מי מגן על הקשישים? / צילום: Shutterstock
"א' היה קשיש ערירי שנזקק לטיפול סיעודי. יום אחד הגיעו שני עבריינים לדירתו, הציעו לו עזרה וארגנו לו מטפלת סיעודית. במקביל, הם שכנעו אותו שמשפחתו לא מעוניינת בקשר איתו ואת המשפחה כי א' לא מעוניין להמשיך בקשר איתם. לאחר שיצרו נתק, העבריינים השתמשו בכספיו, סילקו חובות משלהם וגם רישתו את ביתו במצלמות כדי להבטיח שליטה" - את הסיפור הזה מספרת עו"ד ד"ר מיטל סגל רייך, שהקימה וממונה על מערך הייצוג בגיל זיקנה במסגרת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים. "גם אחרי שהעבריינים נתפסו ואף אולצו להחזיר חלק מהכסף, כשהקשיש הלך לעולמו הם עוד העזו לנסות לממש את צוואתו שהוסבה לטובתם".
● ממשמרות המהפכה לאימפריה של מיליוני נעליים בשנה
● למד בישיבה, היה בן בית אצל אהרן ברק - והופך אופציות של חברות לתרומות במיליונים
● הסיני שעשה הון מהמשאב הנדיר של אפריקה
תופעות של ניצול קשישים עולות חדשות לבקרים לכותרות, אבל אינן מגיעות על רקע לוח חלק. מאבק בין חברות הסיעוד הפרטיות לביטוח לאומי מטלטל את הענף בחודשים האחרונים, וכרגיל הנפגעים העיקריים שבתווך הן האוכלוסיות החלשות.
תחום הסיעוד נחשב לבוננזה עבור החברות הפרטיות: תוחלת החיים מתארכת, אוכלוסיית הקשישים גדלה וכך גם התקופה שבה הם זקוקים לשירותי סיעוד. ביטוח לאומי, מנגד, הוא לקוח אמין שמשלם בזמן, והפוטנציאל לצמיחה מהירה בהכנסות וברווחים גבוה.
לא לחינם יצאה חברת שירותי הסיעוד עמל ומעבר לאחת ההנפקות הגדולות של השנה בבורסה: בעלי המניות, בהם קרן פימי, פועלים ומגדל, מכרו את המניות ב־1.24 מיליארד שקל, והחברה נסחרת כיום בשווי של 2.8 מיליארד שקל. גם חברת דנאל, העוסקת בין היתר בשירותי סיעוד ורווחה לקשישים, רשמה עלייה של 25% מתחילת השנה ועד אוקטובר 2025.
אבל אז התרחשה התנגשות חזיתית: חברות הסיעוד עתרו לבג"ץ נגד הלקוח העיקרי שלהן בתחום, ביטוח לאומי, וחילופי האשמות הדדיות החלו. דנאל דיווחה כי שינויים שהכניס ביטוח לאומי במכרז להתקשרות עם החברות עלולים לחבל בהכנסותיה, וגם הנפקת עמל ומעבר נסגרה בשווי מעט נמוך יותר מכפי שהעריך השוק. יתרה על כך, התביעות העידו על בעיות מובנות באופן שבו ניתנים שירותי סיעוד בישראל.
מתברר כי הבוננזה היא בעצם הצרה של כולנו: אוכלוסייה מבוגרת שהולכת וגדלה כשלא ברור עד כמה המדינה, הכלכלה ואנחנו ערוכים לטפל בה. דורון רז, יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל, מספר כי עם חקיקת חוק הסיעוד ב־1988, שהסדיר לראשונה את אופציית המטפלים כחלופה למוסדות סיעודיים, ההערכה הייתה שכ־20 אלף קשישים יזדקקו לשירות כזה עד ימינו. אבל בפועל המספר הוא 390 אלף. "זו בעיה לאומית. אם נמשיך ככה - עוד מעט יגמרו גם הרזרבות של ביטוח לאומי".
