אילון מאסק / צילום: ap, Jae C. Hong
במבט ראשון, המיזוג בין SpaceX ל־xAI נראה כמו עוד מהלך חריג באימפריה העסקית של אילון מאסק, אבל עיון בפרטים שפורסמו ביממה האחרונה מצביע על כך שמדובר בצעד מחושב הרבה יותר: ניסיון למקם את SpaceX לא רק כחברת חלל ותקשורת, אלא כתשתית מרכזית בעידן הבינה המלאכותית.
● אימפריית ה־X מתאחדת: האם זה המהלך שיזניק את SpaceX לשווי של 1.5 טריליון דולר?
● אחראי מקצה לקצה: הדרישות החדשות ממהנדסים בעידן ה־AI
העסקה, שלפי הדיווחים מעמידה את החברה המאוחדת בשווי מוצהר של כ־1.25 טריליון דולר, מחברת בין פעילות חלל מבוססת, בעלת תזרים והכנסות הולכים וגדלים, לבין סטארט־אפ בינה מלאכותית צעיר ושורף מזומנים. עוד לפי הדיווחים, המהלך מתבצע כהחלפת מניות ומשתלב בהיערכות להנפקה אפשרית כבר ב־2026.
אולם מעבר לשאלת השווי והעיתוי, המיזוג חושף אסטרטגיה רחבה יותר: תפיסה שלפיה שליטה בתשתיות מחשוב, אנרגיה וקישוריות תהפוך למקור היתרון התחרותי המרכזי של הכלכלה הדיגיטלית בעשור הקרוב.
שינוי הזהות של SpaceX
במשך יותר משני עשורים נתפסה SpaceX כחברת שיגור וכמי שמובילה מהפכה בתחום התקשורת הלוויינית, בעיקר באמצעות רשת סטארלינק. אלא שהמיזוג עם xAI מאותת על שאיפה להוסיף שכבה חדשה לפעילות: שכבת המחשוב.
לפי ניתוחים שפורסמו בעיתונות הכלכלית האמריקאית, מאסק מבקש למצב את SpaceX לא רק כמי שמעבירה מידע מנקודה לנקודה, אלא כמי שמפעילה את כוח החישוב עצמו - תפקיד שמילאו עד כה בעיקר ספקיות הענן הגדולות. ההיגיון הזה עולה גם מדבריו של מאסק עצמו, שטען כי הדרישה הגלובלית למחשוב עבור בינה מלאכותית חורגת מיכולתם של מרכזי נתונים קרקעיים.
החיבור ל־xAI מספק ל־SpaceX עוגן עסקי ברור להרחבת הפעילות הזו: xAI היא צרכן כבד של כוח חישוב, הנדרש לאימון ולהפעלה של מודלים גדולים בקנה־מידה הולך וגדל. במובן הזה, המיזוג אינו נועד לשפר את פעילות הליבה הקיימת של SpaceX, אלא להרחיב אותה לשוק חדש לחלוטין - עתיר־סיכון, אך כזה שמגלם פוטנציאל כלכלי אדיר, כך בין היתר לפי "וול סטריט ג'ורנל" ו"ברונס".
צוואר הבקבוק של מהפכת ה־AI - והניסיון לעקוף אותו
כיום, אחת המגבלות העיקריות של תעשיית הבינה המלאכותית אינה דווקא מחסור באלגוריתמים או בכישרון אנושי, אלא מגבלות של תשתיות: חשמל, קירור, קרקע וזמינות מרכזי נתונים. זהו צוואר בקבוק שמשותף לכל שחקני הענף - גם לחזקים שבהם.
מאסק, כך נראה, אינו מנסה לפתור את הבעיה בתוך המסגרת הקיימת, אלא לעקוף אותה. ביטוי מעשי לכך הוא הבקשה שהגישה SpaceX לרשויות בארה"ב לשיגור של עד מיליון לוויינים, שחלקם הוגדרו גם כמיועדים ל"מרכזי נתונים אורביטליים", כך בין היתר לפי בלומברג. מדובר בצעד רגולטורי חריג בהיקפו, שמעיד כי החזון אינו נשאר ברמת ההצהרה בלבד.
כאן נכנסת גם זווית ה"סנכרון" שעליה מאסק עמד במפורש: שילוב בין סטארלינק כתשתית קיימת; xAI כצרכן מרכזי של כוח חישוב; ו־Starship, רכב השיגור החדש של SpaceX, שמיועד לשאת כמויות חריגות של מטען ולשוב לשימוש חוזר, ככלי שאמור להפחית משמעותית את עלות שיגור ציוד כבד לחלל. לפי מאסק, בתוך שנתיים-שלוש, מחשוב בחלל עשוי להפוך לזול יותר ממחשוב על פני הקרקע - טענה שאפתנית, אך כזו שמניעה את האסטרטגיה כולה.
ברקע הדברים עומדת גם סוגיית צריכת החשמל: בשנים 2025-2026, יותר ויותר חברות בינה מלאכותית נתקלות בקשיים לקבל אישורים להקמת חוות שרתים חדשות, בשל עומס על רשתות חשמל עירוניות וחשש לפגיעה בתשתיות קיימות. בעיני משקיעים, החזון שמציג מאסק, של שימוש באנרגיה סולארית ישירה בחלל, ללא תלות ברשתות קרקעיות, נתפס לא רק כפתרון תשתיתי, אלא גם כטיעון סביבתי שעשוי להתיישב עם שיקולי ESG הולכים ומתחזקים בשוק ההון.
