הסיני שעשה הון מהמשאב הנדיר של אפריקה

לו הנג החל להתעסק באינטרנט כבר בילדותו בשיפו, כפר דייגים בסין. במהלך לימודיו בקולג' הוא מכר כרטיסים נטענים למשחקי וידאו של World of Warcraft, ובהמשך הקים חברה שסיפקה שירותי אינטרנט בהולנד, שם התגורר באותה העת.

● תביעות, ניצול וביטוח סיעודי קורס: מי מגן על הקשישים?
● ממשמרות המהפכה לאימפריה של מיליוני נעליים בשנה
● למד בישיבה, היה בן בית אצל אהרן ברק - והופך אופציות של חברות לתרומות במיליונים

באמצע שנות ה-20 לחייו הבריק במוחו רעיון שהפך אותו לעשיר הרבה יותר: לאסוף מיליוני כתובות אינטרנט (IP) שאינן בשימוש, רובן מאפריקה, ולהשכיר אותן לחברות, בעיקר מחוץ ליבשת, שסבלו ממחסור חמור בהן. כך, במהלך העשור האחרון צבר לו כ־10 מיליון כתובות כאלה.

הפעילות הזאת הפכה אותו למוקצה בעיני רבים בעולם הפיקוח על האינטרנט, הולידה שורה של תביעות משפטיות ברחבי העולם והקשתה על ספקיות אינטרנט באפריקה להרחיב שירותים ולחבר משתמשים חדשים.

בכירים בתעשיית הטכנולוגיה בחלק ממדינות היבשת זועמים. "לו הנג הצליח איכשהו להסוות את תאוות הבצע שלו במילים יפות, שיגרמו לו להיראות כאילו הוא מהפכן", אמר בריאן לונגווה, מייסד שותף ומנכ"ל Converged Technology Networks, ספקית שירותי אינטרנט במלאווי. "הוא לא מהפכן. הוא אנוכי וחמדן".

בחלופת מיילים עם הוול סטריט ג'ורנל כתב לו (37), המגדיר את עצמו "נווד" ללא מקום מגורים קבוע, כי כל מה שהוא מנסה לעשות הוא ליצור "מודל השכרה שקוף, מבוסס שוק, לנכס שהפך נדיר. עלבונות לגבי האופי שלי הם חסרי בסיס ולא מועילים. פעלתי במסגרת הכללים, הייתי שקוף בנוגע למטרותיי, והתנהלתי בערוצים המקובלים כדי ליישב מחלוקות".

כדי להבין כיצד גורם לא ממש מוכר בסין הצליח לעורר מחלוקת עולמית כה רחבה, צריך להבין איך פועלות כתובות IP ואת ההיסטוריה שלהן. בראשית ימי האינטרנט הומצאו כתובות IP כאמצעי לזיהוי מכשירים המחוברים לרשת. הדור הראשון שלהן, המכונה IPv4, יצר כ־4.3 מיליארד צירופים ייחודיים - מספר שנחשב ליותר ממספיק כשהושק בראשית שנות השמונים. כיום המספר הזה נראה כמעט מגוחך.

בשנת 2012 הושק פרוטוקול האינטרנט החדש IPv6. מדובר בפרוטוקול שעושה שימוש ברצפים ארוכים יותר של אותיות ומספרים, וכך יוצר מספר גדול בהרבה של צירופים ייחודיים. למרות זאת, כמחצית מתעבורת האינטרנט ממשיכה להשתמש ב־IPv4, בין היתר משום שהמעבר ל־IPv6 כרוך בעלויות ובמורכבות טכנולוגית, ומכשירים ותיקים רבים עדיין תלויים בפרוטוקול הישן. גם חברות ענק כמו אמזון, מיקרוסופט וגוגל, ממשיכות להזדקק לכתובות IPv4, שכן פעילות אחסון הענן שלהן דורשת גשר תפעולי בין עולמות ה־IPv4 וה־IPv6.

בדרך כלל מי שמקצה כתובות IP הם חמישה גופי רישום אזוריים של האינטרנט, הפרוסים ברחבי העולם. הם מקצים אותן לספקי תקשורת, חברות ענן וגורמים נוספים שיכולים להוכיח שהם או לקוחותיהם זקוקים להן כדי לפעול. אפריקה, שהתפתחות תשתיות האינטרנט בה הייתה איטית יותר מבשאר העולם, היא האזור היחיד שבו נותרו חלק מכתובות ה־IPv4 הוותיקות לחלוקה.

