על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● מלחמה עם איראן? שיחת הטלפון שעשויה לשנות את הכל
● עיריית ניו יורק "זרקה" חברת רחפנים שעובדת עם ישראל
1מצרים וסין פותחות בקמפיין נגד המוסד באפריקה
"בתחילת 2026 השיקה מנהלת המודיעין המצרית, בשיתוף משרד ביטחון המדינה הסיני, קמפיין ביטחוני ודיפלומטי רחב ברחבי יבשת אפריקה כדי להתמודד עם פעילות מודיעין ישראלית", פורסם במודרן דיפלומסי, מגזין בולגרי לענייני יחסים בינלאומיים. המטרה היא "להגביל את השפעת המוסד באפריקה ולאפשר למצרים לחזור למעמד 'מרכז כובד' אזורי בעזרת סין". הקמפיין הוא בעיקר נגד "פעילות המוסד שתוארה כ'מזיקה לאינטרסים המצריים והסיניים כאחד'".
הקמפיין "לווה בהעמקת שיתוף-פעולה מודיעיני וטכנולוגי מצרי-סיני למעקב אחר פעילות המוסד באפריקה. שתי המדינות מאמצות אסטרטגיה של 'הפעלת לחץ נגד המוסד', כאשר המודיעין הסיני מפתח אסטרטגיה לתמיכה במאמצי מצרים לבלום את שאיפות המוסד באזור, כדי להבטיח את יציבות גבולות מצרים ולהגן על אינטרסים סיניים".
"בשנים 2025-2026 חל שינוי אסטרטגי ביחסי המודיעין בין מצרים לסין: מעבר משיתוף-פעולה כלכלי לשותפות מודיעינית-טכנולוגית לצמצום היתרון הישראלי בריגול ובסיור אווירי", נכתב. "סין סיפקה למצרים מערכות מכ"ם ולוחמה אלקטרונית מתקדמות, המאפשרות גילוי איומים אוויריים ללא תלות בארה"ב או ישראל. שתי המדינות תיאמו גם הגנה על נתיבי מים חיוניים, תעלת סואץ, באב אל-מנדב ומפרץ עדן - כדי לצמצם פעולות ישראליות ואמריקאיות הפוגעות באינטרסים סיניים וביוזמת 'החגורה והדרך'".
שיתוף-הפעולה הסיני-מצרי כלל "מבצעי ביטחון חשאיים משותפים באפריקה, בלימת פעילות המוסד במשברי סודן ולוב ובמזרח אפריקה, חיזוק שותפויות צבאיות עם מדינות כמו סומליה, שימוש באמצעי מודיעין מתקדמים, תרגיל אוויר משותף ראשון לצד הסכמים לייצור מקומי של טכנולוגיות ביטחוניות סיניות במצרים ופיתוח מערכות נשק".
כעת שיתוף-הפעולה המצרי-סיני "מפחית את התלות במערב, שעלול להיות מושפע מלחץ ישראלי". מטרת המהלכים היא "להגביל את השפעת המוסד באפריקה ולאפשר למצרים לחזור למעמד מרכזי אזורי בעזרת סין, שילוב של כוח רך ושיתוף-פעולה צבאי במיוחד במזרח אפריקה ובקרן אפריקה השולטות בנתיבי השיט ובתעלת סואץ החיונית לסין. בהתאם לכך, שנת 2026 הוכרזה במטה האיחוד האפריקאי כ'שנת חילופי העמים בין סין לאפריקה' כדי לבסס את הנוכחות הסינית בשיתוף מצרים".
מתוך המודרן דיפלומסי, מאת נדיה חלמי. לקריאת הכתבה המלאה.
2סומלילנד כקלף גאו-פוליטי: ישראל פועלת, המערב ממתין
הכרת ישראל בסומלילנד "אינה פזיזה ואינה פרובוקטיבית. היא קוהרנטית מבחינה היסטורית, משפטית ואסטרטגית. יתרה מכך, היסוסן של מדינות המערב ללכת בעקבותיה חושף סתירות בין יעדיהן המוסריים והאסטרטגיים המוצהרים לבין מעשיהן", נכתב באירו-אסיה, אתר חדשות וניתוחים גאו-פוליטיים עצמאי.
