אילוסטרציה: Shutterstock, Skydive Erick
בסרטי תיכון אמריקאי, שחקן הפוטבול עתיר-השרירים מוצג בדרך-כלל כקונטרה לחנון החכם, סטריאוטיפ שאולי קיבל חיזוק מהסיכון המוגבר לנזק מוחי אצל שחקני הפוטבול. אולם נראה כי בשנים האחרונות, חנונים נאלצים לחשב מחדש את היחסים שלהם עם שרירים. מחקרים הולכים ורבים דווקא מדגישים את התרומה בין שרירים חזקים, וספציפית שרירי הרגליים, לבין פעילות קוגניטיבית תקינה בגילאי הביניים ובגיל המבוגר.
● מחקר חדש מגלה מה הגורם שמכריע אם יהיה לכם אלצהיימר או לא
● הקשר המפתיע בין ידיעת יותר משפה אחת להגנה מפני דמנציה
● המחקר שמגלה: כך תורידו את הסיכוי לסבול ממחלות לב ב-5 דקות הליכה
● כמה מהר אתם הולכים, ומה זה אומר על הבריאות שלכם? המחקרים שמגלים איך הולכים נכון
אולי תאמרו - הרי זה ברור. שרירים יש למי שעושה פעילות גופנית, וכושר גופני אירובי ידוע גם כקשור לתפקוד טוב יותר של מערכת הלב-ריאות וכלי הדם וכן להפחתת דלקתיות, ואלה קשורים לתפקוד טוב יותר של המוח. כל זה נכון, והדרכים הרבות שבהן כושר אירובי משפיע על בריאות המוח הולכות ומתגלות שנים האחרונות. אולם נראה כי גם לשרירים עצמם יש תפקיד ייחודי בבריאות המוח.
חובבי אנטי-אייג'ינג ואנשים המתקרבים לגיל המבוגר כבר יודעים כמה מדגישה הרפואה היום את החשיבות של חיזוק השרירים, מול ההתדלדלות הכמעט בלתי נמנעת שלהם עם הגיל, כדי למנוע נפילות ופציעות שיכולות לסיים חיים. את התהליך הזה ממליצים להתחיל מוקדם ככל האפשר ו"לחסוך מאסת שריר לפנסיה", כפי שאמר לנו בעבר רופא ספורטאי-העל ג'וליאן אלוורז. כעת, כאמור, מתווסף להבנה הזו גם המחקר הקושר בין מאסת שריר לבין הקוגניציה.
ברגליים מרוכזת מאסת שריר גדולה במיוחד, ולכן בזמן האחרון המדע שם דגש על התרומה הייחודית של חיזוק הרגליים לבריאות המוח.
הקשר בין הליכה ודמנציה
ב-2024 פורסם ב-Journals of Gerontology (A) מחקר בהובלת יאניק סטפאן מאוניברסיטת מונטפליה בצרפת עם חוקרים מאוניברסיטת פלורידה, שבחן את הקשר בין הליכה ובין דמנציה.
כבר סיפרנו לכם, בכתבה שעסקה בנפלאות ההליכה הנכונה, כי דפוסי הליכה מסוימים מקושרים בבירור לסיכוי מופחת או מוגבר לדמנציה, והמחקר הנוכחי נועד לפרק את הנושא הזה לגורמים ולבדוק מה בדיוק בהליכה משפיע על המוח. החוקרים בחנו את מהירות ההליכה, את שיווי-המשקל ואת חוזק השרירים ברגליים באנשים בני 50 ומעלה ב-2006-2008 - ואחר-כך את מצבם הקוגניטיבי 15 שנים מאוחר יותר.
המצב הקשה ביותר היה אצל מי שכשל בשלושה המדדים גם יחד - מהירות, שיווי-משקל וחוזק רגליים - אבל כל אחד מן המשתנים הללו נמצא משמעותי גם בנטרול המשתנים האחרים. חוזק הרגליים נמצא כמנבא לדמנציה גם כשנוטרלו משתנים כמו השמנה, עישון, דיכאון, לחץ דם וסוכרת.
ממצאים דומים פורסמו באותה שנה גם בכתב-העת "Aging and Health Research" במחקר בהובלת ג'ק פטרסום מאוניברסיטת מערב אוסטרליה. מדידה של חוזק שרירי הרגליים בדרך קצת שונה הניבה תוצאות דומות, בקבוצה של גברים מבוגרים מאוסטרליה.
לכך אפשר לצרף מחקר ותיק יותר מ-2015, אך מעניין גם הוא, שהשווה בין תאומות, אשר קשר בין עוצמה של בעיטה לבין התפקוד הקוגניטיבי עשור לאחר מכן, וכן מצא הבדלים ברמת החומר האפור במוח, שהייתה במתאם עם ההבדלים בחוזק שרירי הרגליים גם בתאומות זהות.
"שיחה בין השריר למוח"
מה בעצם קורה פה? איך מגינים השרירים על המוח? אנחנו לא יודעים בדיוק, אך אחת האפשרויות עליה מדברים החוקרים היא "שיחה בין השריר למוח", באמצעות חומרים שנקראים מיוקינים, Myokines. ההשערה, שעדיין לא אומתה עד הסוף, היא שחלק מן המיוקינים האלה מופרשים על-ידי השרירים, מגיעים למוח ומעודדים גם התרבות של תאים וגם גמישות של הקשרים ביניהם.
כיוון שקבוצות השרירים הגדולות ביותר בגוף נמצאות בפלג הגוף התחתון, אימונים המדגישים את הרגליים הם אחת הדרכים הכי יעילות להגדיל את מאסת השריר הכוללת (אם כי תוכנית אימונים בריאה תכלול בדרך-כלל את כל הגוף).
אגב, אם יתחזקו העדויות שהשערת המיוקינים נכונה, והחוקרים יגלו בדיוק אילו מיוקינים הם שנותנים את האפקט - אולי אפשר יהיה לפתח כך תרופות שיעזרו לנו להשיג את התוצאה הזו בלי להתעמל, או בנוסף להשפעת ההתעמלות.