כאן זיהה לו הזדמנות. "זו הייתה טריטוריה חדשה, שבה יכולתי לייצר לעצמי נישה משלי", שחזר. מאז ועד היום הוא מאתר כתובות IPv4, שאינן בשימוש, ובאמצעות החברה שלו Larus, הפועלת מהונג קונג, משכיר אותן לאחרים.

זיהה פירצה ברגולציה והסתער

ב־2013 רשם לו חברה חדשה באיי סיישל, ארכיפלג אפריקאי באוקיינוס ההודי, במטרה להגיש בקשה להקצאת כתובות IP לגוף ניהול האינטרנט האזורי של אפריקה, African Network Information Centre (אפריניק). ואכן ב־2016-2013 העניק אפריניק לחברה של לו, Cloud Innovation, כ־6.2 מיליון כתובות IPv4 - מספר גבוה יותר ממספר הכתובות שהוקצו לניגריה, המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה.

כתובת IPv4 אחת יכולה להיות שווה כ-50 דולר בעת העברתה לחברה כמו Larus, שמשכירה אותה תמורת כ-5% עד 10% מערכה בכל שנה. לדברי היזם הסיני, Larus וחברות הבת שלה שולטות בקצת יותר מ-10 מיליון כתובות IPv4.

נראה כי אדריכלי האינטרנט לא העלו על דעתם אפשרות שמישהו יבקש להפיק רווחים מכתובות IP. לו אמר כי הוא פשוט הבין שהכתובות המקוריות יכולות להיות בעלות ערך כלכלי רב, אם יתייחסו אליהן כמו שמתייחסים לכל נכס, מניות או אג"ח, עם כללי בעלות ורגולציה ברורים.

"בפועל לו הנג נכנס לתוך חוסר הבהירות ברגולציה, ניצל אותה, וקיבל לידיו כמות גדולה של כתובות לאחר שנרשם כחברה אפריקאית. לאחר מכן הוא החל לבצע עליהן ארביטראז’ מול השוק הסיני", הסביר מילטון מולר, פרופסור למדיניות ציבורית במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה.

פעילותו של לו הציתה עימות חזיתי עם מרשם האינטרנט של אפריקה. בשנת 2020, בעקבות בדיקה פנימית, אפיריניק שלח מכתבים ללו ולאחרים בדרישה שישיבו את כתובות ה־IP שהיו ברשותם. במקרה של לו, טענו שם, אסור היה לו כלל לעשות שימוש בכתובות שקיבל מחוץ לאפריקה.

היזם השיב כי לא הפר את הכללים שהיו נהוגים כשקיבל את הכתובות. "בזמן שהתחלנו להשתמש בהן, לא הייתה מדיניות שאסרה השכרה או דרשה שכתובות ה־IP יישארו באזור", כתב במייל, "ולא היה כלל שאמר שעליי להחזיר אותן כשאני משנה כיוון עסקי. הן הוקצו לשימוש, ואני וידאתי שהן ימשיכו להיות בשימוש".

בסופו של דבר לו תבע את אפיריניק כדי שיוכל לשמור על הכתובות שהוקצו לו, והגיש עוד עשרות תביעות משפטיות.

הארגון שנאבק וכמעט התמוטט

מולר, שעבד עם רשמי אינטרנט אזוריים וסייע להם ביצירת מדיניות, אמר כי השימוש של לו בכתובות IP מחוץ לאפריקה אכן לא הפר את הכללים של אפיריניק באותה התקופה. אבל אז, לדבריו, היזם מסין שינה את אופן השימוש בהן, כיוון שהחל להשכיר אותן - מהלך שמחייב את החברה שלו לדווח ​על כך. החוקר מג'ורג'יה טוען כי דרישה כזו "לא סבירה במיוחד" וכי ספקיות אינטרנט לרוב לא עומדות בה, זאת בשל המאמצים המכבידים הכרוכים בכך.

מולר אמר כי הוא תומך בהקמת שווקים מוסדרים לקנייה ומכירה של כתובות IP. אף, שלדבריו, לו אינו דמות פופולרית במיוחד, המודל העסקי שלו "הוא פשוט משהו שהיה צריך לקרות, והוא כבר קורה באזורים אחרים בעולם".

גורמים אחרים בענף, בהם ספקיות אינטרנט ומנהלים בכירים, טוענים כי היזם הסיני מנסה להשתלט על מאגר של נכסים דיגיטליים שהענף ניהל במשך עשרות שנים כמשאב ציבורי זול, מהלך שעלול, לדבריהם, להוביל לקפיצת עלויות לצרכני הקצה.

