שריפה כתוצאה ממטח של חיזבאללה בכניסה לקריית שמונה (יולי 2024) / צילום: Reuters, Avi Ohayon
הכותב הוא מנכ"ל חברת Good Vision מקבוצת פאהן קנה ומחבר הספר "אחריות חברתית 2.0"
בחודשים שחלפו מאז ה־7 באוקטובר עיקר הקשב הציבורי, הממשלתי והעסקי הופנה - בצדק - לשיקום הדרום ויישובי העוטף שנפגעו קשות. אולם ככל שהשיח עובר משלב החירום לשלב השיקום והבנייה מחדש, מתבהרת תמונה רחבה יותר: חיזוק הצפון אינו משימה משנית או משלימה, אלא אתגר כלכלי־לאומי מהותי, שבמובנים מסוימים הוא אף מורכב ועמוק יותר.
● פחות משהובטח: הממשלה אישרה תוכנית תמיכה בקריית שמונה
● שיקום הערים שנפגעו במלחמה: מה קרה למטולה, והזינוק של שדרות
הצפון נכנס למלחמה מנקודת פתיחה מוחלשת. עוד ערב הלחימה, רבים מיישוביו סבלו מפערים מתמשכים בגישה לתעסוקה, לשירותים ולתשתיות, לצד ריחוק מהמרכז ואתגרים מבניים של פריפריה. המלחמה לא יצרה את הבעיות הללו, היא רק החריפה אותן. לכן, אם הדרום דורש שיקום מיידי מהרס וטראומה - הצפון דורש מהלך עומק של חיזוק מבני, כזה שמביט שנים קדימה ואינו מסתפק במענים נקודתיים.
בהקשר הזה, תפקידו של המגזר העסקי הוא קריטי. לא כגורם פילנתרופי בלבד, אלא כשחקן כלכלי־אסטרטגי. בניגוד לממשלה, הפועלת לא פעם תחת תהליכים איטיים, למגזר העסקי יש יתרון מובהק: יכולת תגובה מהירה, גמישות תפעולית וחיבור ישיר לשוק העבודה, לשרשראות אספקה ולהשקעות. אלה בדיוק הכלים הנדרשים כדי להפוך שיקום להזדמנות.
הניסיון מהשנה האחרונה מלמד כי סיוע אפקטיבי אינו מסתכם בתרומות או במחוות סולידריות, חשובות ככל שיהיו. כאשר חברות פועלות דרך פעילות הליבה שלהן, דוגמת תעסוקה, רכש, נוכחות עסקית ושיתופי־פעולה, האפקט הכלכלי והחברתי עמוק וארוך טווח בהרבה. זהו ההבדל בין סיוע שמקל על כאב רגעי לבין מהלך שמייצר יציבות, חוסן ויכולת התאוששות אמיתית.
מעבר מסיוע לשותפות
כעת נדרש שדרוג נוסף: מעבר משלב הסיוע לשלב השותפויות. שיקום הצפון לא יקרה באמצעות יוזמות בודדות, אלא דרך שיתופי־פעולה חוצי־מגזרים: בין עסקים, רשויות מקומיות, ממשלה וחברה אזרחית. השקעה בתשתיות, בטכנולוגיה ובהון האנושי, לצד מודלים של שותפויות ציבוריות־פרטיות (PPP), יכולים להפוך את הצפון מזירת קושי לזירת צמיחה.
בתוך כך, חשוב במיוחד להתייחס למגזר הלא־יהודי בצפון לא כאתגר שיש "לנהל", אלא כהזדמנות כלכלית של ממש: כוח עבודה צעיר, יזמות מקומית ופוטנציאל לשילוב עמוק ובר־קיימא בכלכלה האזורית. שילוב כזה אינו רק מהלך חברתי; הוא מנוע צמיחה אזורי בעל משמעות ארוכת־טווח.
עבור מנהיגי המגזר העסקי, זוהי נקודת הכרעה. אפשר להסתפק בגישת "תרמנו את חלקנו" ולחזור לשגרה, ואפשר לבחור בנוכחות ארוכת־טווח בצפון, כמשקיעים, כמעסיקים וכשותפים.
הבחירה השנייה אינה רק ערכית; היא גם עסקית. חברות הפועלות כך בונות אמון עם עובדים וקהילות, מחזקות את המוניטין שלהן ותורמות ליציבות הכלכלית והחברתית של המרחב שבו הן פועלות.
הצפון משווע כיום לא רק למשאבים, אלא לנוכחות. לא רק לעזרה, אלא לשותפות. אם נדע לראות בו לא שוליים שצריך להציל, אלא מרכז שצריך לבנות - נרוויח כולנו. הטובה תיפתח מצפון, אך רק אם נבחר להתייחס אליו לא כאל בעיה זמנית, אלא כהזדמנות אסטרטגית למדינת ישראל כולה.