מכרה הזהב פואבלו וייחו של תאגיד בריק גולד. לחברות הגדולות יש גישה למימון זול יותר / צילום: Reuters, Ricardo Rojas
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.com. בטוויטר @ChananSteinhart
ההשקעה בזהב אפשרית באמצעות "זהב נייר" קרי קרנות, חוזים ונגזרות, ובכך עסקנו בכתבה הקודמת. אך ישנה דרך נוספת, פופולרית לא פחות - השקעה באמצעות רכישת זהב פיזי, במטילים או במטבעות.
מעל 90% מהמטבעות שבשימוש הם של אונקיה אחת (כ-28.35 גרם). הם קלים לזיהוי, סחירים בכל העולם ואינם מצריכים חיתוך או התכה בעת טרנזאקציה. למשקיע הקטן המבקש להשקיע בזהב פיזי הבחירה המקובלת והמומלצת תהיה מטילים או מטבעות מדינתיים (כמו הקרוגראנד הדרום אפריקאי או אמריקן איגל) במשקל של אונקיה אחת.
ואכן מטבעות כאלה משמשים כ-75% מהמשקיעים הקטנים (עד 20 אלף דולר לשנה) להשקעה בזהב, וגם כ-55% מהמשקיעים הבינוניים (עד 200 אלף לשנה). על המטבעות האלה יש פרמיה מסוימת (טיפוסית בין 2.5% ל-7%) מול מחיר הספוט של הזהב, אך הם נזילים מאוד ונוחים לשימוש. ישנם גם מטילים של אונקיה אחת, שמהווים תחליף זול יחסית למטבעות, שכן הפרמיה עליהם נמוכה יותר.
● הוא נחשב אלטרנטיבה למניות ולאג"ח כגידור: כך תשקיעו בזהב
● צבי סטפק לא מתרשם מהזינוק בכסף: "לא אתפלא אם זו ספקולציה"
● תרחיש לא צפוי: המדינות שהורידו ריבית, ועכשיו בדרך להעלות אותה בחזרה
בנוסף ישנם מטבעות שמונפקים במהדורות מוגבלות או בעיצוב משתנה, ובכך נוסף ערך שאינו קשור לזהב עצמו. במקרים מסוימים הפרמיה מגיעה לעשרות ואף מאות אחוזים. כך למשל מטבע בשם "אמריקן גולד באפלו" המונפק במהדורות מוגבלות, יכול להימכר בפרמיה של 20%-40% מעל מחיר הספוט של הזהב. מטבע קנדי בשם "גולד מייפל ליף מהדורה מוגבלת" עשוי לשאת פרמיה כדי 30% ואפילו 100% מעל מחיר הספוט. ישנם גם מטבעות אספניים שמחירם כבר אינו קשור לזהב עצמו, והם נמכרים במאות אחוזים מעל ערך הזהב הפיזי שבהם.
משקיעים גדולים יותר נוטים להשקיע באמצעות מטילים של ק"ג אחד (32.15 אונקיות, כ-140 אלף דולר בשווי), עליהם הפרמיה נמוכה יותר (טיפוסית 1%-4%) וכאשר מדובר בבנקים או בנקים מרכזיים, ישנם גם מטילים של 12.5 ק"ג ( כ-1.75 מיליון דולר), להם פרמיה נמוכה כדי 1%-1.5%.
הזהב הפיזי: נכס מוחשי עם קשיי הנזלה
אחזקה בזהב פיזי נתפסת כעוגן של יציבות פיננסית: נכס מוחשי, חוץ-בנקאי, שאינו תלוי ממשלות או מערכות פיננסיות. הוא פופולרי בקרב משקיעים המבקשים להגן על עצמם מסיכונים מערכתיים, כולל ממשלתיים וטכנולוגיים, העלולים לשתק נכסים דיגיטליים בכלל, כולל "זהב נייר". מבחינה זו משקיעים אלו רואים בזהב הפיזי מעין תחליף לנדל"ן, לא לתעודת סל, אלא שלעומת נדל"ן, יש לו יתרונות מובהקים של נזילות וניידות.