"הכרת ישראל בסומלילנד אינה רק עניין היסטורי או מוסרי, מעל הכול מדובר בהחלטה אסטרטגית שמעצבת מחדש את מאזן הכוחות האזורי. המובלעת יושבת על מפרץ עדן סמוך למצר באב אל-מנדב מעבר חיוני המחבר בין האוקיינוס ההודי לים האדום, תעלת סואץ והים התיכון. יציבות במסדרון זה משפיעה על חלק גדול מהסחר העולמי. מתקפות החות'ים הנתמכים בידי איראן על התנועה הימית הדגישו את פגיעות המעבר ואת חשיבותו. מטרתה העיקרית של ארה"ב בהתערבות נגד התקיפות לא הייתה הגנה על ישראל אלא מניעת שיתוק המסחר הבינלאומי", נכתב.
לכן, "בהקשר זה סומלילנד היא נכס אסטרטגי מרכזי. היא שולטת בנמל המים העמוקים ברברה, ששודרג באמצעות השקעות איחוד האמירויות. נמל זה עשוי להפוך לעוגן מרכזי לכוחות פרו-מערביים בקרן אפריקה ולאפשר איזון להשפעת איראן בתימן ולפעילות האידיאולוגית של קטאר".
"ישראל עשתה צעד משמעותי להבטחת שליטה בשער אסטרטגי במחלוקת לאחד מצווארי הבקבוק הרגישים בעולם. הדבר מעניק לירושלים יתרון גאו-פוליטי חשוב המרחיב את עומק המודעות והאסטרטגיה שלה במסדרון הים האדום".
כעת, באירו-אסיה נכתב כי על מדינות אחרות להצטרף לישראל. "סומלילנד היא בדיוק מה שארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו מצהירות שהן מחפשות בשותף אזורי: ממשל יציב, דמוקרטי ופרו-מערבי המתנגד לאיסלאם פוליטי ובמיקום אסטרטגי. סירוב להכיר בה בשם עקרונות סלקטיביים מעדיף פיקציה דיפלומטית על פני מציאות גאו-פוליטית".
"רשתות הקשורות לאיראן ולאחים המוסלמים נתמכות בידי קטאר, מגבירות פעילות חתרנית באירופה. הכרה בסומלילנד יכולה להיות חלק ממדיניות אירופית רחבה וקוהרנטית יותר נגד התערבות זו". בנוסף, "קשרים עם סומלילנד יסייעו לבניית קואליציה אנטי-איסלאמיסטית יציבה הן ביבשת והן במסדרונות אסטרטגיים מרכזיים" - דבר שיהווה "מסר פוליטי חזק".
הכרה רחבה בסומלילנד תמחיש "נכונות מערבית מחודשת להתמודד עם האיום לא רק ברטוריקה אלא בצעדים גאו-פוליטיים ממשיים שמעצבים בריתות, מאבטחים אזורים חיוניים ומשיבים יוזמה אסטרטגית. וושינגטון גם העדיפה בעבר עמימות אסטרטגית תוך העמקת קשרים לא רשמיים עם שותפים וסומלילנד עשויה להיות כזו. בנוסף, הכרה יכולה לסייע לארה"ב לגוון אפשרויות בסיסים, להפחית תלות במדינה מארחת אחת, לספק שותף אמין יותר למלחמה בטרור נגד א-שבאב ולשמר השפעה על ארכיטקטורת הביטחון של הים האדום".
לכן "השאלה אינה אם הכרה בסומלילנד לגיטימית, אלא כמה זמן עוד יתעלמו מדינות המערב מכך במחיר אמינותן האסטרטגית".
מתוך האירו-אסיה, מאת ציפורה פריד. לקריאת הכתבה המלאה.
