ההסעות שמארגנת חברת טבע לעובדיה מהווה "טובות הנאה" לעובדים, השוללת את האפשרות של החברה לנכות כמס תשומות את המע"מ הכלול בעלות ההסעות - כך קבע בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את ערעורה של ענקית הפארמה על קביעת רשות המסים לפיה עליה לשלם מע"מ מלא עבור ההסעות שהיא מעניקה לעובדיה.
● בקשה לתביעה ייצוגית נגד טבע בשל ריקול הנוטרילון; כ-3,000 הורים כבר נרשמו
● מכה לרשות המסים: פסק דין חדש קובע כי תשיב מאות מיליוני שקלים לקבלנים
● חדר כושר כן, הסעות לא: אילו שירותים שנתנה מובילאיי לעובדיה נחשבים "טובת הנאה"?
במקומות עבודה רבים, במפעלים ובחברות מוענקות הטבות שונות לעובדים, בהן ארוחות מוזלות או בחינם, הסעות למקום העבודה, חדרי כושר ועוד. על-פי פקודת מס הכנסה, "הטבה" שמקבל עובד חייבת במס כמו הכנסה מעבודה.
תקנה 15א' לתקנות מע"מ מאפשרת למעסיקים לבחור באחת מהחלופות הבאות בנוגע לדיווח על הטבה לעובדים - הראשונה: דיווח על אספקת ההטבה לעובדים כעסקה חייבת במס, ומנגד קיזוז מע"מ תשומות הכלול בחשבונית מס שהוציאה החברה המספקת את השירות; השנייה - להימנע מקיזוז מע"מ תשומות, ומנגד לא תיחשב אספקת ההטבה לעובדים כעסקה חייבת במס אצל המעביד.
"תשומה לעובד" מוגדרת כנכס או שירות כגון ארוחה, דיור, מתנה או בידור, המיועדים להנאתם, לתועלתם, לרווחתם או לטובתם של העובד או של בן-משפחתו.
בין רשות המסים לחברות רבות נתגלעו מחלוקות סביב הוראות חוק אלה, כאשר רשות המסים נוקטת גישה המצמצמת את האפשרות של החברות לנכות מס תשומות בדין הטבות שונות לעובדים.
גם בעניינה של טבע קבעה רשות המסים כי החברה לא תוכל לנכות מס תשומות בו נשאה בגין הוצאותיה עבור מערך ההסעות שהיא מפעילה להסעת עובדי הייצור למפעליה השונים בישראל ובחזרה מהם, בתקופה שבין חודש מרץ 2016 עד דצמבר 2020.
מנהל מע"מ ירושלים הסכים כי טבע תוכל לנכות מס תשומות בגין הסעות עובדיה למפעלה בנאות חובב ולמשמרות הלילה בכל מפעלי הייצור של טבע, שכן אין תחבורה ציבורית זמינה בשעות בהן נדרשים העובדים להגיע למשמרת, אך באשר להסעות חזרה מהמשמרת בשעות היום - לא אושר הניכוי.
מי נהנה יותר - העובדים או החברה?
בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי על עמדת רשות המסים, טענה טבע, באמצעות עורכי הדין מנחם טולצ'נסקי, אלעד מירוויס ושירה אפרתי, כי בהתאם להוראות חוק מע"מ, עוסק זכאי לנכות מס תשומות בגין הוצאות שהוצאו "לצורכי עסקו או לשימוש עסקו".
נטען כי במקרה זה, התשומות שהוציאה טבע בגין מערך ההסעות הן באופן מובהק הוצאות שנועדו לצורכי העסק שלה ולשימוש בעסקיה, מתוך מטרה מובהקת של הבטחת רצף הייצור במפעלי החברה ללא תקלות שעשויות היו לקרות לו ריכוז וקיבוץ עובדי הייצור במשמרות השונות לא היו בשליטתה.
בפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), שייצגה את רשות המסים, טענו מנגד כי ההסעות שטבע מממנת הן בעיקר נוחות והטבה לעובדים, ולא צורך עסקי חריג. לכן, נטען, אין סיבה שהמדינה תאפשר לחברה לקבל החזר מע"מ על ההוצאות האלה, במיוחד כשברוב המקרים העובדים יכולים להגיע לעבודה גם בתחבורה ציבורית.
