בהוואנה, קובנים קשישים מחפשים באשפה שאריות מזון. בעיר השנייה בגודלה במדינה, סנטיאגו, התאספו המונים, וניגנו מוזיקה רועמת של גולים קובנים כמו גלוריה אסטפן ווילי צ'ירינו, ששר "יומנו יגיע בקרוב". הדחת הדיקטטור הוונצואלי ניקולס מדורו על ידי ארה"ב טלטלה את המדינה הזו, המונה פחות מ־10 מיליון איש. קובה מסתמכת זה שנים על ונצואלה לצורך יבוא נפט, שמצליח רק בקושי למנוע מהכלכלה הזעירה שלה להתמוטט.
ההדחה פותחת פרק חדש ומסוכן עבור המשטר הקומוניסטי של האי בעת של קריסה כלכלית, שכבר מתחילה להידמות למשבר שסבלה קובה לאחר קריסת ברית המועצות לפני יותר משלושה עשורים.
● מנכ"ל ענקית הנפט אקסון לטראמפ: "ונצואלה לא ראויה להשקעה"
● התוכנית האירופית: להציב חיילים בגרינלנד נגד השתלטות טראמפ
בערים עניות יותר, אנשים דנים בגלוי בשאלה האם ארה"ב תפיל את ממשלתו של נשיא קובה מיגל דיאז־קאנל, יורשם של ראול ופידל קסטרו, האחים שהובילו את המהפכה הקובנית ב־1959 וזעזעו את אמריקה הלטינית. "הם בלחץ", אומר פעיל פוליטי מהוואנה, על הממשלה. "הדיכוי יגבר, זו התגובה האופיינית".
הפסקות חשמל ומים, קשישים אוכלים מהזבל
מנגנון הביטחון הממלכתי של קובה שולט זה מכבר בכל היבטי החברה, ממקומות עבודה ועד בתי ספר או אולמות קונצרטים. אך לכידתו של מדורו מסכנת את שליטת הממשלה בכל רחוב, את מערכת המעקב העמוקה שלה ואת רשת המלשינים העצומה שלה, אומרים מתנגדי משטר קובנים וגורמים רשמיים לשעבר.
יומיים לאחר הדחת מדורו, התמודד ריינאלדו פלורס עם היום החמישי ברציפות ללא מים זורמים בדירתו בהוואנה. זה המצב הנורמלי החדש עבורו, יחד עם הפסקות החשמל היומיות, מערכת הבריאות הכושלת, האשפה שנערמת ברחובות, ומפרקיו הכואבים ממחלות הנישאות על ידי יתושים שפקדו את האי.
"שישה, שבעה, עשרה ימים עוברים בלי מים", אומר פלורס בן ה־66. "ואז כשהמים חוזרים, אין חשמל כדי לשאוב אותם". לאחרונה, הוא אומר, היה יום אחד שבו בו־זמנית לא היו לו חשמל, מים זורמים או גז לבישול. כמו כל הקובנים, פלורס שומר מים במכל, ומקציב אותם לשתייה, בישול, שטיפה ורחצה. כשהם נגמרים, הוא קופץ מגג אחד לאחר כדי לאסוף דליי מים מבורות מים סמוכים.
הוא דואג בעיקר לקשישים המחפשים אוכל באשפה. כשהם נדבקים בנגיף, הם הולכים לבתי חולים עמוסים ומתים שם. "אחד החברים שלי עובד עבור הממשלה והוטל עליו לאסוף קשישים שחיו לבד ומתו בבתיהם ואף אחד לא ידע זאת במשך ימים", אומר פלורס, שפרש לגמלאות ומסתמך על כספים מקרובי משפחה בחו"ל.
קובה נמצאת במשבר כלכלי מתמשך, שהחריף מאז מגפת הקורונה. יותר מ־2.7 מיליון בני אדם - כרבע מהאוכלוסייה, רובם צעירים ושאפתניים - נמלטו מאז 2020, בעיקר לארה"ב. "האי מתרוקן דמוגרפית", אומר הדמוגרף הקובני חואן קרלוס אלביזו־קמפוס. הוא מעריך שאוכלוסיית קובה מונה כעת 8 מיליון בני אדם. התוצאה המשולבת של הגירה המונית וירידה בפריון הנשים היא שלידות של תינוקות חיים בקובה צנחו לרמות נמוכות מאלה שהיו ב־1899, כאשר קובה יצאה ממלחמת עצמאות עקובה מדם בת שלוש שנים, אומר אלביזו־קמפוס.
"הבעיה של קובה היא כבר קיומית", אומר ג'ו גרסייה, חבר קונגרס קובני־אמריקאי לשעבר שמדבר לעתים קרובות עם גורמים בכירים באי. "בצד הקובני יש רק ייאוש, וייאוש גרוע יותר", אומר גרסייה.
