על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● 32 אלף חביות ביום: החברה הישראלית שמצאה נפט באוקיינוס האטלנטי
● צבאות אירופה מרחיבים את הגיוס: האם האזרחים יסכימו להילחם למען המולדת?
1"מכה לאינטרסים של איראן": כך לכידת הרודן בוונצואלה פוגעת בטהרן
ארה"ב תפסה אתמול (ש') את נשיא ונצואלה ניקולס מדורו ואישתו, אחרי שתקפה אתרים אסטרטגיים בעיר הבירה של ונצואלה, קראקס, וברחבי המדינה.
בדיילי טלגרף נכתב כי "דונלד טראמפ, שמואשם לעתים קרובות בידי יריביו בפינוק וחנופה לדיקטטורים, חיסל אחד מן העריצים הגרועים בעולם, ובתוך כך שלח גלי הלם אל מוסקבה, טהרן ובייג'ינג". בדיילי טלגרף נכתב כי "הסיבה האמיתית שארה"ב רצתה שמדורו ייעלם היא שהוא קשר יותר ויותר את ונצואלה לדיקטטורות וליריבות כמו איראן, רוסיה וסין, אשר חרף הסנקציות רכשו נפט ונצואלי וסיפקו סיוע צבאי". בנוסף, "מדורו דחף לדוקטרינה אנטי־מערבית" והצטרף למדינות כמו ברזיל, רוסיה, איראן, סין ודרום אפריקה.
כעת, בדיילי טלגרף נכתב כי הורדת הרודן בוונצואלה גורמת לרוסים לאבד זירה משמעותית, והאיראנים "איבדו בת־ברית מרכזית". במקביל, "סין איבדה מקור משמעותי לנפט מוברח, וכשהיא משחקת ברעיון הפלישה לטייוואן - קיבלה הצצה מקרוב ליכולותיו של הצבא האמריקאי".
בפוקס ניוז כתבו כי כעת "הקשרים בין איראן למדורו ספגו מכה קשה בעקבות המבצע האמריקאי ולכידת הדיקטטור הוונצואלי".
מומחים אומרים כי "ונצואלה שימשה מרכז פעולה לטרור איראני, לסחר בסמים ולהפגנת כוח באמריקה הלטינית". לכידת המנהיג "מהווה נסיגה הרסנית לבעלת־בריתה ארוכת־השנים של המדינה הדרום־אמריקאית, הרפובליקה האסלאמית של איראן".
ג’ייסון ברודסקי, מנהל המדיניות של United Against Nuclear Iran, אמר לפוקס ניוז כי "לכידתו של מדורו תהיה מכה לאינטרסים של איראן". ברודסקי הוסיף כי "איראן וחיזבאללה השתמשו בוונצואלה כמרכז מבצעי לטרור ולסחר בסמים".
לדבריו, "לאיראן הייתה גם שותפות צבאית עם קראקס, במיוחד בתחום המל"טים. לכן טהרן בוחנת את ההתפתחויות הללו בזהירות רבה. האינטרסים שלה באזור כבר נחלשו לאחר הבחירות לנשיאות בבוליביה, שהעלו לשלטון מנהיג מרכז־ימין שחידש את היחסים עם ישראל".
מתוך הדיילי טלגרף, מאת ג'יימס מורו. לקריאת הכתבה המלאה.
מתוך הפוקס ניוז, מאת בנג'מן ויינת'ל. לקריאת הכתבה המלאה.
2הפורן פוליסי: התחזית למזרח התיכון ב-2026 קודרת
"ב-2025 שררה בוושינגטון תחושת אופטימיות ביחס למזרח התיכון", הושגה הפסקת אש בעזה, חמאס רוסן ואיראן וחיזבאללה-הפרוקסי שלה בלבנון נחלשו. אולם כעת, נדמה כי "ההתפתחויות המבטיחות הללו התנגשו במציאות הקשה של הפוליטיקה האזורית".
"האם משהו ב־2026 יכול להציל את ההישגים הראשוניים ולמנוע חידוש עימותים באזור הסבוך הזה? למרבה הצער, ההימור הבטוח הוא 'לא'", כך פורסם בפורן פוליסי בניתוח קודר למזרח התיכון של דניאל סי' קורצר, שגריר ארה"ב לשעבר במצרים ובישראל ואהרון דיוויד מילר, עמית בכיר ב־Carnegie Endowment for International Peace.
"חמאס, חיזבאללה ואיראן נחלשו אך לא הוכרעו. ישראל ממשיכה להפעיל כוח צבאי כדי לסכל ולמנוע פעילות עוינת בעזה, בלבנון ובסוריה, ואף מחזיקה שטחים בשלושת הזירות. הגדה המערבית מבעבעת, בעוד ישראל ממשיכה במדיניות דה־פקטו של סיפוח", נכתב.
ונדמה כי טראמפ "מאבד עניין בקלות" מהאזור. נכתב כי "נדמה שהוא שבע רצון מכך שהוסיף את המזרח התיכון לרשימת העימותים שלטענתו פתר, ונוטה לעבור לנושאים אחרים, כגון רוסיה ואוקראינה".
לפי הפורן פוליסי נראה כי גם בשנה הקרובה המצב בעזה יישאר על כנו: "חמאס אמנם נחלש, אך נותר הכוח הפלסטיני החזק ביותר בעזה", ו"שרידותו של חמאס בעזה ככוח פוטנציאלי משמעותי מאפשרת לממשלת ישראל לדחות כל דיון במדינה פלסטינית".