מפץ הטריליון: כך נבנה הנרטיב שמצדיק את השווי
השאלה שמרחפת מעל המיזוג אינה רק טכנולוגית, אלא כלכלית במובהק: כיצד חברה פרטית, שטרם הונפקה, מצליחה להצדיק שווי שמתקרב לזה של ענקיות טכנולוגיה ציבוריות כמו אלפאבית ומטא? לפי שלל ניתוחים, התשובה אינה נעוצה במספר השיגורים או בהיקף משתמשי סטארלינק, אלא במושג שכלכלנים מכנים "שליטה בשרשרת הערך המלאה".
הטיעון הראשון נוגע למשבר ההשקעות (Capex) של תעשיית הבינה המלאכותית. ענקיות הטכנולוגיה משקיעות מאות מיליארדי דולרים בהקמת מרכזי נתונים על פני הקרקע, תוך מאבק על רשתות חשמל עמוסות ועלויות קירור הולכות וגדלות.
לפי הניתוחים, החיבור בין SpaceX ל־xAI מציע למשקיעים תזה אלטרנטיבית: אפשרות לביזור חלק מעומסי המחשוב למסלול לווייני נמוך, שבו האנרגיה הסולארית זמינה באופן רציף, והקירור מתבצע בתנאים שונים לחלוטין. גם אם מדובר עדיין בחזון שטרם הוכח מסחרית, עצם קיומו מייצר בעיני השוק אופציה אסטרטגית ארוכת־טווח.
הטיעון השני נוגע להסבת מודל ההכנסות. עד כה, SpaceX נשענה בעיקר על חוזים ממשלתיים, שיגורים מסחריים ומכירת רוחב פס באמצעות סטארלינק. המיזוג עם xAI מאפשר לה, לפחות תאורטית, להתרחב למודל שמזכיר חברות תוכנה ותשתית: תשלום לפי צריכת מחשוב, שירותים מבוססי מנוי ושכבות ערך שמעל התשתית הפיזית.
עבור שוק ההון זהו שינוי מהותי, שכן מכפילי השווי של חברות תוכנה ותשתיות גבוהים משמעותית מאלה של חברות תעופה וחלל מסורתיות, כך בין היתר לפי אנליסטים בוול סטריט.
הטיעון השלישי, והעמוק יותר, נוגע לשליטה בשרשרת הערך. בניגוד לחברות טכנולוגיה שתלויות בשרשראות אספקה מורכבות ובגאו־פוליטיקה שברירית, היישות המאוחדת של מאסק שואפת לצמצם תלות בגורמים חיצוניים באמצעות שליטה בשיגור, בלוויינים, בתקשורת ובמחשוב עצמו. אנליסטים מתארים זאת כנכס אסטרטגי שזוכה ל"פרמיית יציבות" בשוק ההון בעידן של אי־ודאות גאו־פוליטית.
מאסק בונה אימפריה תשתיתית
המיזוג בין SpaceX ל־xAI משתלב בדפוס רחב שמאפיין את הדרך שבה מאסק מנהל את החברות שבשליטתו. לאורך השנים הוא נוטה לחבר בין פעילויות, להעביר משאבים ולטשטש גבולות תאגידיים כאשר הדבר משרת יעד אסטרטגי רחב. כך קרה בעבר עם מיזוג SolarCity לתוך טסלה, וכך גם בשנה האחרונה עם חיבור X ו־xAI.
בהקשר הזה - כך לפי מגזין ההשקעות האמריקאי "ברונס" - המהלך הוא ניסיון להפוך את SpaceX מחברת תובלה לחברת תשתית ואף ל"חברת החשמל והמחשוב של המאה ה־21".
עבור המשקיעים, המיזוג מפשט את הנרטיב לקראת ההנפקה הצפויה: במקום להשקיע בחברת טילים עם פרויקטים עתירי־הון וסיכון, הם מתבקשים להשקיע בתשתית מחשוב עתידית, שפועלת בשוק עם ביקוש מבני הולך וגדל.
עם זאת, ככל שהחברה המאוחדת מתקרבת להנפקה אפשרית ב־2026, כך גוברת גם תשומת־הלב הרגולטורית. רגולטורים בארה"ב עשויים להתקשות להתייחס ל־SpaceX רק כחברת חלל חדשנית, נוכח השילוב בין תשתית תקשורת גלובלית, יכולות מחשוב ופעילות בינה מלאכותית.
במובן הזה, האתגר הבא של מאסק עשוי להיות פחות טכנולוגי ויותר מוסדי: לא היכולת לבנות תשתיות בקנה־מידה חסר תקדים, אלא היכולת לשכנע שהמבנה שהוא יוצר אינו חורג מהמסגרות הרגולטוריות הקיימות, וזהו ויכוח שצפוי ללוות את החברה המאוחדת הרבה מעבר ליום ההנפקה.