התיירות, שבעבר הייתה אחת מעמודי התווך הכלכליים של האי, צנחה, ותפוסת המלונות עומדת בקביעות מתחת ל-30%, על פי מנהלים בתעשייה. מרבית התיירים, רובם מרוסיה וסין, מגיעים עם חבילות הכול כלול, ולכן ההוצאות אינן מגיעות אל קובנים רגילים משום שהמבקרים אינם מוציאים הרבה מעבר למסלול שאושר מראש.
בהוואנה, בירת קובה, מעל לרובע ודאדו שנחשב אלגנטי בעבר, מתנשא מלון יוקרה חדש בן 42 קומות. אך המלון, שנבנה בעלות של 200 מיליון דולר והמופעל על ידי חברה ספרדית, "כמעט ריק", אומר ויליאם ליאוגרנדה, אנליסט קובני באמריקן יוניברסיטי בוושינגטון, שחזר לאחרונה מהמדינה. הוא מעריך שההכנסות מתיירות ירדו ב־75%.
ברז הנפט מוונצואלה עלול להיסגר
קובנים רבים מסתמכים על העברות כספים המתקבלות מבני משפחה בחו"ל. המדינה מסתמכת על מיליארדי דולרים שגובה הממשלה מאלפי רופאים קובנים העובדים בוונצואלה, מקסיקו ומדינות אחרות, ועל יבוא נפט ונצואלי מסובסד, כדי לשמור על האורות דולקים. אבל עכשיו ארה"ב עלולה לסגור את ברז הנפט מוונצואלה.
לקובה אין כסף לקנות נפט בשווקים הבינלאומיים, והיא יכולה רק לקוות שמדינות ידידותיות כמו אנגולה, אלג'יריה, ברזיל או קולומביה יבואו לעזרתה אם ונצואלה, תחת לחץ אמריקאי, תפסיק את אספקת הנפט שלה, אומר חורחה ר. פיניון, העוקב באוניברסיטת טקסס אחר צריכת האנרגיה של קובה.
ונצואלה מספקת כ־35 אלף חביות נפט ביום מתוך 100 אלף חביות ביום שהאי זקוק להן. קובה מייצרת כ־40 אלף חביות של נפט גולמי ביום, המזין את תחנות הכוח הרעועות של המדינה. מקסיקו, ששלחה כ־22 אלף חביות ביום לקובה בשנה שעברה, הורידה מאז את המשלוחים לכ־7,000, בעוד שרוסיה שולחת כ־10,000 חביות ביום, אמר. "לא אתפלא אם האמריקאים יגידו לוונצואלה להמשיך לספק נפט לקובה, כדי לא לפתוח תיבת פנדורה נוספת", אומר פיניון. ללא נפט ונצואלי, הוא מעריך שתשתית האנרגיה של קובה תקרוס תוך 30 יום.
הקובנים העניים סובלים יותר: "יש אי־שוויון גלוי"
בשעה שהמדינה נאבקת לשרוד, השאלה הגדולה תהיה תגובת ההנהגה הקובנית, ששולטת ביד ברזל מאז המהפכה בראשות האחים קסטרו. הפעולה הראשונה של המשטר הקומוניסטי הייתה לדרוש מהעובדים להשתתף בעצרת בסוף השבוע כדי לגנות את לכידת מדורו ולהכריז על שני ימי אבל, עם דגלים בחצי התורן, לכבוד 32 החיילים הקובנים וקציני המודיעין הצבאי הבכירים שנהרגו במהלך הפלישה האמריקאית.
ללא נפט קיים סיכון שהפסקות החשמל, שלפעמים משאירות את תושבי האי עם ארבע שעות חשמל בלבד ביום, יחמירו. אלו שהסתמכו על גנרטורים כדי להתקיים יתקשו להפעיל אותם ללא גישה לדלק. אפילו בישול יהיה מסובך, משום שחלק מהתושבים החלו להשתמש בתנורים המופעלים על נפט.
ליאוגרנדה אמר שבמשבר שלאחר קריסת ברה"מ, הכאב הכלכלי הורגש בכל שכבות החברה הקובנית. עם הקושי של המשבר הנוכחי, לעומת זאת, נאלצים להתמודד - באופן לא פרופורציונלי - קובנים עניים יותר שאין להם קרובי משפחה בחו"ל ששולחים להם דולרים.
"יש אי־שוויון גלוי יותר", אומר ליאוגרנדה. "מצבם של העניים גרוע כמו אז, אבל לחלק מהמעמד הבינוני והגבוה יש גישה לדולרים והם לא במצב גרוע כל כך, מה שגורם למתח חברתי אמיתי".
