עוד לפני שהחלה המערכה מול איראן, לוח הזמנים לאישור תקציב המדינה לשנת 2026 בכנסת היה דחוק ועל הקשקש. עכשיו, בשבוע השני של מבצע "שאגת הארי", הדד־ליין בחוק (31 במרץ) ממשיך להתקרב, ובמשרד האוצר מתמודדים עם דילמה: מה עושים עם תקציב שעדיין לא אושר, כשבמקביל מתנהלת מלחמה יקרה שמשנה את ההנחות שעמדו בבסיסו?
● סמוטריץ' הבטיח חל"ת להורים עם ילדים? זה לא באמת מה שתקבלו מהאוצר
● סמוטריץ' ונתניהו ייפגשו לדון על תוספות לתקציב הביטחון, חוק ההסדרים והעברת כסף לחרדים
הדילמה של האוצר
שתי אפשרויות מרכזיות עומדות על הפרק. האפשרות הראשונה היא מה שאפשר לכנות "תקציב כפול" - כלומר להעביר את תקציב 2026 במתכונתו הנוכחית, במספרים ובמסגרות שכבר נקבעו. ואז, בתוך זמן קצר לאחר מכן להביא תקציב מתוקן, שני לשנת 2026, שמשקלל את עלויות המערכה מול איראן.
לתרחיש הזה יש כמה יתרונות ברורים: הוא מאפשר לעמוד בלוח הזמנים החוקי, הוא מייצר הסכמה לא כתובה עם הכנסת והוועדות שאין טעם להתווכח עכשיו כי בעוד חודש־חודשיים ממילא חוזרים עם תקציב מעודכן, ומעל לכל - הוא נותן לאוצר יותר ודאות, כי אם מתמחרים את המלחמה אחרי שהיא כבר הסתיימה אפשר לחשב את העלויות בצורה הרבה יותר מדויקת. שיקול נוסף הוא שגם אם התקציב המקורי יעבור בלי התאמות מתבקשות למלחמה, הוא עדיין עדיף על התקציב ההמשכי שבמסגרתו המדינה פועלת כרגע. על 606 מיליארד שקל, בעוד התקציב המונח על שולחן הכנסת הוא 660 מיליארד - פער של 54 מיליארד שקל שמגביל משמעותית לאורך זמן את הוצאות הממשלה, כולל הוצאות הביטחון.
אלא שלפרקטיקת התקציב הכפול יש גם חסרונות, ובראשם תקציב לא רלוונטי שמאושר בכנסת, כשכולם יודעים שתוך זמן קצר יתחילו הדיונים על החלפתו. אין מדובר בתיקון נקודתי לתקציב, למשל הגדלה של סעיף הביטחון. התיקון הוא תהליך חקיקה ממושך בדיוק כמו העברת תקציב מדינה שלם: אישורים פנימיים באוצר ומול הייעוץ המשפטי, אישור ממשלה מול השרים השונים, ועדות כנסת ושלוש קריאות במליאה.
לכן, האפשרות השנייה - שהיא גם הנחת העבודה הנוכחית של הדרג המקצועי באוצר - היא לתקן את התקציב עכשיו, בזמן שהוא עדיין נמצא בכנסת, לפי מיטב יכולתם. כלומר, לעדכן את סעיפי התקציב כך שישקפו את עלויות המלחמה, גם אם הערכות העלות עדיין לא מדויקות בשל חוסר הוודאות לגבי משך המערכה. ההנחה באוצר היא שהתקציב לא יישאר כפי שהוא, אבל השאלה הפתוחה היא מה בדיוק יהיו השינויים.
שאלת הזמן והעלויות
הנעלם המרכזי הוא כמה זמן יימשך המבצע. זה מה שיקבע את העלויות וזה גם מה שהופך את ההחלטה בין שתי האפשרויות למורכבת במיוחד. לוח הזמנים של התקציב ולוח הזמנים של המלחמה הולכים ומתכנסים אחד עם השני. חלק מהדיווחים מדברים על עוד שבועות של לחימה, וגם אמירותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בסוף השבוע מאותתות שהמערכה לא מתקרבת לסיומה. טראמפ אמר כי "אנחנו לא מחפשים להגיע לעסקה עם איראן ולא מחפשים פשרות", וציין כי שליחת כוחות קרקעיים לאיראן אפשרית "בשלב מאוחר יותר".
