואת הופעתם של קולות חדשים - המבקשים שלום, יציבות ופיוס עם ישראל. גם אם לפעמים מהצד שלנו זה לא מרגיש ככה, כמו האיתותים המדאיגים מהחזית הצפונית נוכח חיסול רמטכ"ל חיזבאללה הייתם עלי טבטבאי השבוע במבצע שכונה "בלאק פריידי", וההערכות בישראל כי הארגון יגיב.
"יש לנו מציאות חדשה, ארגוני הטרור נחשפו"
אחת השאלות המעניינות ביותר היא מהו השיח הערבי לגבי מה שקרה במלחמה כאן. הם רואים את חמאס כמנצח? הקולות בנושא אחידים?
"זה מדהים. למרות שערוצים כמו אל־ג'זירה ממשיכים לנסות לקדם את הנרטיב שתומך בחמאס ודומיו, הוא הולך ונחלש במדינות דוברות ערבית עד לנקודה שבה אני מאמינה שאנחנו בתקופה חדשה לגמרי בהיסטוריה, שבה הנרטיב הזה כבר לא קיים".
לדבריה, "המוני אנשים מבינים כבר את האמת על קבוצות כמו חמאס, הג'יהאד האסלאמי ועוד. יש לנו מציאות חדשה לגמרי. ארגוני הטרור הללו נחשפו במערומיהם לאדם הערבי הממוצע, ויש מספר הולך וגדל של קולות ממדינות שונות באזור שלא רק מדברים על מי הם המחבלים האלה - אלא ממש אומרים שהם רוצים שלום עם ישראל. הם אומרים שאלו פשוט קבוצות רעות שטובחות באנשים. וזהו שינוי שאפילו אל־ג'זירה, עם כל הכסף שיש להם כדי לדחוף לציבור את הנרטיב שלהם, לא מצליחים לשנות".
ובכל זאת, סקרי דעת קהל במדינות ערב רבות מעידים שהם פשוט לא אוהבים יהודים - במיוחד במצרים. נראה שהעולם הערבי עדיין איפה שהוא תמיד היה.
"אתה מציף נושא מעניין. כשאני מדברת על השינויים המתרחשים, אני אף פעם לא מזכירה את מצרים. זה מצער, אבל זו המציאות. דעת הקהל במצרים הפוכה לחלוטין מכל מה שאני מתארת בגלל שילוב של אוניברסיטת אל־אזהר והתקשורת במצרים - שני מוסדות מאוד אנטי־יהודים שיוצרים גישה שלילית. הרדיקליזציה של המצרים נמשכת זמן רב וזהו תהליך מסוכן".
אז מצרים היא לא דוגמה טובה. מי כן?
"בוא נדבר על לבנון, סוריה, עיראק, על אנשים במדינות כמו תימן תחת החות'ים. אלה המוני אנשים שסבלו מהכיבוש של קבוצות הטרור הללו ופשוטו כמשמעו עברו לצד השני. גם מדינות המפרץ הן דוגמה מעולה. הן רואות את כל היתרונות של ישראל - הקידמה, היציבות והשגשוג".
עוד מדינה שאני לא רואה בה שינוי כזה היא ירדן.
"בירדן יש רוב פלסטיני. האחים המוסלמים הסתננו לחלוטין לתוך החברה הפלסטינית שם, ויש אנשים שאפילו אוהדים את איראן למרות שירדן, כמדינה, סובלת מהם. כשמשטר אסד היה בשלטון הם הבריחו סמים בכמויות אדירות לתוך ירדן, וכן ניסו לערער את היציבות תוך העצמת הגורמים הרדיקליים בתוך ירדן כדי להפיל את הממלכה. ירדן סבלה מהם, אבל יש להם בעיה מבחינת דעת".
בוזו בכל זאת סבורה כי "אם מסתכלים על הרוב המכריע של מדינות האזור, אי אפשר שלא לראות את השינוי הזה. אני עוקבת אחר השיחות ברשתות החברתיות בערבית ואני יכולה לומר בוודאות שזה שינוי משמעותי והיסטורי. זה לא בכל מקום אבל זו בהחלט תופעה שמתרחשת ולכן אני מסתכלת על הדברים באופטימיות זהירה. אני רואה את השינוי ולא חושבת שלקבוצות הטרור האלה יש דרך חזרה בתוך דעת הקהל הערבי".
הסכמי אברהם פגעו ברייטינג של אל־ג'זירה
בוזו הסתערה השנה על פרויקט חדש נוסף - ערוץ מזרח תיכוני בשם Middle East 24 שהקימה במשותף עם דן פפרמן, מומחה ישראלי־אמריקאי למזרח התיכון ויזם; עבד אל־עזיז אל־ח'מיס, עיתונאי ומגיש טלוויזיה סעודי; וסטפן תומפסון, מייסד פלטפורמת החדשות Visegrad 24. הערוץ מארח אנשי תקשורת ואינטלקטואלים בולטים מהעולם הערבי, במטרה להבליט קולות ליברליים באזור ולהילחם עבורם. השאיפה היא להפוך לערוץ הנצפה בכל בית במזרח התיכון.

מה לגבי התקשורת הערבית באמת? כולנו מכירים את אל־ג'זירה, אבל מהו הקו שמובילות רשתות השידור הגדולות האחרות?
"יש הבדל. סקיי ניוז ערביה ואל־ערביה למשל הם ממש לא אל־ג'זירה. אל ג'זירה עדיין מציפה את הנרטיב של חמאס כאילו כלום לא קרה. הם מנותקים מהמציאות. הם בוודאי לא הציגו את הסרטונים שחמאס צילם מיד לאחר הפסקת האש, בהם עינו פלסטינים או הוציאו אותם להורג. אל ג'זירה אף פעם לא תפרסם סרטונים כאלה. הם נחשפו כקול של חמאס, כקולן של קבוצות הטרור הרדיקליות".
