המידע הרפואי הישראלי נחגג לפני כחמש שנים כאחד הנכסים הגדולים של המדינה, אולם התקווה למצוא באר נפט דיגיטלית ברשומות הרפואיות של בתי החולים ובקופות החולים הישראליות התרסקו על קרקע המציאות. התלונות היו רבות: איטיות בהשגת המידע (עד חצי שנה למענה על שאילתה מדעית!), היעדר אינטגרציה של מידע והעדפה של גופי בריאות לשמור את המידע קרוב לחזה. החשש היה שישראל תאבד ואפילו אולי כבר איבדה את היתרון היחסי.
● חששתם מהתרופה לכולסטרול? מחקר ענק בדק אם יש לכך סיבה
● מטופלים במיון יוכלו לתרום דגימות למאגר חדש: הבנק שמצטרף למגמה העולמית במחקר
אבל במקביל להתפכחות מהחלום, התרחשו שינויים ששיפרו את הגישה ואת איכות המידע. אז מה המצב היום? האם כדאי לסטארט־אפ שזקוק למידע רפואי לפנות לשוק הישראלי?
סקר שנערך לאחרונה על ידי מנהלת צמיחה במשרד הכלכלה, יחד עם קהילת החדשנות בבריאות HealthIL ומרכז החדשנות Leumit Start, נועד לענות על השאלות הללו. במסגרת העבודה שעשו, הם מיפו את כל שירותי המידע הרפואי בישראל. נמצא שפועלים בארץ, באופן מסודר, 20 מאגרים. הם כוללים בין היתר מאגרים של כל אחד מבתי החולים הגדולים, של כל אחת מקופות החולים הגדולות ומאגרים ייחודיים כמו זה שהקימה חברת אסטרהזנקה עם אוניברסיטת תל אביב. בנוסף, פועלים בישראל 13 בנקי רקמות (ביו בנק) מסוגים שונים. המוכר שבהם הוא פרויקט פסיפס הממשלתי.
המידע זורם מהר יותר
השינוי העיקרי שחל בחמש השנים האחרונות הוא באופן שבו ניתן לגשת למידע הזה. על כך ניתן לתת קרדיט רב לפרויקט "בריאות דיגיטלית כמנוע צמיחה", שהחל ב־2018, בתקציב של כ־900 מיליון שקל. חלק גדול ממנו ניתן לכ־13 ארגוני בריאות, כתמריץ לטייב את מאגרי המידע שלהם.
יזהר לאופר, מנהל Leumit Start, יחידת החדשנות של לאומית שירותי בריאות, מסביר את השינוי מהפרספקטיבה שלו. "למידע הרפואי הישראלי היה יתרון בכך שהוא הולך 20־30 שנה אחורה, בשל המעברים המעטים יחסית בין הקופות והאימוץ המהיר של מחשוב במערכת הרפואית", הוא אומר. היו ארגונים שידעו להנגיש אותו לציבור, אבל לרוב, "כדי להגיע למידע היה צריך להכיר את מאן דהוא, להגיש שאילתה למידע ספציפי, ואז ארגון הבריאות היה שובר את הראש איך לארגן לך את המידע הזה, והתהליך היה לוקח חודשים".
התמריצים מהמדינה באו עם דרישה: לפתוח בכל ארגון בריאות שער אחד שדרכו כל הסטארט־אפים פונים באופן מסודר, והוגדר תהליך הכולל שלבי מענה לפנייה ולוחות זמנים - קצרים בהרבה מבעבר. הגדרות אלה חייבו את ארגוני הבריאות לגייס תשתיות וכוח אדם ייעודיים להנגשת המידע, ולהקצות לכך משאבים ניהוליים. "את השינוי התחלנו לראות ב־2023־2024", אומרת יעל אופיר, מייסדת שותפה HealthIL ומפתחת תוכניות חדשנות בבריאות לאומיות באירופה.
מהסקר עולה שכיום 68% מהחברות הישראליות משתמשות במידע רפואי ישראלי, ו־67% במידע מחו"ל. חברות הסטארט־אפ מזהות את היתרון של ישראל בתיקים רפואיים, במכשירי ניטור מרחוק ובנתוני פתולוגיה. מחו"ל הן קונות נתוני גנטיקה, מיקרוביום ובילינג (חיוב עבור שירותים). אפשר לשאוב עידוד מכך שהיתרון הישראלי הוא דווקא בנתונים שימושיים יותר לחברות.