בתרחיש אופטימי של מערכה קצרה עם פגיעה מינימלית במשק, ייתכן לפי האוצר שלא תידרש פריצת מסגרות התקציב. כלומר, שניתן יהיה להישאר בתוך מגבלת ההוצאה של 662 מיליארד שקל ויעד הגירעון של 3.9% תוצר, תוך הגדלת תקציב הביטחון באחוזים אחדים מעבר ל־111 מיליארד שקל שנקבעו, לצד צעדי התאמה פנימיים בהרכבה התקציב. אך הסיכוי לכך מתרחק עם כל יום לחימה שעובר. גם אם ייאלצו באוצר לפרוץ את מסגרות התקציב, הנחת העבודה היא שזה ייעשה כחלק מהתקציב הנוכחי - לפני שהוא עולה להצבעה סופית במליאה בסוף החודש.
מבחינת העלויות, מבצע "עם כלביא" בשנה שעברה מספק נקודת ייחוס: כ־20 מיליארד שקל לאורך 13 ימים. הפעם מבנה העלויות מחושב קצת אחרת. מצד אחד, ניכרות הוצאות כבדות על חימושים לתקיפות באיראן ועלויות דלק של מטוסים, ככל הנראה בקצב גבוה מהסבב הקודם. מצד שני, בינתיים יש פחות הוצאות גיוס מילואים, פחות שימוש במיירטים מכיוון שהמטחים מאיראן כוללים פחות טילים מאשר בשנה שעברה, ובלי עין הרע גם פחות הוצאות פיצוי על נזקים ישירים.
יחד עם זאת, בעם כלביא שילם האוצר גם מיליארדי שקלים במתווה פיצויים לעסקים. כרגע אין עדיין מתווה פיצוי פעיל, אבל אם המבצע ימשך צפוי שמתווה דומה יחול גם הפעם. ובינתיים, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בישר ביום ראשון על יוזמה שתקל על ההורים העובדים אבל תכביד על הוצאות הביטוח הלאומי: במשפחות עם ילדים מתחת לגיל 14 בכל הארץ יוכל אחד ההורים לצאת לחל"ת כל זמן שמערכת החינוך סגורה.
הרפורמות המתנדנדות
בינתיים, הדיונים על פרקי התקציב וחוק ההסדרים ממשיכים בקצב מואץ בוועדות הכנסת. באופן חריג, הם נמשכו תחת מטחי הטילים לירושלים עוד מתחילת המבצע, תחילה בזום ובהמשך עם נוכחות הח"כים בכנסת. אולם, קוצר הזמן הוא רק אחד מגורמי הלחץ על האוצר בהעברת התקציב. נוספים עליו נציגי הבנקים, המחלבות, יזמי הנדל"ן - והח"כים עצמם.
פרקים מרכזיים בחוק ההסדרים מתנדנדים, כאשר במוקד חוסר הוודאות עומד ריווח מדרגות המס, שאמור היה להגדיל את שכר הנטו של העשירונים הגבוהים בעלות של 5 מיליארד שקל. כעת לא ברור אם המקור התקציבי להטבה זו - מס רכוש על קרקעות פנויות - יעבור במלואו, לאור התנגדויות בוועדת הכספים של הכנסת. ספק דומה קיים גם לגבי המס על רווחי הבנקים, כאשר באוצר עשויים לבסוף להיאלץ להתפשר מול הבנקים על היטל "חד פעמי" שלישי ברציפות שיזרים מזומנים מיידיים לקופת המדינה. ובנוסף, הלובי החקלאי מפעיל מכבש לחצים על הקואליציה למסמס את הרפורמה במשק החלב שמוביל סמוטריץ'.
בשבוע שעבר עלו גם חששות שסמוטריץ' בוחן מעין שחזור של "פשרת האוזר" מתקופת הממשלה הפריטטית של נתניהו וגנץ בשנת 2020, שאיפשרה בתקופת הקורונה לדחות את המועד הסופי לאישור התקציב. המהלך ההוא זכה לביקורת מבג"ץ, שאומנם אישר אותו בדיעבד אך הוציא פסק דין שמונע שימוש בפשרה דומה בעתיד העוקפת את חובת העברת התקציב הקבועה בחוק.
במענה לשאלת גלובס, בלשכת שר האוצר סמוטריץ' דחו את הדיווחים על בחינת אפשרות לדחיית התקציב, כינו אותם "פייק מוחלט" ומסרו כי "השר עומד על כך שהתקציב חייב להיות מאושר בהקדם ובהתאם ללו"ז המקורי". נציין כי גם בדרג המקצועי באוצר אומרים שרעיון מסוג זה לתקציב לא הובא לידיעתם.