"התנגשות בין שתי אוכלוסיות מוחלשות"
כיום ביטוח לאומי מעניק כמה שעות טיפול בשבוע, בידי מטפל ישראלי, למבוגרים אחרי גיל פרישה שעומדים במבחן ההכנסה: עד 20 אלף שקל ליחיד או 30 אלף שקל לזוג. הזכאות נחלקת לשש רמות הנקבעות לפי שילוב בין רמת ההכנסה לבין מידת הצורך בטיפול. בין 2018 ל־2025 התקציב שהמדינה נדרשה להשקיע בסיוע בתחום הזה עלה מכ־7 מיליארד שקל לכ־18 מיליארד.
את העזרה מספק ביטוח לאומי דרך אחת מתוך 130 חברות ועמותות העוסקות בסיעוד, בהן גם דנאל ועמל מעבר. אותן חברות משלמות למטפלים שכר קבוע, הקרוב לשכר מינימום, ומשאירות לעצמן, לפי תנאי המכרז, רווח של 4%.
ב־2022 הוציא המוסד מכרז חדש להתקשרות עם חברות הסיעוד, שצפוי להיכנס לתוקף בקרוב, אלא שכמה סעיפים בתוכו "הקפיצו" את החברות. לטענתן, אם הגזרות הללו יצאו אל הפועל הן ישחקו את שורת הרווח שלהן - מה שיוביל לקריסתו של תחום הסיעוד הפרטי בישראל. מנגד, בביטוח לאומי טוענים כי כבר היום ההוצאות על התחום גוזלות מקופת המדינה 400 מיליון שקל מיותרים וכי נוסף לצמצום ההוצאות הנדרש מטרתם של הסעיפים היא להיטיב את השירותים הניתנים לקשיש.
אחת המחלוקות נסבה על הקנסות שביטוח לאומי דורש להטיל על החברות, במסגרת המכרז החדש, במקרים שבהן מטפלות דיווחו על שעות אך לא התייצבו, או שהגיעו ולא נתנו שירות, או במקרים שבהם המטפלת השפיעה לרעה על המטופל.
מדובר בהתניות שנכתבו מתוך תלונות מהשטח. "המטפלות מרוויחות שכר שהוא עולב העולבים, פחות מ־40 שקל לשעה. מבלי להטיל דופי במי שבאה עם נפש חפצה, יש בעיה קשה בתחום", מסבירה לינוי בר גפן, מייסדת ומנכ"לית חמ"ל בר גפן לליווי בעת מחלה או תאונה. "המטפלות מחתימות את הקשיש על עשר שעות ועובדות בפועל שלוש. בתגמול של חברת הסיעוד זה לא פוגע, היא משתכרת סביר, ואף אחד לא מתלונן - אבל הקשיש בקושי מקבל טיפול. מי שכן התלונן קיבל מטפלת אחרת שעושה בדיוק את אותו הדבר. היא אומרת לקשיש: אם לא תחתום לי על עשר שעות לא אבוא בכלל".
ליו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל יש הסבר מעט שונה להטייה ברישום השעות: "הבעיה הייתה בעיקר סביב נושא הניקיון. המטפלות לא מרגישות שתפקידן לנקות, בטח לא בשכר שהן מקבלות, אך הקשישים נזקקו לכך, אז הם סגרו ביניהם - ננקה אבל נעבוד פחות שעות".
לדבריו, באיגוד הציעו "להגדיר ניקיון כחלק מהגדרות התפקיד, אך שעת ניקיון תיספר כשעתיים, בלי קומבינות. זה יסדיר את הנושא בצורה שמתאימה למה שכולם כבר התרגלו אליו". רז מציין גם כי כדי להתמודד עם בעיית השעות חברות הסיעוד וביטוח לאומי אפיינו יחד מערכת נוכחות בטלפון, שכבר הוטמעה בשבע רשויות מקומיות בישראל.
קל לתלות את האשם במטפלות. "זו התנגשות של אוכלוסייה מוחלשת אחת באחרת", מדגישה בר גפן ומציינת כי היא גם מבינה ללבן של המטפלות. "רובנו לא היינו מוכנות לעבוד כמו שהן עובדות".