לאחזקה פיזית של המתכת הצהובה יש גם מחירים. בנוסף לפרמיית העלות מעל מחיר הספוט, ישנן עלויות נוספות הכוללות אחסון, אבטחה וביטוח, ועשויות להגיע כדי 1.5% עד 2.5% מערך הזהב, לשנה. לעומת אחוז העמלה שנתית בקרנות הסל של הזהב, למשל, שעומד על 0.5%-0.25%.
מגבלה נוספת של הזהב הפיזי היא היעדר נזילות מיידית. בעוד שזהב הנייר הוא בדרך כלל סחיר בשעות המסחר הרגילות של הבורסה הרלוונטית, הנזלה של זהב פיזי יכולה לקחת ימים ואף שבועות. חששות הקונים ביחס למקור הזהב משקלו ואמינותו, כמו גם פגמים פיזיים שנפלו בו, גם הם יכולים לפגוע קשות ביכולת להנזילו.
זיופים: יזהר הקונה
הטכנולוגיה המודרנית הפכה זיוף זהב לקל מתמיד. למתכת הטונגסטון צפיפות כמעט זהה לזהב, תכונה שהפכה אותה לאידיאלית לזייפנים המרוקנים מטילים מהזהב וממלאים את החלל בטונגסטון; יש וזיופים כאלו כוללים גם מספר סידורי ואישורי זהות לכאורה. זיופים כאלה נתגלו גם במטבעות פופולריים, והם קשים לזיהוי ללא ציוד מקצועי.
זיוף מטבעות זהב או כסף על ידי הקטנת תכולת המתכת היקרה שבתוכן ידועה משחר הימים. האתגר לוודא האם דוללה המתכת היקרה באובייקט המוצג הוליד את האגדה על אחד הפיזיקאים הגדולים בהיסטוריה, ארכימדס (250 לפנה"ס). לפי הסיפור המפורסם, התבקש ארכימדס לקבוע אם כתרו של המלך עשוי מזהב טהור, אך הכתר לא היה היה גוף הנדסי משוכלל - ולכן ארכימדס לא ידע למדוד את נפחו, ומכאן גם את צפיפותו. כשרחץ ארכימדס באמבט נוכח לדעת שגופו השקוע באמבט דוחה מים בכמות השווה לנפח גופו, והבין שכך יוכל למדוד את נפחו של הכתר. מרוב התלהבות יצא בריצה לרחוב כשהוא עירום בצעקות "אאורקה!" ("מצאתי" ביוונית עתיקה). אחרי שמצא דרך לחשב את נפח הכתר יכול ארכימדס לחשב את צפיפותו (על ידי חלוקת הנפח במשקל) וממילא להשוותו עם צפיפות זהב טהור.
לא רק פרטים עסקו בזיוף מטבעות, גם מדינות. הראשונה והידועה שבהן הייתה האימפריה הרומית, שמתחילת המאה הראשונה לספירה החלה לדלל בהתמדה את אחוז מתכת הכסף במטבע הנפוץ ביותר באימפריה, הדינרוס. כך ירדה תכולת הכסף במטבע מ-98% בשנת 64 לספירה עד כדי 5% ב-270 לספירה.
תעשיית הזיופים נמשכת עד ימינו בתכשיטים, מטבעות ומטילים, והקורבנות אינם רק משקיעים וסוחרים קטנים. בשנים האחרונות נחשפו מספר פרשיות זיוף גדולות, כולל בבנקים ובקרב ספקים אמינים ביותר. אחד המקרים הגדולים מעולם התגלה בסין ב-2019. קינגולד ג'ולרי, אחת מיצרניות התכשיטים הגדולות בסין, שנסחרה בבורסת נאסד"ק בארה"ב, הציגה לבנקים ולנותני אשראי אחרים, כבטוחה להלוואה של כ-3 מיליארד דולר, 83 טונות "זהב" - שהיו בפועל מטילי נחושת מצופים בזהב. בסוף 2019 קינגולד לא עמדה בהחזרי ההלוואה ואחד המלווים החליט לממש את הבטוחה. או אז התברר הזיוף. הזהב המזויף היה אף מבוטח על ידי חברת ביטוח גדולה.
זיופי זהב התרחשו גם בארה"ב, בשוויץ ובקנדה. באחת הפעמים האחרונות התגלו מטילי זהב במשקל 1 ק"ג שנשאו חותמות אישור של שתי החברות האמינות בעולם בתחום - קרדיט סוויס ופאמפ סוויס. הזייפנים במקרה זה השתמשו במילוי טונגסטן, ואף שכפלו מספרים סידוריים של מטילים אמיתיים, מה שגרם לכך שבדיקות רישום בסיסיות לא עלו על ההונאה.