3כך ישראל הפכה את קרן אפריקה לזירה של יריבויות עולמיות
להכרה הישראלית בסומלילנד יש השפעה שכבר ניכרת לעין. לפי הניו יורק טיימס, אזור קרן אפריקה "הפך לזירה קריטית של יריבויות גלובליות".
"מאז שנכנס טראמפ לתפקיד בשנה שעברה, פיקוד אפריקה של הפנטגון תקף מטרות של חמושים בסומליה סביב 150 פעמים, הרבה יותר מבכל מדינה אחרת", נכתב. ההכרה של ישראל בסומלילנד, התגובות ברחבי העולם שהיא גררה ("עוררה ביקורת מהירה מסין, צרפת, בריטניה, דנמרק ורוסיה, וכן מהאיחוד האפריקאי") ו-"הפעולה הצבאית האגרסיבית של וושינגטון בסומליה, הם סימנים לכך שקרן אפריקה הופכת לזירה קריטית של יריבויות עולמיות".
הדאגה המרכזית של המדינות באזור היא "הגישה לים האדום ולמפרץ עדן, מנתיבי השיט החשובים בעולם, במיוחד עבור החות'ים". כעת אנליסטים אומרים כי מה שעומד מאחורי ההחלטה הישראלית "הוא העימות עם החות'ים, פרוקסי של איראן". אשר לובוצקי, מומחה למדיניות חוץ ישראלית מאוניברסיטת יוסטון, אמר לניו יורק טיימס כי למעשה "נוכחות ישראלית מוגברת בסומלילנד עשויה לסייע להרתיע הברחות נשק של החות'ים לתימן". לטענתו, ההכרה של ישראל אינה נובעת מ"בריתות אזוריות או היגיון אזורי", אלא "מאינטרס מאוד ספציפי להתמודד עם איראן והחות'ים".
"במשך עשורים הייתה קרן אפריקה עניין משני למדינות מחוץ לאזור. נשיא סומליה סיאד בארה הודח ב-1991, מה שהצית מלחמת אזרחים, ועד 2012 לא הייתה למדינה ממשלה מרכזית מתפקדת. מאז מתקשות הממשלות לבסס שליטה ונתמכות בכוח שלום של האיחוד האפריקאי והאו"ם", נכתב. "סומלילנד התנתקה ממוגדישו ב-1991 לאחר מלחמת עצמאות, שבמהלכה הופצצה הרגייסה, בירתה, וערים נוספות בידי משטר בארה. מאז התבססה כדמוקרטיה, גם אם אינה מוכרת כמדינה עצמאית".
מה השתנה כעת ומה העניין של מדינות בקרן אפריקה? "מדינות המפרץ החזקות ממלאות כעת תפקיד משמעותי בקרן אפריקה". למשל, "סעודיה ואיחוד האמירויות שכנות עשירות בנפט שהפכו גם ליריבות סביב תימן וסודן, הזרימו כל אחת כסף רב לסומליה בשנים האחרונות. האמירויות השקיעה רבות גם בסומלילנד, ופיתחה נמל בעיר ברברה שעל מפרץ עדן".
נגאלה צ'ומה, אנליסט מדיניות אזורי מקניה, אמר לניו יורק טיימס כי "כל קרן אפריקה נשבתה בידי השינויים הגאו-פוליטיים המתרחשים במזרח התיכון". עומר מחמוד, אנליסט סומליה בארגון International Crisis Group, אמר לניו יורק טיימס כי "היריבות בין סעודיה לאמירויות משתלבת כעת ביריבות בין סומלילנד לסומליה". באותו האופן גם מדינות אחרות שמתחרות על אינטרסים באזור מתערבות בעימותים הפנימיים. סין, למשל, "ביקרה את החלטת הרגייסה לשמור קשרים עם טייוואן". גם "אתיופיה חתמה ב-2024 על הסכם לבניית מתקן ימי בחוף סומלילנד בתמורה להכרה, מה שהוביל לעימות דיפלומטי שנפתר לאחר שטורקיה תיווכה".
מתוך הניו יורק טיימס, מאת מתיו מפוקה ביג. לקריאת הכתבה המלאה.