"צריך להכשיר מטפלות באופן שבו יוכלו להעניק יותר לקשיש - ידאגו לתזונה, ימנעו נפילות - והכי חשוב לתת להן תחושה שהעבודה שלהן משמעותית", מוסיף ליאור שטרסברג, מנכ"ל עמותת מטב, שמספקת שירותי טיפול. "אני חושב שנעשה הרבה עוול למטפלות. אני רואה כל יום אלפי נשים עם נשמה גדולה שהן הכי קרובות למטופל". שטרסברג מציין כי כחלק מהתפיסה הזאת גם הקימו במטב מוקד שתומך במטפלים ומטפלות אחרי פטירתו של האדם שבו טיפלו.
לחשבון הקשיש או לחברות: הקרב על הכסף
סוגייה נוספת שמציפה מתחים בין חברות הסיעוד לביטוח לאומי נוגעת לאופן קבלת הזכאות. כיום 40% מהתקציב ניתן בכסף כחלופה לשירותי סיעוד, אך יותר ויותר קשישים היו רוצים לקבל את הקצבה לה הם זכאים לא בשעות טיפול - אלא בכסף שיועבר ישירות לחשבון הבנק. "הקשיש ישכור בתקציב הזה מטפלת ב-80 שקל לשעה, ולפחות יקבל חמש שעות של טיפול איכותי בלי קומבינה", מצדדת בר גפן ברעיון. "אני מתרשמת שמטפלות שמועסקות בתעריף הזה בשוק הפרטי אכן מתנהגות אחרת".
בעבור חברות הסיעוד הגדלת שיעור הקשישים שיקבלו את הסכום ישירות לחשבונם היא בגדר סדין אדום, מאחר ומהלך כזה ייתר אותן כגורם מתווך. "החוק מאפשר לתת חלופה כספית רק במקרה שבו אין שירות זמין", מסביר רז. "במקור זה נועד עבור מישהו שגר באיזה אוהל במדבר ומטפלת לא יכולה להגיע אליו".
לטענתו, זו גם הסיבה לעליה המטאורית בעלויות הסיעוד לביטוח הלאומי. "כשהתחיל חוק הסיעוד ב-1988, מספר הקשישים שנמצאו מתים לבדם בביתם אחרי ימים ירד לכמה מקרים בודדים בשנה. מאז שהתחילו לתת גמלה כספית - המספר קפץ לעשרות ואפילו מעל 100. אם מציעים מטפלת, לא כל אחד רוצה שמישהי תסתובב לו בין הרגליים. אבל כסף? כל אחד לוקח. ובסוף כסף פנוי בחשבון הולך קצת לילדים, קצת לנכדים".
בינתיים, ביטוח לאומי זכה בתביעה שהגישו דנאל, עמל ומעבר ותיגבור, בנושא ויוכל להמשיך ולספק כסף כחלופה למתן שירות.
אבל יש מי שטוענים שלא שם טמונה בכלל הבעיה, אלא ביד הקלה של ביטוח לאומי על ההדק באישור זכאויות. "מי שזה חורה לו, כנראה לא זוכר איך נראו בשנות ה-90 המבחנים המשפילים ושהיו עושים אז לקשישים כדי לקבוע זכאות", משיבה בר גפן למבקרים. "היו מבקשים מקשישים להתפשט מול הבודק כדי לראות אם הם מסוגלים ועוקבים אחריהם. ביטוח לאומי תפס את עצמו ועשה שינוי פנומנלי לטובה".
"יש קשישים שיודעים שהם מנוצלים"
לא כולם יכולים להסתפק בכמה שעות טיפול. קשישים הזקוקים להשגחה 24 שעות ביממה משתמשים בקצבה לא פעם לטובת שכירתו של מטפל זר, אך הקצבה תכסה בדרך כלל לא יותר מ-60% מהעלות, לרוב פחות. ההעסקה היא ישירה ע"י הקשיש או משפחתו, כשיש אפשרות להשתמש בחברות שירותי הסיעוד לצורך מתן התלוש לעובד. במקרים כאלה מדובר באוכלוסיית מטפלים עוד יותר מוחלשת, ויחס המעסיקים למועסקים לעיתים מחפיר, בה בעת מתגלים מדי פעם גם מקרים של ניצול או אלימות של עובדים זרים כלפי קשישים חסרי ישע.