כמו בשלל תחומים, האינטרנט הפך זירה פעילה לנוכלי הזהב. בשנת 2024 דיווח ה-FBI על מאות מיליוני דולרים של הונאות און ליין בארה"ב לבדה, מסוגים וצורות שונות.
מכל אלה נובע כי על רוכש זהב פיזי לוודא היטב את זהות המוכר ומקור הזהב. מומלץ להשתמש בכלים וגופים מקצועיים כדי לוודא ולצמצם את סיכוני הזיוף.
כריית זהב: תעשייה שמשנה את התמונה
תעשיית כריית הזהב והכסף היתה היסטורית זרז כלכלי וחברתי גדול. כך "נולדה" קליפורניה בשנת 1849, כשעשרות אלפי מחפשי זהב נהרו להרי הסיירה, הופכים את סאן פרנסיסקו מתחנת מסחר נידחת עם פחות מ -500 תושבים בשנת 1847, לעיר העשירית בגודלה באמריקה עם כמעט 150 אלף תושבים רק 20 שנה מאוחר יותר. כך גם היה גם עם יוהנסבורג בדרום אפריקה, שנולדה מעפר המכרות ב-1886 והגיעה לאוכלוסיה של מעל 100 אלף בתוך עשור בלבד. בניגוד להשקעה בזהב וכסף פיזיים או בתעודות סל מגובות מתכת, השקעה במניות של חברות כרייה חושפת את המשקיע לא רק לשינויי המחיר של המתכת עצמה אלא גם ליכולת התפעולית של החברה, לאיכות הניהול, לעלות ההפקה ולסיכונים גאולוגיים ופוליטיים.
הייצור העולמי של זהב מרוכז בכמה מדינות מובילות. היצרניות הגדולות כוללות את סין (כ-370 טונה לשנה), אוסטרליה (315 טונה), רוסיה (300 טונה), קנדה (200) וארה"ב (175 טונה). מתכת הכסף באה בעיקר ממקסיקו, פרו וסין; לא מעט מהמכרות הם רב-מתכתיים והכסף מופק בהם כתוצר לוואי של נחושת, עופרת או אבץ.
שוק חברות הכרייה נשלט גם הוא על ידי מספר מצומצם של מדינות בעלות משאבי טבע גדולים וידע רב שנצבר לאורך השנים. כ-25% מהכריה העולמית מבוצע בידי חברות קנדיות, כ-15% בידי חברות סיניות, כ-11% בידי חברות אמריקאיות, כ-10% בידי חברות אוסטרליות וכ-9% בידי חברות רוסיות. בסך הכול נכרים מדי שנה כ-3,500 טונות זהב, כ-14% מהם באפריקה, בהובלת גאנה עם כ-120 טונות.
מניות חברות הכרייה: ניומאונט ניצבת בראש
תעשיית הכרייה מרוכזת ברובה בידי חברות ענק. ניומאונט האמריקאית נחשבת לחברת הכרייה הגדולה בעולם. בשנים האחרונות היא מפיקה 185-210 טונות זהב בשנה, כ-5%-7% מסך הייצור העולמי, עם הכנסות שנתיות של 15-20 מיליארד דולר. שווי השוק של החברה עומד על כ-115 מיליארד דולר ומניותיה, טיפסו עם מחיר הזהב מכ-36 דולר בתחילת 2024 לכ-105 דולר כיום.
השקעה בחברות קטנות יותר, אך עדיין בעלות משקל, הניבה בשנים האחרונות תשואה משמעותית. כך החברה הקנדית קינרוס גולד, המייצרת 75-80 טונות זהב לשנה, הציגה בשנים האחרונות הכנסות של 3-4 מיליארד דולר בשנה. מניותיה טיפסו מכ-5% למניה בתחילת 2024 לכ-29 דולר כיום.
מניות החברות הכורות הזהב סובלות היסטורית מתנודות חריפות, אך בעת שוק שורי במתכת הצהובה הן מייצרות הזדמנויות יוצאות דופן למשקיעים המכירים אותן. למשקיעים שאינם מבקשים להעמיק, ישנן כ-15 קרנות סל להשקעה במניות של חברות לכריית הזהב המציעות חשיפה רוחבית לתחום וייצרו תשואות פנומנליות בשנה האחרונה. אלו עמדו מאז תחילת 2024 על 120%-210% במצטבר.