עוד נטען כי בהתאם לפסיקה, אם מעסיק מפיק תועלת מסוימת ממתן טובת הנאה לעובד, אין בכך כדי לשלול את תחולתה של תקנה 15א בתקנות, לפיה לא ניתן לנכות תשומות אם בנסיבות העניין צמחה לעובד טובת הנאה ישירה ודומיננטית, גם אם המעסיק הפיק טובת הנאה כלשהי מהתשומה.
במקרה זה, נטען, הנהנים הישירים והדומיננטיים מההסעות שמארגנת טבע לעובדיה הם העובדים ולא החברה. לשיטת מנהל מע"מ, הגעת עובדי המערערת למפעליה אינה שונה מכל עובד אחר במשק שבוחר לעבוד במקום עבודה מרוחק מביתו ונאלץ לנסוע לעבודתו אף למעלה משעה ולעתים במספר קווי תחבורה, וקיומה של הסעה מטיבה עמו בכך שהיא חוסכת לו זמן וטרחה.
עוד נטען כי מנהל מע"מ הכיר בהוצאות טבע על הסעות למפעליה שאין אליהם תחבורה ציבורית תדירה וסדירה, ועל הסעות שהן בשעות שאין בהן תחבורה ציבורית. ואולם העובדה שיש צורך בהסעה לכיוון אחד (בתחילת משמרת או בסופה) בשל היעדר תחבורה ציבורית תדירה באותן שעות - אין בה כדי להצדיק הכרה בהוצאות הסעה לכיוון השני בשעה שבה יש תחבורה ציבורית תדירה וסדירה.
עמדת רשות המסים התקבלה במלואה
השופט אילן סלע קיבל את עמדת רשות המסים ודחה את הערעור של טבע במלואו. נקבע כי לא עלה בידי טבע להוכיח את טענתה כי ארגון ההסעות לעובדים נעשה מתוך מטרה עסקית מובהקת שלה, להבטחת רצף הייצור במפעליה, ועל כן היא הנהנית העיקרית מהפעלת מערך ההסעות, והתועלת שמפיקים מכך העובדים היא תועלת עקיפה בלבד.
"השאלה איננה אם העסק נהנה מההסעה, אלא אם העובד הוא הנהנה הדומיננטי. רק כשהתועלת לעסק עולה בבירור ובמהות על טובת העובד - ניתן להכיר בהוצאה כניכוי", ציין השופט, והוסיף כי "במקרה זה לא הוכח כי ההסעה שמספקת המערערת לעובדיה שונה במטרתה מכלל ההסעות שמארגנים מעסיקים לעובדיהם מביתם למקום העבודה וחזרה, הסעות שמטרתן העיקרית היא חיסכון בזמן וטרחה מהעבודה, ומדובר בטובת הנאה של ממש שהיא המטרה הדומיננטית.
"אדרבה, עלה כי ההסעה שמארגנת המערערת לעובדיה היא טובת הנאה של העובד, שכן היא משמשת אותו חלף השימוש ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית, ובכך מאפשרת לו לחסוך זמן, טרחה והוצאה כספית. מכל מקום, גם אם יש בקיום ההסעה שיקול עסקי של המערערת - מדובר בשיקול משני, כשההנאה המשמעותית והדומיננטית היא של עובדיה".
עוד נדחתה טענת טבע כי יש להכיר בהסעה מאורגנת לעובדים מביתם למקום העבודה ובחזרה, גם כאשר רק בכיוון אחד אין אפשרות לעשות שימוש בתחבורה ציבורית סדירה. "הפרשנות התכליתית, לפיה יותר ניכוי מע"מ התשומות בגין הסעת עובדים רק כאשר אין למקום העבודה או ממנו תחבורה ציבורית סדירה, אינה תומכת בפרשנות זו, ואין מקום לקבלה", קבע השופט.
הכרעת השופט סלע בעניין טבע מתכתבת עם הכרעתו של השופט אביגדור דורות בעניין חברת מובילאיי ממאי אשתקד, שם נקבע כי ההסעה שמארגנת מובילאיי לעובדיה נועדה למען הנוחות שלהם, על-מנת לקצר את משך הנסיעה לעבודה ולהקל עליהם בהגעה לעבודה ובחזרה לביתם - ועל כן מדובר בהטבה לעובדים, שהם הנהנים הישירים והדומיננטיים מההסעות.