"מה שמונח כאן על כף המאזניים הוא חופש הביטוי", מדגיש קרל קלופנבורג, חבר דירקטוריון באגודת האינטרנט של אוסטרליה, עמותה התומכת ומקדמת את פיתוח האינטרנט במדינה וסניף של אגודת האינטרנט העולמית.

אחת התביעות שהגיש לו במאוריציוס הובילה את בית המשפט להקפיא את חשבונות הבנק של אפריניק ביולי 2021, מה ששיתק למעשה את הארגון ובסופו של דבר הביא אותו לידי כינוס נכסים. זה עצר את הפצת כתובות IPv4 החדשות, וכעת ספקי השירות ביבשת מתקשים להרחיב את הקיבולת.

ג'אקו קרון, מנכ"ל Interexcel World Connection, ספקית אינטרנט בפרטוריה שבדרום אפריקה, אמר כי הפעם האחרונה שבה קיבל כתובות IPv4 הייתה בסביבות שנת 2020. אף שניתן להשתמש בכתובות IPv6, לדבריו, יש לכך "השפעות שליליות על קישוריות הלקוחות". לדבריו, המצב הנוכחי "מייקר את ניהול העסק עבור כולם, והעלות הזאת, כמובן, מתגלגלת בסופו של דבר אל הלקוח".

לו בינתיים הגיש תביעות דיבה ולשון הרע נגד כמה ממבקריו בדרום אפריקה, אוסטרליה, בריטניה ומדינות אחרות, לרבות נגד לונגווה, בכיר בספקית אינטרנט במלאווי. מוקדם יותר השנה שופט פסק לטובתו של לונגווה, אך עורכי דינו של היזם הסיני ערערו. "אני סולד מכך שלו מנסה להשתמש בהליכים משפטיים כדי להשתיק אנשים", זעם לונגווה. לו מצדו אמר כי הפנייה שלו להליכים משפטיים "מעולם לא נועדה כדי להשתיק ביקורת הוגנת. מדובר בהגנה מפני טענות כוזבות שעלולות לפגוע קשות במוניטין".

אפריניק קבעה בחירות לדירקטוריון חדש ביוני האחרון, אך נאמן שמונה מטעם בית המשפט ביטל את תוצאותיהן בשל טענות להונאה. בחברה לא הגיבו לבקשה לתגובה, וגם הנאמן שמונה על ידי בית המשפט סירב להגיב.

ביולי החברה של היזם הסיני Cloud Innovation הגישה עתירה לבית המשפט העליון של מאוריציוס לפירוק אפריניק. "כל יום שבו הארגון הזה נשאר משותק, או לא שלא מכירים בו, מעמיד את יציבות האינטרנט באפריקה בסיכון גדול יותר", מסרה החברה של לו בהצהרה, והמליצה שכתובות ה־IP של אפריקה ינוהלו בידי מרשם אינטרנט של אזור אחר.

כמה ימים לאחר מכן הורה ראש ממשלת מאוריציוס על הקפאת כל ההליכים המשפטיים הנוגעים לאפריניק, עד להשלמת בדיקה. "נמסר לי כי ההליך שהוביל להכנסת החברה לכינוס נכסים מעורר ספקות משפטיים", כתב בהודעה מטעם הממשלה. בינתיים בספטמבר נבחר באפריניק דירקטוריון חדש, ומאז חלק מספקיות האינטרנט קיבלו כתובות IPv4.

אדוארד לורנס, מייסד שותף של Workonline Communications, מפעילת רשת פאן־אפריקאית שבסיסה ביוהנסבורג, אמר שעד שהעולם יעבור ל־IPv6, יש להחזיר לרשם האינטרנט האפריקאי את הכתובות שלוּ משכיר, זאת כדי שרשתות אחרות יוכלו להשתמש בהן. "הדבר יעזור לאינטרנט להתפתח ברחבי אפריקה, ויעניק ליותר אנשים גישה לחינוך ולבריאות", הסביר לורנס. "זה לא נועד להיות נכס, אבל בפועל זה הפך למשאב נדיר".

לו אינו רואה זאת כך. "השתמשתי בכתובות ה־IP בהתאם להסכמים שהיו לנו, ותמיד למען הרחבת הקישוריות", הצהיר. "המטרה שלי הייתה תמיד למקסם את הגישה לאינטרנט ולנצל משאבים שאחרת היו נותרים ללא שימוש".