לדברי בוזו, החתימה על הסכמי אברהם הביאה לירידה חדה ברייטינג של אל־ג'זירה. "זה היה חסר תקדים, ולדעתי קרה כי אנשים הבינו שהערוץ מקדם את קבוצות הטרור הרעות שהורסות את האזור, פוגעות במדינות, הורגות אנשים. אנשים צופים באל־ג'זירה הרבה פחות. יש להם תקציבים אינסופיים ולכן הם עדיין שולטים בשוק, אבל זה מתחיל להיסדק".
אבל שוב, כאמור, הסקרים כמעט בכל המדינות מראים שעמדות הציבור לא ממש מתיישרות עם התזה שלך שהנרטיב נסדק.
"אנשים בישראל כנראה לא יבינו את הסיטואציה בגלל העובדה שישראל היא דמוקרטיה. יש זרימה חופשית של מידע, יש ויכוח חופשי. אנשים יכולים להתווכח ועדיין לחבק אחד את השני אחר כך. זו לא המציאות במדינות דוברות ערבית - כי אתה גדל בידיעה שאם תשתף את דעתך בגלוי, אתה עלול לאבד את חייך. אז מבחינתי, אני מפקפקת באמינות הסקרים כי אני באמת לא מבינה איך אפשר לערוך סקרים כשאנשים מפחדים להביע את דעתם וחוששים שהם עלולים להיהרג מיד אחרי שיסיימו להתבטא.
"בשיחות פרטיות, כשאנשים פונים אליי ישירות, השינוי עצום. אתן לך דוגמה: עשינו ביאללה TV סדרת סרטונים שבהם אנחנו מדברים עם אנשים ברחוב. שלחנו אנשי צילום לחלקים שונים של סוריה ושאלנו שאלה אחת - 'האם אתם רוצים שלום עם ישראל?'. הרבה אנשים סירבו להשיב, אבל האנשים שאמרו כן - עשו זאת מול המצלמה. כולם אמרו שהם רוצים שלום עם ישראל. זה מעולם לא קרה קודם. מבחינתי, כמי שגדלה שם, אני יודעת כמה הטאבו גדול כשמדובר על ישראל".
כמי שגדלה בסוריה, מה היה היחס שלך לישראל אז? מה פחדת לומר?
"אם היית אומר אז 'אלוהים אדירים, חמאס רוצחים אנשים, הורגים חפים מפשע כי הם ישראלים, כי הם יהודים, זה טרור ורוע', מיד היו אומרים 'אתם מרגלים', 'אתם בוגדים', 'אתם צריכים למות'. חשבתי את הדברים האלה ודיברתי על זה עם ההורים שלי, שהיו מאוד ליברלים למרבה המזל, אבל אי אפשר להגיד את זה מחוץ לבית. אתה יכול לדמיין איזו צורת חיים זאת? ועכשיו, אנשים באותה סוריה אומרים מול המצלמה שהם רוצים שלום עם ישראל. זה היסטורי. אלו שינויים שראויים לציון".
"אנשים בכל האזור חגגו את חיסול נסראללה"
כשאנחנו מדברים על לבנון, בוזו לא מסתירה את ההתרגשות שלה. "לחיזבאללה הייתה הילה גדולה סביבה. זו הייתה כמו בועה שישראל פוצצה", היא אומרת. "חיזבאללה ביצעו כל כך הרבה מעשי זוועה. חיסול חסן נסראללה הוא משהו שהרבה אנשים חשבו שהוא בלתי אפשרי".
"אספר לך משהו מאוד אישי עבורי", אומרת בוזו והדמעות זורמות מעיניה. "אבא שלי עדיין היה בחיים בעת חיסול נסראללה וזה גרם לו לאושר כל כך גדול. אני חושבת שאנשים לא מבינים כמה הרגע הזה הביא לרבים במזרח התיכון תחושות צדק וסגירת מעגל אישי. אבא נפטר מאז, אבל העובדה שהוא היה עד לזה, זה היה סוג של ניצחון. ורבים הרגישו בדיוק כך בכל רחבי האזור. אנשים ממש חגגו".
את מעורבת באמצעי תקשורת ערביים ומערביים כאחד. איך אותן מערכות חדשות שביקרו את ישראל על הרג פלסטינים וכדומה, שותקות כמעט לחלוטין כשחמאס רוצח את בני עמו כעת?
"זה באמת לא קשור לחיי אדם. זו אידיאולוגיה שהיא אנטי־ישראלית ואנטי־מערבית ביסודה, שמוכנה להצדיק כל דבר נגדה מתוך שנאה עצמית מזעזעת. והיא עושה זאת, במקרה הזה, בשימוש בפלסטינים. זה שימוש באחרים כדי לקדם אידיאולוגיה שרוצה להרוס את המערב.
"גדלתי תחת משטר דיקטטורי. אני יודעת מה קורה כשאנשים עוברים אינדוקטרינציה, כשאנשים עוברים שטיפת מוח. זה מאוד מכוער. ומה שקורה זה שאנשים הופכים לרדיקליים. במיוחד כשיש ערוץ כמו אל־ג'זירה שהצליח להכניס אינדוקטרינציה והקצנה למיליוני צעירים ברחבי המזרח התיכון, צפון אפריקה ובמדינות מוסלמיות. ועכשיו הוא עושה בדיוק את אותו הדבר במערב. התקשורת והמדיה החברתית, למרבה הצער, הפכו לנשק בידי יריבים שרוצים לפרק את המערב".