המבורגר של GDB / צילום: אנטולי מיכאלוב, ליאל סנד
בעוד מסעדנים רבים מדווחים על קשיים הולכים וגוברים מול מול עלויות התפעול המאמירות - מחסור בעובדים, התייקרות חומרי הגלם ועוד, שורת עסקאות שנחתמו לאחרונה בתחום המסעדות בישראל מציג תור זהב חריג ונדיר בענף. בסוף השבוע פורסם כי קבוצת המסעדות נונו רוכשת 50% מרשת ההמבורגרים GDB, הכוללת למעשה רק שתי חנויות בתל אביב, לפי שווי של 65 מיליון שקלים. זאת, לאחר רכישת המסעדה המקסיקנית טאקריה תמורת 35 מיליון שקל לפני כחודש.
● מי הם קידולטס, ולמה הם מסתערים על הבובות של "חברים" במקדונלד'ס
● האפשרויות שעומדות בפני וולט אחרי האולטימטום של רשות התחרות
קבוצת נונו עצמה, המחזיקה ברשתות ג'ירף, נונו מימי ונוסדה על ידי דובב לוינסון ויקי בונה, נמצאת בעיצומו של מהלך אסטרטגי פיננסי שנועד לסייע לה להרחיב את מוטת הפעילות. לאחרונה פורסם כי זרוע ההשקעות של בנק לאומי, לאומי פרטנרס, יחד עם מור גמל ופנסיה, ישקיעו בה 120 מיליון שקל, לפי שווי של 230 מיליון שקל.
"טרנד אמריקאי"
"הבנקים מצטרפים לטרנד אמריקאי באיחור של 10 שנים", מסביר מסעדן בכיר לגלובס. "שם הבינו כבר מזמן שהשקעה ברשתות של מסעדות היא עסק מניב מאוד, שיכול לייצר תשואה שמתקרבת ל-10% בשנה". יחד עם זאת, הוא מדגיש כי מרבית המסעדות בישראל נסגרות בתוך שנה מיום הקמתן, "וכדי לפתוח מסעדה שיש לה מחזור של מעל מיליון וחצי שקל בשנה, יזדקק היזם להון עצמי של בין שש ל-10 מיליון שקל".
בשיחה עם מסעדן בכיר נוסף, התמונה נעשית ברורה יותר. "אין ספק שהמטרה של קבוצת הנונו היא בסופו של דבר להנפיק בבורסה", הוא טוען. "זו בעצם הופכת להיות השאיפה של עוד קבוצות מסעדות בעתיד הקרוב. אמנם יש את הקשיים המבניים בענף, שזה כוח האדם ויכולת הקנייה המתמעטת של הסועדים, אבל לאורך טווח נראה שלאנליסטים בגופי ההשקעה הגדולים, שהם הרבה יותר זהירים ומחושבים, המספרים נראים טוב".
האם זה מצדיק שווי של 30 מיליון שקל ויותר למסעדה בודדת? "כמו בכל עסקה, התשובה תלויה בפרמטרים של העסק", מסביר לגלובס ערן יעקובי, משנה למנכ"ל ברוסאריו קפיטל, חברת בנקאות השקעות הפעילה גם בענף המזון. "בפועל, נדיר לראות היום מכפילים דרמטיים בענף כמו בטכנולוגיה. מדובר במודלים שמדגישים תזרים עתידי, פוטנציאל לתפוצה רחבה ובניית מנוף תפעולי על העלויות הקבועות. ההנחה היא שניתן להרחיב את המותג במהירות יחסית ובעלויות תפעול נמוכות יותר, ואז המחיר המוצע יכול להיות הגיוני". למרות שלכל אחת מהזרועות בקבוצת נונו יש מנכ"ל שונה, הם עובדים במתכונת של מטה משותף, הכולל את הרכש, הייצור, מועדון הלקוחות והעברת הידע הניהולי.
"הרבה קוראים את הכותרות ותוהים לעצמם האם השווי של GDB הגיוני, או שמדובר בבועה שמחכה להתפוצץ?", מסכים עו"ד אילן בלומנפלד, שותף המלווה חברות ישראליות בעסקאות מיזוגים ורכישות, ממשרד ברנע ג'פה לנדה. "בעולם המיזוגים והרכישות, התשובה תלויה פחות בכמה סניפים ישנם ויותר במה אפשר לעשות איתם מחר. מותג כמו GDB , שמייצר תורים ארוכים, עקביות איכותית, ובידול ברחוב התל אביבי, מתומחר לפי הפוטנציאל - לא לפי שולחנות וכיסאות. הפרמיה בשווי משקפת את הציפייה לשכפול המודל ל-10, 15 או 20 סניפים, עם שמירה על ה- DNA של המותג, תוך ניצול יתרונות של רשת כמו נדל"ן, ספקים, כוח אדם, דאטה ומועדון לקוחות". לכן, לדבריו, הפער מול עסקאות אחרות בענף לא מעיד בהכרח על מחיר יקר או זול, אלא על הערכה שונה של המשקיעים על יכולת הגדילה של הרשת.