ומה לגבי איכות המאגרים? 53% אמרו שהיו מרוצים או מרוצים מאוד מאיכות המידע, 35% היו מרוצים במידה בינונית, ורק 11% היו ממש לא מרוצים. לגבי תהליך השגת המידע, 38% היו מרוצים או מרוצים מאוד, 28% במידה בינונית, ו־34% עדיין לא היו מרוצים. לאופר מעלה את האפשרות שמדובר בבעיה תדמיתית, הד מהעבר.
הפתעה בשאלת התמחור
למרות המידע המקיף שמחזיקות קופות החולים, הגופים החזקים בשיתוף מידע הם דווקא בתי החולים: 48% מהחברות משתמשות בנתונים שלהם, בעוד ש־24% עובדות עם קופות חולים. ייתכן שלפיתוח מכשור רפואי, נתוני בתי החולים רלוונטיים יותר.
הסנטימנט שלפיו ארגוני בריאות מקריבים את איכות המידע לטובת האפשרות לעשות מכה מהירה ממכירת הנתונים עולה בסקר. 35% מהחברות טענו שחסר להן "תמחור הוגן ושינוי גישה". בשיחות עמן, חזרו החברות על הטענה שארגוני הבריאות רואים בדאטה מקור הכנסה, ולא נכס ציבורי. ובכל זאת, 9% אמרו שהמידע הרפואי זול בישראל יותר מבחו"ל, ו־41% חשבו שהמחיר בארץ הוגן ביחס לחו"ל.
הדס קליין, מנהלת קלאסטר בריאות במנהלת הצמיחה, אומרת שהופתעה לטובה. היא העריכה שהביקורת על המחיר תהיה רבה יותר. לאופר מוסיף: "כשנוצרה כמות גדולה של ארגונים מטפחי חדשנות, התחרות עשתה את שלה. היום אנחנו בעיקר צריכים לשווק את השינוי, לשנות את התפיסה".
ארבעה מאגרים בדרך
קליין אומרת שהנסקרים ציינו שעדיין חסר להם שיתוף פעולה בין הגופים, שאמור לאפשר לחברה לקבל מידע שמקיף נבדק אחד מכמה כיוונים. אפשר לראות את הבעיה הזאת במיפוי: מגוון רחב של גורמים עוסקים באותם תחומים, כמעט ללא קשר ביניהם.
בעיית שיתוף הפעולה היא טכנית? או שזו סוגיה של כסף ואגו?
קליין: "היו בעיות אגו וכסף, אבל הסנטימנט הזה הולך ונחלש. הארגונים מבינים ששלמות המידע היא חלק מהאיכות שלו, כך שהיום הבעיה היא באמת לוגיסטית וטכנית יותר".
בהדרגה, צומחים שיתופי פעולה מהשטח, כמו המאגר האונקולוגי Onco Bridge של שיבא בשיתוף פעולה עם לאומית, מאוחדת ואסותא. לבתי החולים הממשלתיים יש מאגר משותף, בשם כנרת. אולם החלום על כפתור שעליו ניתן ללחוץ כדי לקבל גישה ל"מידע הישראלי" עדיין רחוק.
עם זאת, נעשים מאמצים לשפר את שיתוף המידע. לפני כחודשיים הודיעה רשות החדשנות שתשקיע 44 מיליון שקל בתמיכה ב־6 מאגרי מידע לאומיים חדשים (4 מהם בבריאות), והתנאי לקבלת התמריץ הוא שיתוף פעולה בין לפחות שלושה מאגרים שונים. המאגרים הם ייעודיים לאונקולוגיה, מחלות זיהומיות ומחלות מטבוליות, סביב השימוש בתרופות השמנה מסוג ה־GLP.
צורך נוסף שעלה הוא שיתופי פעולה עם מאגרים בחו"ל. "שוק היעד העיקרי של החברות הישראליות הוא לא ישראל, והן זקוקות למידע שרלוונטי להן", אומרת אופיר. "אנחנו רואים ששיתופי פעולה כאלה אכן מתרחשים, ויש לישראל מה להביא לשולחן".
הסקר נערך בקרב סטארט־אפים, אך גם חברות תרופות בינלאומיות מתעניינות במידע הישראלי. מערכת הבריאות רוצה למשוך לכאן את הכסף ואת הידע שלהן, אך בעבר הן היו הראשונות שהתלוננו על השירות הבעייתי וחוסר האינטגרציה.
קליין: "לא מדדנו את פעילות החברות הרב־לאומיות סביב המידע הישראלי, אבל אנחנו רואים אותן יותר ויותר. אלה ניצנים שנרצה לטפח".