בין אם המטפלת משוייכת לחברת הסיעוד ובין אם מועסקת באופן ישיר, הסיכון לניצול קיים. בנובמבר האחרון ביטל בית המשפט צוואה של קשיש שהעניק את כל רכושו למטפלת סיעודית שטיפלה בו במשך שנה וחצי. לפי פסק הדין, המטפלת לקחה אותו לעורך הדין באופן אקטיבי, דאגה להשלים עבורו הליך גירושין ומכירת דירה, וגייסה את בתה כמיופת הכוח שלו בייפוי כוח מתמשך - וזאת למרות שהמטופל ביקש שלא תתערב בענייניו הכספיים.
"הניצול הוא בדרך כלל של אדם ערירי, או מנותק ממשפחתו הקרובה, שמישהו משתחל לו לתוך החיים ויוצר מצב של תלות", מסבירה ד"ר עו"ד מיטל סגל רייך "האדם מרגיש שנותנים לו משהו - טיפול, חברה - ובעצם זה נעשה כדי להעביר אל המטפל את הרכוש". כדי למנוע מצבים כאלה הקימה עו"ד סגל רייך את מערך האופוטרופסים לדין עבור הגיל המבוגר, כחלק מהסיוע המשפטי של משרד המשפטים. מדובר בעורכי דין אשר כחלק מהתהליך המשפטי, ממונים על ידי בית המשפט ותפקידם להגיע אל הקשישים במקום מגוריהם, לדובב אותם, להבין האם מישהו מנצל אותם - ולהיות להם לקול בבית המשפט.
למעשה, כיום כל אדם בן 65 ומעלה זכאי לאפוטרופוס לדין, ללא תלות ביכולת כלכלית. לאחרונה נוסף גם שינוי בחוק, לפיו כל אדם בן 65 ומעלה - בכל מקרה של עושק או הטעיה תוך ניצול מצוקה, אם בשל מצב בריאותי, נפשי, קשיי שפה, היעדר אוריינות דיגיטלית ועוד - יכול לקבל ייצוג משפטי מהמדינה גם אם אינו נזקק כלכלית.
באותו מקרה בו ניסו עבריינים להשתלט על דירתו של א' הוציאו, למשל, עורכי דין מהעמותה צווים שבלמו את תהליך הרישום. "ביטלנו עסקאות, סילקנו את העבריינים מהחשבון", היא מספרת. "הדברים שאנחנו פוגשים בעולם הזה באמת עולים מעל לכל דמיון".
גם בר גפן מכירה סיפורים כאלה. "זה התחיל כשלקוחה שלי שטיפלה באחותה אמרה לי: 'אחותי טוענת שאף אחת לא תסכים להיכנס לביתה כי הוא מטונף ומלא חתולים, ורק המטפלת הזו מוכנה'. צירפנו את האחות לשיחה, וגילינו שנוצרה איזו סימביוזה עם המטפלת. היא אמרה לנו: 'המטפלת אישה טובה ומסכנה, בלעדיה אין לי חיים'. הסתבר שהמטפלת הייתה לוקחת אותה לכספומט ומוציאה כסף עבורה ועבור הילדה. ממש רוקנה לה את החשבון. הגשנו תלונה במשטרה ואצל חברת הסיעוד". חברת הסיעוד הפסיקה את ההתקשרות עם המטפלת אבל הכסף לא הוחזר. "יש קשישים שלא יודעים שהם מנוצלים, ואחרים יודעים, אבל מרגישים שאין להם אפשרויות אחרות. וזה הכי שובר לב".
עו"ד ליאור יניר, המשמשת בתפקיד אפוטרופוס לדין במחוז תל אביב במערך הייצוג לאנשים בזיקנה בסיוע המשפטי, מספרת על מקרה בו ייצגה אישה בת 101 שהסתבכה במקרה של ניצול. "נכנסו לה לבית כל מיני 'מתנדבים', שהתיישבו לה בדירה וכשעלה להם התיאבון ביקשו אפוטרופסות עליה. תודה לאל שהיינו שם וגילינו אותם. האישה הזו אמרה לי: 'בשואה היה לי יותר קל. כי אז הייתי צעירה והייתה לי תקווה'".
