שחר לוטן הוא חוקר כלכלי ואסטרטגי, קצין מודיעין במיל' וחובב היסטוריה וגאוגרפיה, הכותב בלוג על אירועים ואישים מרתקים ונשכחים. במדור זה הוא חושף עיוותים היסטוריים מפורסמים, מדוע נוצרו, וכיצד הם משפיעים עד ימינו
התיאור הבא כנראה קרה לכולנו, אפילו לטובים ביותר: אתם אוכלים להנאתכם איזה חטיף או מאכל, ופתאום בגלל חוסר זהירות רגעית או התנגשות פתאומית, היד נפתחת, והאוכל צונח מטה עם כוח המשיכה. אחרי שלא הצלחנו לתפוס אותו באוויר, "עוד לא עברו שלוש שניות!" אנחנו מכריזים בקול עם ההרמה מהרצפה, נותנים "פו" קטן, ומכניסים לפה בגאווה רבה.
● אנחנו משתמשים בכל חלקי המוח שלנו - אז למה יש שמועות שלא?
● ארבעה בעלי חיים שהשפה העברית עושה להן עוול
"חוק 3 השניות" (או חמש, תלוי ברמת הרעב) הוא אמונה עיקשת במיוחד עם מקורות עלומים, לפיה לחיידקים לוקח כמה רגעים "להבין" שמשהו נחת עליהם ולהתחיל בטיפוס עליו. אך המציאות המיקרוסקופית, למרבה הצער, הרבה פחות סבלנית לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.
כדי להבין את הטעות, נחזור אחורה בזמן. במשך רוב ההיסטוריה שלנו, האנושות כלל לא ידעה על קיומם של חיידקים, אותם יצורים זעירים הנמצאים בכל מקום סביבנו ואף בתוכנו. עד לגילויים המדעיים המודרניים, אנשים האמינו ש"אוויר רע" גורם למחלות. רק במאה ה־17, ביולוג הולנדי בשם ואן לבנהוק צפה בהם לראשונה במיקרוסקופ שהכין, ורק במאה ה־19 בזכות מדענים כמו לואי פסטר הבנו שהחיידקים אחראים למחלות שונות ולתהליכי ריקבון. הגילוי הזה שינה לחלוטין את עולמנו, מהבנת חשיבות הסטריליזציה ועד לעיצוב הרגולציה של בטיחות המזון.
ועכשיו לעובדות. ניסויים שערכו במיטב האוניברסיטאות הראו שהעברת חיידקים למזון היא מיידית במושגים אנושיים. אין לחיידקים "שעון המתנה" או "זמן תגובה" כפי שיש לנו, וכמובן שאין להם בכלל רצונות או מחשבות מורכבות. תנועתם היא תהליך פיזיקלי של היצמדות שמתחיל בשברירי שנייה. אך יחד עם זאת, יש כמה משתנים שיקבעו כמה חיידקים ייצמדו למזון שלנו.
הלחות למשל, היא כמו "אוטוסטרדה" לחיידקים. מזון רטוב, כמו פלח אבטיח או פסטה ברוטב, יאסוף פי כמה יותר חיידקים ממזון יבש כמו קרקר באותו משך מגע. כמו כן ובניגוד לאינטואיציה, גם אם מבחינת המבט זה נראה הפוך, שטיח יעביר פחות חיידקים מרצפה חלקה, כי ה"שערות" שלו יוצרות פחות שטח פנים שבא במגע עם האוכל.
אז כמה זמן אפשר לתת לאוכל להיות על הרצפה? אם תשאלו את ה־FDA, מנהל המזון והתרופות האמריקאי, התשובה היא אפס סובלנות. ברגע שאוכל נגע במשטח שאינו מיועד למגע עם מזון, הוא נחשב למזוהם מבחינה רגולטורית ואין להשתמש בו. מצד שני, אין סיבה להיסטריה מיוחדת, ואדם בוגר עם מערכת חיסונית תקינה לא אמור להינזק מביסקוויט ששהה כמה רגעים על רצפה נקייה באופן יחסי.
קשה לקבוע מה מקור המיתוס, אך נראה שבעת המודרנית השתרש בזכות התרבות הפופולרית וסדרות הילדים, בהן השתמשו ב"חוק 3 השניות" כבדיחה חוזרת ומטבע לשון שגור בתודעה הקולקטיבית. אז לסיכום, החיידקים לא מחכים, לא פותחים שעון ולא מוותרים על הזדמנות לנצל מקור מזון חדש. "חוק 3 השניות" הוא פסיכולוגי בלבד, וזה לגמרי לשיקולכם אם להשתמש בו או לא.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