"האמת הלא נוחה היא שגם ישראל וגם חמאס נוחים יותר עם הסטטוס־קוו של עזה מפוצלת מאשר עם הסיכונים והלחצים הכרוכים בשינויו. בהקשר זה, 2026 עלולה להיראות מאוד כמו 2025: עליונות הסלמה ישראלית", נכתב.
גם בחזית הלבנונית "קשה לצפות להתקדמות כלשהי בפירוק חיזבאללה מנשקו. כמו חמאס, חיזבאללה נחלש אך לא הוכרע, והוא מנסה לשקם את עצמו. ממשלה לבנונית החוששת ממלחמת אזרחים וצבא לבנון מפוצל פנימית פשוט חסרים את הרצון והעוצמה לפרק לוחמי חיזבאללה".
למרות הכול, נכתב כי לישראל יש בשנה הקרובה הזדמנות היסטורית בגזרה הסורית. "מוקדם יותר השנה תיווכה וושינגטון בשיחות בין ישראל לסוריה על הסכם ביטחוני שהראו פוטנציאל משמעותי", נכתב. "הסכם ביטחוני ישראלי־סורי בתיווך אמריקאי יכול להפחית מתחים ולסייע לשרעא בזירה הפנימית, אך יידרש להבטיח נסיגה ישראלית מאזורים שנכבשו מאז סילוקו של אסד".
בגזרה האיראנית, ב-2026 יהיו "מתחים מבעבעים במשולש ארה"ב-ישראל-איראן. חידוש פעילות באתרי הגרעין של איראן עלול לעורר תקיפה ישראלית, וכך גם דיווחים על שיקום היכולת הבליסטית שלה".
מתוך הפורן פוליסי, מאת דניאל סי' קורצר ואהרון דיוויד מילר. לקריאת הכתבה המלאה.
3 "הפרצוף האמיתי של ממדאני התגלה ביום הראשון שלו לתפקיד"
ביום הראשון שלו בתפקיד ראש העיר ניו יורק זוהרן ממדאני ביטל את כל צווי הביצוע של קודמו בתפקיד אריק אדמס. ממדאני הסיר את אימוץ הגדרת האנטישמיות של International Holocaust Remembrance Alliance ואפשר מחדש קידום חרם, דה־השקעה וסנקציות (BDS) נגד ישראל מצד גופי עיריית ניו יורק. "מביטול הצווים נוטף ריח של אנטישמיות. יש דרכים טובות ודרכים רעות לפתוח כהונה, ואז יש הדרך שבה ממדאני עשה זאת. איום, נורא ומזעזע לא ממש מצליחים לתפוס את פיאסקו היום הראשון שלו", כך פורסם במאמר דעה של העיתונאי מייקל גודווין לניו יורק פוסט.
"שום יועץ פוליטי בהיסטוריה של בחירות ניו יורק לא היה ממליץ לראש עיר חדש לפתוח את כהונתו בעימות עם ישראל ולהוסיף ראיות טריות לחשד שראש העיר המוסלמי הראשון של העיר הוא אנטישמי", כותב גודווין.
גודווין כותב כי ביום הראשון שלו "ממדאני מסיר את המסכה וחושף את פרצופו האמיתי. כאשר בניו יורק מתגוררים יותר ממיליון יהודים, וכאשר ישראל, בעלת־ברית מרכזית של ארה״ב, נאבקת על הישרדותה מול טרוריסטים, זו דרך מוזרה ביותר לפתוח כהונה של ארבע שנים".
"הוא יכול היה, וצריך היה, לנצל את אור הזרקורים כדי לצאת בחריפות נגד מבריחי נשק, סוחרי סמים, רוצחים ואנסים; או נגד פוליטיקאים מושחתים, בתי ספר כושלים, איגודים חמדניים וביורוקרטים אטיים", אולם במקום זאת "בחר לפתוח במתקפה על ישראל".
"זו הייתה בחירה שנבעה כולה מעוינותו הוותיקה של ראש העיר החדש. אותו נימה של שנאה משתקפת גם באופן שבו חלק מיועציו גינו את ישראל, מבלי לבקר אפילו פעם אחת את האכזריות של חמאס, חיזבאללה, החות'ים ואיראן", כותב גודווין.
ראשית, ממדאני "לא הסתיר את עמדתו שלפיה לישראל אין זכות להתקיים כמולדתו של העם היהודי. כשנשאל בקמפיין אם הוא מקבל אותה כמדינה יהודית, ניסה להתחמק וטען שהוא תומך בישראל 'כמדינה עם זכויות שוות' לכל אזרחיה". לדברי גודווין זה מטריד מאוד והוא מכנה את היחס לישראל "סטנדרט כפול". ממדאני "מעולם לא גינה מדינות ערביות ומוסלמיות שבהן כמעט ואין אזרחים יהודים או נוצרים".
"המהלך הקודר של ראש העיר נראה בעיניי כצעד של חובבן יהיר, שנסחף בקסם הכוח. אם הוא חכם, הוא יבין שהמחיר שהוא משלם אינו שווה את הנר. כשהנושא ששולט בימיו הראשונים בתפקיד ומושך תשומת לב מהסוג הלא נכון, הוא עלול להפוך לכתם שחור מתמשך שירדוף את כהונתו. גרוע מכך, אני צופה שהוא יוזרק שוב ושוב ברעל של שנאת יהודים", מסכם גודווין.
מתוך הניו יורק פוסט, מאת מייקל גודווין. לקריאת הכתבה המלאה.