סגל-רייך ויניר מציינות כי בלא מעט מקרים הניצול הוא דווקא על ידי בני משפחה. "לפעמים זה בגלל כסף, או קנאה על מה שילד אחר קיבל בילדות, על אהבה שנתפסה כלא שוויונית. והמלחמות האלה מזעזעות את עולמו של הזקו, כמו הורים שמתגרשים ומתנגחים אחד בשני על הראש של הילדים (ואינני משווה זקנים לילדים). מלבד מניעת הניצול, אנחנו רואים ערך בריפוי הסכסוך ככל שניתן".
אז איך בעצם אדם יכול להתגונן?
יניר: "ישנה חלופה בחוק לפיה במקום אפוטרופוס אפשר למנות תומך בקבלת החלטה. המילה האחרונה היא שלך, אבל הוא עוזר לך ואתה לא לבד. אפשר להוציא צווים המגבילים את הוצאת הכסף מהחשבון. מחשבים יחד מה ההוצאות השוטפות, ולהגדיר שאפשר להוציא בבת אחת רק את הסכום הזה ועוד קצת לבלת"מים".
יניר ממליצה גם על ייפוי כוח מתמשך, שאפשר להכין כבר היום. "זהו מסמך שאנחנו מכירים בעיקר בשאלה של בחירה באמצעים מאריכים חיים, אבל הוא גם מסדיר האם את רוצה או לא רוצה שיוציאו אותך מהבית, מי תרצי שיהיה מיודע על כל דבר שקורה לך. הגיע הזמן לתכנן את העתיד שלנו. כמו בגיל 20, כשאנחנו חולמים על קריירה מסויימת ומקום מגורים וילדים - המסמך הזה מאפשר לנו לתכנן את סוף החיים שלנו, אחרת נהיה תלויים בגחמות של מישהו אחר".
"לזרוק בבית אבות? בבית הם זרוקים יותר"
למי שלא רוצה או יכול להיכנס מלכתחילה לתוך העולם הזה של טיפול בתוך הבית, משרד הבריאות מציע אשפוז סיעודי. ישנם בתי אבות של המדינה, שהביטוח הלאומי משפה על השהות בהם, ובתי אבות פרטיים בתשלום המטופל, שעלותם יכולה להגיע עד כ-30,000 שקל בחודש.
"לפעמים השכרה של דירה, יחד עם ביטוח סיעודי ופנסיה - יכולים לאפשר גם לאנשים שהם לא מאוד אמידים לחיות בהם", מציינת בר גפן. "בבתי האבות אנשים מוצאים חברה של מי שחולק איתם עולם משותף. נכון, יש בעיה של כוח עזר, וגם יכולה להיות שחיקה בחמלה של המטפלים (המתבטאת באלימות או יחס מנוכר), אבל זה לא כולם כל הזמן, ולפחות יש פיקוח כלשהו. כבר דיברתי עם ילדים שאמרו לי מחו"ל: 'אני לא אזרוק את אבא בבית אבות'. אוקיי, אבל אתה לא פה. בבית הוא 'זרוק' עוד יותר".
אפשרות נוספת היא דיור מוגן, אך היא מתאימה למי שנזקקים לתמיכה מועטת יותר ובעיקר מדובר בשירות לעשירים, אם כי שטרסברג מדבר על עבודה שנעשית כיום במטב לייצר פתרון כזה שמותאם גם למעמד הביניים. אופציה אחרת, שהתגבשה לאחרונה, היא לרשום בן משפחה כמטפל הסיעודי, ולהעביר את גמול הסיעוד ישירות אליו. "זה פתרון שמקובל על כולם כי, למרבה ההפתעה, חברת הסיעוד עדיין גוזרות קופון כאן (הן מעסיקות את בן המשפחה כאילו היה המטפל מטעמם - ג"ו)", אומרת בר גפן.