פורטפוליו של מסעדות
אז מה השתנה? בעבר, מסעדנות בישראל נתפסה כעסק יזמי עם מרווחים לא צפויים, שתלויות בעיקר בשף או בבעלים. עבור מרבית המשקיעים המוסדיים זו הייתה נחשבת השקעה ספקולטיבית עד לא קיימת. על פי בלומנפלד, המשקיעים המוסדיים מבינים שאפשר לסמוך על חברה שמחזיקה פורטפוליו של מסעדות שהן מותגים מוכרים, עם סניפים מתפקדים וצוות מאויש, בעלי תפקידים שאחראים על יצירת קשר עם המשקיעים בהתאם לתנאי ההתקשרות ביניהם, ושיש להן פוטנציאל לצמוח ולהתרחב לעוד סניפים מבלי "לאבד שליטה".
רשת קיסו היא דוגמה מובהקת לכך. במאי שעבר רכשה קבוצת משקיעים, ובהם בעלי ביג, גוד פארם ומקס סטוק, 50% מקיסו לפי שווי של 350 מיליון שקל. מדובר בתשע מסעדות תחת מותגים שונים, שהציגה רווח נקי של כ-50 מיליון שקל ב-2024. במקביל, פורסם על הערכות של הרשת להנפקה. "כל אלה הופכים את המסעדנות לתחום בר מסחור, עם שקיפות ויכולת למשוך הון מוסדי", הוא מסביר. "זה כבר לא סיפור של 'אוכל טוב ושירות נחמד', אלא של מודל עסקי שניתן לשכפל, למדוד ולנהל כמו חברת צרכנות".
ברקע עומדת גם עסקת ג'ירף, שנרכשה על ידי קבוצת נונו בתחילת 2022 תמורת 72 מיליון שקל. על פי הערכות בענף, היא נרכשה במכפיל מוערך של כ-4 על הרווח השנתי, עברה תהליך השבחה מדוד שכלל מיתוג מחדש, שינוי תפריט ומיצוב חווייתי גבוה יותר. לעומת זאת, GDB , שנכנסת כעת לפורטפוליו, נחשבת למותג עם רווחיות חריגה ונחשקות גבוהה, ולכן גם מתומחרת במכפיל רווח גבוה יותר, סביב 5 וקצת על פי הערכות.
בעוד ש- GDB פועלת כמעט ללא משלוחים ושומרת על רווחיות גבוהה במיוחד, ג’ירף נתפסה כרכישה עם פוטנציאל השבחה. בסך הכול, על פי הערכות בשוק, מדובר בפורטפוליו שמוערך במאות מיליוני שקלים, אך כזה שעדיין נדרש להוכיח לאורך זמן שהמודל הקבוצתי מאפשר צמיחה מהירה בלי לאבד שליטה.
המשקיעים המוסדיים מוצאים עניין חדש בתחום בגלל כמה תנאים עיקריים: ביקוש יציב (אנשים אוכלים בחוץ גם בזמן מיתון), יכולת שליטה בלוקיישנים, מועדוני לקוחות, מיתוג, ובעיקר - אפשרות לדיבידנד, לצד תזרים מזומנים שוטף. "בעסקאות של 50% יש יתרון נוסף", מסביר בלומנפלד. "השארת המייסדים במשחק. זה מבטיח שה- DNA הקולינרי יישאר, בזמן שההון והיכולת התפעולית מגיעים מבחוץ. מבחינת חלוקת סיכון, זה גם חכם. אם ההתרחבות לא מתממשת, לא קנית 100% במחיר מלא".
מומחים ששוחחו עם גלובס מתארים מציאות שהולכת להשתנות בשנים הקרובות. "אנחנו נראה יותר עסקאות דומות בענף המסעדנות. עוד מהן ימשיכו לבנות ולחזק את הגיוון של המותגים שלהם מתוך הבנה שאפשר לנהל סיכון כשיש ריבוי של מותגים תחת גג אחד". גם הפנייה למגזרים שונים - אסייתי, המבורגר, מקסיקני, איטלקי ועוד, ממקסמת את הניצולת של התשתית המשותפת.