כוחות ביטחון בנלון בדובאי שנפגע בתקיפה איראנית / צילום: ap, Altaf Qadri
מאז החלה המתקפה המשולבת של ארה"ב וישראל באיראן, הרפובליקה האסלאמית תקפה מדינות רבות במפרץ, שבהן שוכנים בסיסי צבא ארה"ב. לפי שעה, המדינות השונות - בחריין, איחוד האמירויות, כווית ועוד, בוחרות להישאר מחוץ למערכה הצבאית ולא להגיב לתוקפנות נגדן.
● 200 מטוסי קרב, 500 מטרות ומאות חימושים: כך התבצעה התקיפה הגדולה בתולדות חיל האוויר
● המדינה היחידה במפרץ שנותרה חסינה מאיראן
למה הן נשארות בחוץ? אלה רוזנברג, חוקרת מומחית לכלכלת איראן ומימון טרור במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסבירה שאכן התקיפה אתמול במדינות המפרציות "זו חציית קו אדום, שדחקה אותן לחיק ארה"ב וסעודיה המקורבת אליה". ואף על פי כן, היא אומרת, "אני מעריכה שהן מחכות שסעודיה וארה"ב יפילו את המשטר בעצמן".
לדבריה, "ההימנעות של מדינות המפרץ מהצטרפות גלויה לקואליציה התקפית נגד איראן אינה נובעת מחולשה, אלא מניהול סיכונים קר ומחושב בתוך מלכוד גיאוגרפי.
"בעוד שישראל וארה"ב נהנות מעומק אסטרטגי או ממרחק גיאוגרפי, בירות המפרץ נמצאות בטווח פגיעה מיידי של מערך הכטב"מים והטילים של משמרות המהפכה".
"קריסה כלכלית שקשה יהיה להתאושש ממנה"
השתתפות פעילה בתקיפה נגד מטרות איראניות עלולה להציב אותן בפני סיכון משמעותי בהרבה. "השתתפות בתקיפה עלולה להפוך את תשתיות ההתפלה, בתי הזיקוק וגורדי השחקים של דובאי וריאד למטרות לגיטימיות מבחינת טהרן, מה שיוביל לקריסה כלכלית שקשה יהיה להתאושש ממנה", אומרת רוזנברג. לכן, הן מעדיפות כאמור שארה"ב "תעשה את העבודה עבורן, בעוד הן שומרות על פרופיל נמוך כדי לא לצבוע את עצמן כמחרחרות מלחמה".
מעבר לכך, רוזנברג מתארת אסטרטגיה ארוכת טווח, שכוללת חשש לשינוי גם במפת האינטרסים האמריקאית. רוזנברג: "מדינות המפרץ מנהלות אסטרטגיה של גידור סיכונים. הן אינן בוטחות לחלוטין בהתמדה האמריקאית לאורך זמן, וחוששות ממצב שבו וושינגטון תיסוג מהאזור ותשאיר אותן לבד מול איראן פגועה ונוקמת".
בכל מקרה, היא מדגישה שיש שיתוף פעולה מאחורי הקלעים. לדבריה, המדינות הללו "בוחרות לסייע מתחת לרדאר, באמצעות שיתוף פעולה מודיעיני, אירוח בסיסים ומתן אישורי מעבר שקטים, תוך שמירה על ערוצים דיפלומטיים פתוחים מול טהרן. מבחינתן, המטרה היא להחליש את איראן מבלי לשלם את מחיר העימות הישיר, תוך מינוף ישראל כקבלן ביצוע של האינטרסים הביטחוניים שלהן, מבלי לשאת באחריות הפוליטית בעולם הערבי".