אולי תשאלו - מה לי ולכל זה. יש לי ביטוח בריאות פרטי, ביטוח סיעודי, וגם שמרתי בצד מספיק כסף לעת זיקנה. ובכל זאת, יש סיבה לדאגה. הביטוח הסיעודי נועד לאפשר למי שאינם זכאים לטיפול מהביטוח הלאומי לרכוש את הטיפול בעבור עצמם. אך התארכות תוחלת החיים הובילה את חברות הביטוח להתריע כי אין להן ביטחון שיוכלו לשלם, למי שחתם ביטוח היום, את כספי הביטוח לסיעוד בבוא הזמן.
הבעיה העיקרית היא אי הוודאות. אנחנו לא יודעים כיצד תשתנה תוחלת החיים, או מה יהיו צורכי הסיעוד כאשר יגיע יום התשלום. חברות ביטוח שונאות אי ודאות ברמה כזו. מבטחי המשנה (חברות שמבטחות חברות ביטוח כך שיחזיקו מעמד אם הן נקלעות לסיכון יוצא דופן), לא הסכימו לבטח את חברות הביטוח הסיעודי בישראל. כך בוטלו הביטוחים הסיעודיים, וקופות החולים נכנסו לתמונה, במודל שונה מהביטוח הקלאסי: הן היו אמורות לצבור תשלומים מהמבוטחים שישבו בקופה ייעודית, כדי לשלם עבור הסיעוד בעתיד, כאשר חברות הביטוח סיפקו את שירותי הביטוח בפועל, וקיבלו תשלום עבור נטילת 20% מהסיכון, למקרה שהכסף לא יספיק. אבל המספרים לא התכנסו, וחברות הביטוח אמרו שגם בהסדר כזה הסיכון הזה עדיין גדול מדי. הבעיה הגדולה ביותר הייתה בקופת חולים כללית, שם קהל היעד הוא הגדול והמבוגר ביותר.
כללית הצליחה בסופו של דבר לייצב את קופת הביטוח הסיעודי שלה, באמצעות העלאת פרמיות למבוטחים, הקשחת אישור תביעות ובשלב זה הראל הסכימה לתת לה את שירותי הביטוח עד סוף 2026. אבל מה יקרה אחר כך? ייתכן שהמדינה תיאלץ להפעיל ביטוח סיעודי לאומי, כמו ביטוח בריאות ממלכתי, שבניגוד לביטוח לאומי, יכסה את כולם ולא רק את בעלי ההכנסה הנמוכה.
ובכך לא נגמרות הצרות. עוד לא דיברנו על הבדידות, הצורך הגובר במערכת הבריאות וגם הבירוקרטיה שמהלכת אימים על בני הגיל השלישי. "הביזור של הצרכים של המטופל בין כל המשרדים, זו בעיה, שכמעט ובלתי אפשרי שלא ליפול במהלכה בין הכיסאות", אומרת שירלי זילבר מחברת טייק קר, העוזרת למבוגרים להתנהל בסבך בין הרשויות.
לימור ברזילי, סמנכ"לית חטיבת אסטרטגיה וייעוץ בחברת AVIV, שערכה סקר בנושא, מיישירה מבט בדאגה לעתיד: "המדינה לא הקימה מינהלת מתכללת לנושא הזה, למרות שמדובר באסון מתממש. אף אחד לא הופתע כשהביטוח הסיעודי קרס - אז איפה כולם היו? איך הם לא נכנסים לפאניקה?".
בר גפן מסכימה: "במבט קדימה על הגיל המבוגר של מי שהיום הם בני 50-40, אני מאוד דואגת. פרק הזמן בחייו של אדם ממוצע שבו הוא נמצא במצב של מגבלה עקב הזדקנות הולך ומתארך, מספר הקשישים שצריכים עזרה הולך וגדל, ומקורות העזרה הולכים ונשחקים. הביטוחים הסיעודיים נגמרים, גמלת הסיעוד נשחקת והאוצר לוטש עיניים לראות איך הוא מצמצם אותה. קצבאות הזיקנה לא מוצמדות לשכר המינימום. אנשים מגיעים לגיל הזה לאחר שגם נאלצו לדאוג לילדים ונכדים זמן רב יותר, במדינה עם יוקר מחיה מאמיר ואין להם איך להתקיים".
בביטוח הלאומי בחרו שלא להגיב לדברים.