רווחיות חברות הכרייה תלויה במרווח בין מחיר המתכת לבין עלויות ההפקה. אלו כוללות לא רק כרייה ועיבוד, אלא גם השקעות בתחזוקת מכרות, מחקר גאולוגי, בטיחות, תמלוגים וכיו"ב. כאשר מחיר הזהב או הכסף עולה, מניות כרייה מגיבות לרוב בצורה חדה יותר, משום שהרווח הנקי גדל ביחס לא ליניארי, תופעה המכונה מינוף תפעולי. במילים פשוטות, הואיל ועלות ההפקה של חברות הכרייה נותרת יחסית קבועה, כל עלייה במחיר הזהב מתרגמת לרווחיות גבוהה פי כמה.
למשל, אם עלות הייצור של אונקיית זהב היא 1,700 דולר, שהוא אגב ממוצע העלות על פי הדו"ח האחרון של S&P גלובל, ומחיר הזהב בשוק הוא למשל 2,000 דולר לאונקיה, הרי שהרווח התפעולי של החברה הכורה הוא במקרה זה 300 דולר. אך אם מחיר הזהב עלה נניח ל-2,300 דולר, עלייה של 15% במחיר, הרווח התפעולי של חברת הכרייה הכפיל עצמו ל-600 דולר. מניות חברות הכרייה יכולות אפוא להיות רווחיות ביותר בשוק זהב שוורי, אך כאשר מחיר הזהב בירידה, אותן מניות יתרסקו מהר ובהרבה יותר מהמתכת הפיזית. כך למשל מניות קינרוס גולד שקרסו בכ-90% לאחר משבר 2008.
אחד ההיבטים המעניינים בתעשיית הכרייה הוא ההבחנה בין שלוש קבוצות של חברות כרייה: גדולות, בינוניות וקטנות או ספקולטיביות. החברות הגדולות מחזיקות תיק מכרות רחב וגישה למימון זול יותר. הן נתפסות יציבות יחסית ומתפקדות כמעין "תעודת סל" על ענף הכרייה כולו. חברות בינוניות וקטנות, לעומתן, אמנם חשופות יותר לסיכונים גאולוגיים ופיננסיים, אך מציעות למשקיעים פוטנציאל תשואה דרמטי, בעיקר אם הן מגלות מרבצים חדשים. בהתאמה הן גם מסוכנות הרבה יותר.
מסחר במניות הכרייה מתבצע לרוב דרך בורסות בצפון אמריקה, ובמיוחד בטורונטו ובניו יורק. למשקיעים המעוניינים בפיזור רחב קיימות תעודות סל ייעודיות לכורי זהב או כסף. תעודות אלו מחקות את סל החברות המובילות ומציעות חשיפה לתעשייה כולה במקום השקעה בחברה בודדת.
מניות כרייה הן למעשה השקעה משולבת: מצד אחד חשיפה למחירי המתכת, ומצד שני הן עסקים לכל דבר עם הנהלה, מאזנים, חוב, הוצאות, התייעלות ואסטרטגיה. בשל כך, התנודתיות שלהן גבוהה משמעותית מזה של הזהב או הכסף הפיזיים, ולעתים אף גבוהה מזו של תעודות סל ממונפות על מתכות. כך, אם הזהב עשה מתחילת השנה החזר של 65%-70%, קרן הסל GDX, המשקיעה במניות של חברות כריית הזהב הגדולות, עשתה מעל 155%, וקרנות השקעה במניות הכורים קטנים יחסית עשו מעל 180%.
2025 הייתה ללא ספק שנה מדהימה למשקיעים בזהב, בכסף ובמניות החברות העוסקות בהם. האם השנה הבאה תשחזר הצלחה פנומנלית זו? על כך בכתבה הבאה בסדרה.
אזהרה: כל הנכתב במאמר זה הוא לצורך השכלה ועניין בלבד. אין בו כדי המלצת השקעה מכל סוג. כל השקעה צריכה להתבצע לאחר התייעצות עם המומחים המתאימים ובהתאמה אישית לכל משקיע.