צבאות אירופה מרחיבים את הגיוס: האם האזרחים יסכימו להילחם למען המולדת?

כבר אין ספק כי גל ההתחמשות הצבאית של אירופה כאן כדי להישאר. מדינות היבשת נכנסות לחובות עמוקים, מקצצות בבריאות וברווחה ומשנות מדיניות של עשורים רק כדי לרכוש נשק. ליצרנית הנשק הגרמנית ריינמטאל יש צבר הזמנות של יותר מ־125 מיליארד אירו נכון לעכשיו, חברה צ'כית קיבלה באחרונה חוזה אספקה בשווי 58 מיליארד אירו לשבע השנים הקרובות, ויש גם תורים ארוכים בדרך לצוללות וכלי שיט אחרים, למערכות הגנה אווירית ולתחמושת כמו פגזים וקליעים. שינוי הכיוון המונומנטלי של אירופה כבר התחיל, והוא מתרכז ברכש אדיר של מערכות ביטחוניות מתאימות, אחרי עשורים של הזנחה וניוון.

אבל מי יישב בטנקים הללו, ומי יפעיל את מערכות ההגנה האווירית ומי יתגייס כדי להתאמן במשך שנים לרגע האמת שבו צריך יהיה להילחם בכוחות הרוסיים המאיימים על אירופה? התשובה לשאלה הזאת ברורה הרבה פחות. החלק האנושי של שינוי הכיוון האירופי עדיין לא יצא לפועל. כדי להקים צבאות משמעותיים צריכות מדינות היבשת כוח אדם שיהיה מוכן להתגייס. אבל עשורים של שלום ושלווה הפכו את הציבור ברוב מדינות אירופה לכזה שאינו מעוניין בכך. בשנה הקרובה נקודת המוצא הזאת צפויה להתחיל ולהשתנות, עם כניסתן לתוקף של תוכניות לגיוס חובה ברחבי היבשת.

הרמטכ"ל שעורר סערה ציבורית

עם כל ההתעצמות הצבאית שהוכרזה מאז שרוסיה פלשה לאוקראינה, השינויים בסדרי הכוח של החיילים באירופה היו כמעט לא משמעותיים עד כה. זו אינה רק בעיה לוגיסטית. האזהרות של שרי ההגנה של אירופה, שלפיהן על התושבים להתכונן למלחמה עד סוף העשור לכל המאוחר, נופלות בינתיים על אוזניים ערלות. מדיניות ממשלתית - כן; מוכנות להילחם - לא.

כאשר הרמטכ"ל הצרפתי אמר בנובמבר האחרון כי כדי שצרפת תוכל להתמודד צבאית עם איומים על תושבי המדינה להיות "מוכנים לאבד את בניהם", פרצה לא רק סערה ציבורית, אלא גם ממשלתית. ארמון האליזה מיהר להבהיר כי הוא לא התכוון ל"בנים", אלא ל"חיילים", וגם ביקר את העמדה הזאת. הסאבטקסט היה: מי יודע מאילו קולוניות לשעבר יגיעו החיילים שיילחמו, אל תדאגו. וגם: מה שהיה הוא שיהיה. זה מסר הפוך לגמרי ל"צבא העם" שיש לגבש כדי שלמדינה יהיה לא רק צבא פעיל, אלא גם משרתי מילואים מיומנים.

בגרמניה, שהעלתה על נס את התרבות המתנגדת למלחמה בעשורים האחרונים, המצב אפילו חמור יותר. סקר עבר העלה כי רק 18% מהגרמנים מוכנים להגן על מולדתם במקרה של מלחמה. כדי לצקת תוכן בהבטחה להגדיל את הצבא הגרמני, החליטה כעת הממשלה להחזיר לכאורה את האפשרות לגיוס חובה. אבל האיטיות שבה הדבר ייעשה משקפת את חוסר הרצון הציבורי לשנות כיוון.

מה שנקבע הוא כי החל מהשנה הבאה יידרשו כל הגברים לעבור בדיקה גופנית שתאפשר היתכנות לגיוס. לאחר מכן רק מי שיצהיר כי הוא מעוניין בכך, אולי יגויס. מדברים על תוספת של כמה אלפי חיילים בלבד בשנה, נכון לעכשיו. מצד אחד מדובר בצעד תקדימי אחרי שנים של ביטול חובת גיוס, מצד שני המהלך רחוק מאוד מגיוס חובה.

שירות חובה של חודשיים בלבד

בפולין השכנה הממשלה נחושה לבנות את הצבא הגדול ביותר באירופה ולהכפיל את כוחו מ־150 אלף חיילים כיום ל־300 אלף בתוך כעשור. לעומת התוכניות הגרמניות הצנועות, הפולנים, הנמצאים קרוב לחזית הרוסית, מתכננים צעדים ישירים יותר בשנה הקרובה. 235 אלף מועמדים יזומנו למבדקי גיוס בשנה הקרובה. רק 14 אלף מתוכם ככל הנראה ייבחרו לשרת בצבא. היתר עשויים לעבור אימונים חלקיים לתרחיש של מלחמה.

בכל מקרה, המהלך נועד לעודד את הפולנים לרצות להתגייס, להתחיל לשנות את הלך הרוח. בדנמרק, אחת המדינות היחידות שמפעילה גיוס כללי, אך משתמשת בהגרלה כדי לבחור מי אכן יצטרף לצבא (ולא מסובך לוותר על כך מסיבות שונות), ייפתח הגיוס בשנה הקרובה גם לנשים. קרואטיה תצטרף ב־2026 לקומץ מדינות אירופיות שבהן נהוג גיוס חובה (כמו יוון), ותתחיל בשנה הקרובה בשירות חובה. אבל הוא יעמוד על חודשיים בלבד בשלב הנוכחי.

השאלה תהיה אם הגיוסים הללו ישנו מעט את הלך הרוח ואת המוכנות הציבורית בנוגע למלחמה אפשרית. קומץ מדינות כמו פינלנד, שלה צבא מילואים גדול וחשש מתמיד מרוסיה שהביא לחשיבות גדולה לביטחון הלאומי, לא צריכות לעבור מהפכה שכזו. במערב אירופה ההבטחה לבנות מחדש את הצבאות הלאומיים תעמוד השנה במבחן ציבורי.