בודקים את המיתוס. משולש ברמודה / צילום: Shutterstock
יצא לכם פעם להיתקל במשפט "זה נעלם במשולש ברמודה"? הביטוי כבר הפך לחלק מהלקסיקון, למשל כשגרב יוצא לבד ממכונת הכביסה או כשקובץ חשוב התאדה משולחן העבודה במחשב. אבל מהו אותו משולש שמקושר להיעלמויות מסתוריות, ולמה לפי כל ראיה אפשרית מדובר במיתוס מוחלט?
● לא 3 שניות: תוך כמה זמן החיידקים מגיעים לאוכל שנפל?
● אנחנו משתמשים בכל חלקי המוח שלנו - אז למה יש שמועות שלא?
"משולש ברמודה" הוא שטח במערב האוקיינוס האטלנטי, שקודקודיו הם האי ברמודה, הקצה הדרומי של פלורידה והאי פורטו ריקו. מדובר בשטח עצום בן כמיליון קמ"ר, בערך כמו כל מערב אירופה.
המיתוס נוצר בעקבות אירוע משונה שחל בדצמבר 1945. חמישה מטוסי קרב של הצי האמריקאי ("טיסה 19") יצאו לטיסת אימון שגרתית מבסיסם שבפלורידה אל שטחי "המשולש", ונעלמו ללא עקבות. ובאופן חריג אף יותר, גם מטוס החילוץ שנשלח בעקבותם, נעלם לחלוטין. הצבא האמריקאי סיווג את הסיבה לאסון כ"בלתי ידועה", ואז אף אחד עוד לא ידע מה זה בכלל "משולש ברמודה".
המונח נטבע רק כשלושה עשורים לאחר מכן, והפך לסנסציה עולמית בשנות ה־70, שיא המלחמה הקרה והמרוץ לחלל, הודות לספרים פופולריים שערבבו עובדות חלקיות עם השערות על עב"מים וכוחות על־טבעיים באזור. האחראי העיקרי לתפוצת המיתוס הוא עיתונאי וסופר בשם צ'ארלס ברליץ, שהוציא ספר שבו ניתח עשרות מקרי היעלמות ב"משולש ברמודה". ברליץ טען כי מדובר במעין "חור שחור" בו מכשירי הניווט משתגעים, וחוקי הפיזיקה פועלים אחרת, ולכן גם לא מוצאים את שרידי הכלים שנעלמו.
הציבור חובב התעלומות, אימץ את הנרטיב בשתי ידיים, ומאז המיתוס מככב באינספור קטעי יצירה ותרבות. אך כשמורידים את מעטה המסתורין ובודקים את הנתונים היבשים, התמונה שמתקבלת הרבה פחות על־טבעית, ונראה כי יש הסברים טובים למדי לטענות.
קודם כול, השטח העצום שבין פלורידה לאיים הקריביים הוא אחד מנתיבי השיט והטיסה הצפופים בעולם. סטטיסטית, במקום שבו יש תנועה רבה יותר, יהיו יותר תקלות ותאונות. בהתאם לכך, חברות ביטוח ספנות שעוסקות בחישוב סיכונים בים כבר מאות רבות של שנים, לא גובות פרמיה מיוחדת על שיט במשולש ברמודה, ואפשר לסמוך עליהן שבדקו לעומק יותר מכל מדען חובב אם האזור מסוכן.
ויש גם סיבות טבעיות. אזור ברמודה ידוע בסופות טרופיות והוריקנים בלתי צפויים, ובנוסף לכך עובר בו "זרם הגולף" המהיר שסוחף פנימה לתוך האוקיינוס. זה לא מסביר את התאונות כי לא שטים בזמן הוריקן, אבל זה מסביר מדוע מאוד קשה למצוא את השרידים של התרסקויות משוערות וזה מה שמעריכים שקרה לאותה "טיסה 19", אשר ככל הנראה התבלבלו בניווט ונתקעו ללא דלק בלב ים.
אבל בשורה התחתונה, כל העובדות הללו לא מפריעות למיתוס להמשיך לפרוח. אולי כי המוח האנושי נוטה לחפש דפוסים ומשמעות בתוך אירועים אקראיים למדי, והרבה יותר מעניין לספר על "כוחות מסתוריים" מאשר להודות שהטבע הוא מקום גדול ובלתי צפוי, ושבני אדם עושים טעויות. בברמודה לא פחות או יותר מבכל מקום אחר.